עיירה קטנטנה היא "פלשצניץ" הסמוכה לבוריסוב, אך בניה ומאורעותיה זכו לפרסום רב (ראה בעיתון 'כפר חב"ד' גל' 100: "העיירה פלעשניץ". בגל' 882 וגל' 883 על "החסיד שהביא את החסידות לפלשצניץ".
וגם ב'שטורעם').
בדורנו היו ידועים הרה"ח ר' מענדל פוטרפאס ור' חיים ליברמן ע"ה, שניהם ילידי פלשצניץ ומן המשפחות החסידיות הנכבדות ביותר שבעיירה זו. בהיותם ב-770 נתבקשו שניהם להעלות את זכרונותיהם על הכתב, שניהם לא עמדו במשימה זו, וכל אחד מהם טעמו ונימוקו עמו;
הסביר ר"מ פוטערפס בסגנונו העסיסי:
שלושה הם שאי-אפשר להאמין לסיפוריהם: ציידים החוזרים ממסע ארוך ביער, דייגים השבים מהפלגה ממושכת בים ואסיר שעשה זמן רב בבית-האסורים. ומכיון שישבתי בכלא שנים רבות – סיים הר"ר מענדל את דבריו – הרי שאי-אפשר לסמוך על הסיפורים שלי!
ואכן, הסיפורים שנדפסו בשמו עשירים במוסר ובחסידות, אבל רבים מהם בסיסם העובדתי-היסטורי רופף ביותר.
ועולים על כך "זכרונותיו" של חסיד אחר מעשרים שנות מאסרו, שהזויים הם מתחילתם ועד סופם.
לר' חיים ליברמן היה נימוק שונה, וגם הוא אופייני לו:
על זכרונותיהם של זקנים אסור לסמוך! כסיוע לדבריו הביא רח"ל סיפור שנתפרסם בספר זכרונות שכתב סופר אחד לעת זקנתו – הוא הספר "אמאל איז געווען" (נ.י. 1926) – שבו מוקדש פרק שלם לתיאור ביקורו של הרה"ק ר' יהודה ליב (מהרי"ל, בן אדמו"ר ה'צמח צדק') בבוברויסק.
בפרק זה מתאר הכותב בציוריות רבה את האופן שבו אמר המהרי"ל את ההפטרה שלאותה שבת (פרשת צו), כיצד השתפכה נפשו בפסוק "כה אמר ה'.. היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה" (ירמיה ז, ג), וכיצד התמוגג בדמעות בפסוק "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפילה, ואל תפגע בי, כי אינני שומע אותך" (שם ז, טז).
דא עקא – אמר ר"ח ליברמן – שבאותה שנה לא קראו כלל את ההפטרה של פרשת צו, אלא את זו של פרשת פרה!...
ואני הקטן מוסיף עליו, שהפסוקים הללו אינם נקראים לעולם בהפטרה כלשהי, לא בפרשה זו ולא בשבת או מועד אחרים, לא למנהג האשכנזים ולא למנהג הספרדים... וכיצד אירעו השתפכות הנפש וההתמוגגות בדמעות בפסוקים אלו?...
בתופעה דומה להפליא נתקלנו בזכרונותיו של זקן אחר (שנתפרסמו בעיתון 'בית משיח', גל' 72), שבהם מתואר ביקורו של אדמו"ר הריי"צ בווילנא בשנת תרפ"ח, ובין השאר מסופר שם: "אותה שבת הייתה שבת מברכים ערב ר"ח ניסן, וההפטרה היתה 'ויאמר לו יהונתן מחר חודש'.. והמלים מהדהדות באזניי כאילו שמעתי אותם היום"...
בגליון 74 מתקן אחד מה"כותבים למערכת", שכוונתו כנראה להפטרת פרשת "החודש", שהיא זו שנקראה באותה שנה... [ור"ח ניסן חל ביום חמישי בשבוע, ובשבת מברכים לא קראו את הפטרת 'מחר חודש'...]
דא עקא, שבהפטרת פרשת "החודש" לא מופיעות המלים "ויאמר לו יהונתן מחר חודש", שמהדהדות באזניו של אותו זקן עד עצם היום הזה...
הפרק הבא יעסוק בגלגוליו של סיפור ששרשיו יונקים ממספרת שלקתה בכפליים: גם במאסר ארוך וגם בזיקנה...
להקדמה והבהרה לחצו כאן, לכניסה לפרק א' לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן
ב"ה יום חמישי, כ"ד תמוז תשפ" | 16.07.20 
אי אפשר לזרוק סתם דברים לאוויר. תביא הוכחות לדבריך. והרי על כל ראיה שלך יתכן וישנה פירכה. קח בחשבון.
הרי הרבי הורה לו להוציא לאור את ספר הזכרונות!
ומאיפה המקור לכך שסיפוריו בדויים?
על השלישי, תחליט לבד
א.קראתי בעיון את הציטוטים שמצטט ר"י מגדולי ישראל ואף מרבותינו נשיאינו בדבר הרחקת סיפורים שאינם אמיתיים, ציטוטים שמביא כהוכחה לצדקת דרכו המוזרה הנוכחית. אך לאחר העיון לא מצאתי אף לא ציטטה אחת הקוראת לעשות מעשה, לכתוב מאמרים ולהוציא ספרים שתפקידם היחיד הוא להוכיח ולהחדיר בלב האנשים: אל תאמין לכל מה שמספרים לך על רבותינו נשיאנו וחסידיהם.
ב. אגרות קודש רבינו מלאים מבקשות חוזרות ונשנות מזקני החסידים, גם כאלה שזכו לשבת במאסר. חבל שמאמרו של ר"י לא הגיע לריי"צ ורבינו.
טוב שמאמרו לא הגיע לכל בעלי השמועה מדור דור, שכן בעבר כאשר היה סדר בליובאוויטש. היו יושבים זקני החסידים דווקא ושימשו כראשי המדברים והמספרים בפני צעירי הצאן.
ר"י, הנך אדם מוכשר וחבל שאתה מבזבז את כשרונותיך על דברים של מה-בכך במקרה הטוב, ובהנחלת קרירות וכו' במקרה הפחות טוב.
כנראה שלא שמת לב שמעולם לא כתבתי דבר נגד סיפוריהם של ר' רפאל הכהן, הרב פרלוב, ר"ז דוכמאן ודומיהם.
וסיפוריהם משמשים אבני פנה ויסודות לרבים ממאמריי.
אבל מה לתבן את הבר?
ודברים שאיני משיב עליהם הם בגדר "אין דעותיהם שוות", ולא כאן המקום לוויכוחים ושכנועים.
הביקור היה בחודש אדר, בדרך הנסיעה מוורשא לריגה (ב"מ מספר 422).
ולא בחודש אייר בשבת מברכים סיון.
TALMID SHEL R"M
מיד אחריו קם הרב גורן זצ"ל לדבר, ואמר שהוא מאוד אוהב את אותו רב, אבל ברב כ"ח באייר הלבנה אינה בוהקת, אלא זורחת ומיד שוקעת...