ב"ה ערב ש"ק, ב' תשרי תשע"ח | 22.09.17
היו ימים
היו ימים
תורה שיש עמה מלאכה ■ יין ישן וטוב

מוסד שאין בו סלקציה ואינו מתיימר להיות "יוקרתי" ● דיווח עיתונאי מרתק על בית הספר למלאכה בכפר חב"ד בימי הזוהר שלו
מגיש: הרב משה מרינובסקי

היה זה בימי מלחמת ההתשה. צוות של צעירי חב"ד ביקר במעוזי התעלה כדי לעודד את רוח החיילים, להניח אתם תפילין וללמוד אתם שיעור, בין הפגזה להפגזה. בפתח אחד המעוזים הודיע המפקד לאנשי הצוות, כי כאן אין להם מה לעשות. כאשר תהו הללו לפשר "קבלת הפנים" שלא היו רגילים לה – בדרך כלל התקבלו בכל מקום בשמחה ובזרועות פתוחות – המשיך המפקד בחיוך ואמר, כי "כאן אין לכם מה לעשות, כי יש לי חייל, שלמד בחב"ד והוא עושה הכול: מניח תפילין עם החבר'ה, לומד שיעורים בשעות הפנאי וכו'".

לצוות התברר, כי היה זה חייל שלמד בבית ספר למלאכה בכפר חב"ד...

בעיית החינוך המקצועי במסגרת חרדית עלתה בכל חריפותה בראשית שנות החמישים, עם העלייה ההמונית מארצות אסיה ואפריקה. מסגרות משפחתיות מקודשות ומלוכדות התערערו בארץ, בלחץ החברה החילונית ועד מהרה התברר כי המסגרות הישיבתיות הרגילות אינן מספיקות ואף לא בכל מקרה עונות על הצרכים הספציפיים של נערים שהוריהם רוצים שילמדו מקצוע, שייתן בידם מטה לחם בארץ החדשה.

ראשונים ש"הרימו את הכפפה" ונענו לאתגר היו, כרגיל, אנשי חב"ד, אשר לפי הוראת הרבי הקימו בשנת תשי"ד את בית הספר לנגרות בכפר חב"ד, בסיוע הג'וינט, ובעזרתו הנמרצת של הרב בנימין גורדצקי, שליח הרבי במערב אירופה וצפון אפריקה. כשנה לאחר מכן הוקם בית הספר לחקלאות ולאחר האסון המחריד, בתשט"ז, כאשר התקפה רצחנית של מחבלים ערביים קיפדה את חייהם של חמישה תלמידים ויחד עימהם המדריך שמחה זילברשטרום הי"ד – הוחלט להקים, להנצחת שמם, את בית הספר לדפוס "יד החמישה". מאוחר יותר הפך בית הספר לחקלאות למגמה למכונאות-רכב ונוספו לימודי מכניקה.

בראשונה נתקל הניסיון החינוכי היחיד במינו באטימות כמעט כללית. מעט הסיוע הממשלתי בא באמצעות משרד העבודה, ללמדך כי משרד החינוך לא מצא עניין במאמץ הבא לזווג תורה עם מלאכה. גם חוגים "מסוימים", שלימים חיקו את הניסוי בפחות הצלחה, הרימו גבות ועקמו אף. אנשי חב"ד, שהיו חלוצים ההולכים לפני המחנה, לא רק בנושא זה בלבד, משכו בעול מבלי להניד עפעף.

ההנהלה הראשונה של בי"ס למלאכה, שמונתה ע"י הרבי מיד עם הקמתו, כללה, את הרב אליעזר קרסיק (ז"ל), הרב אברהם דריזין והרב אפרים וולף, המשמש עד היום יו"ר ההנהלה המקומית וזאת בנוסף לתפקידיו האחרים הרבים, כמנכ"ל ישיבות תו"ת בישראל. פעיל בשנות ההקמה וההתבססות היה ר' פנחס אלטהויז (ז"ל), שהיה לעזר רב למוסד, הודות לקשריו המסועפים. במשך עשרים שנה עמד בראש המוסד כמנכ"ל ר' ישעיהו גופין, שהקדיש את מיטב כוחותיו ומרצו לביסוס המוסד והתקדמותו בכל התחומים. בחמש השנים האחרונות מנהל את בתי הספר למלאכה ר' יוסף בלוי ולידו כעוזר מנהל חינוכי ר' שלמה גלעדי, מבחירי ישיבת תו"ת.

קרית בתי הספר למלאכה משתרעת על שטח של 70 דונם וכיום מתחנכים בהם 500 בני נוער ב-18 כיתות, מכיתות ז' ועד י"ב, בתנאי פנימיה. המוסד קולט נערים בלי הבדל עדה, חוג או שכבה מסויימת והאווירה הטובה, הביתית, היא הערובה לכך שאשכנזים ספרדים, תימנים גרוזינים, פרסים, עירקים ועוד – חיים בצוותא נעימה, תוך כבוד הדדי ואהבת ישראל. דבר זה מטביע חותם חיובי גם על רמת הלימודים, הן בתחום המקצועי והן בתחום הכללי והתורני.

 

לא מעונינים ב"יוקרה"

עובדת היות בוגרי בתי הספר למלאכה של כפר חב"ד בעלי מקצוע מעולים, ידועה היטב לשלטונות צה"ל. התוצאה: אלה מהם שלא הולכים לישיבה גדולה אלא מתגייסים לצה"ל – לרוב במסגרת הנח"ל החרדי – מועסקים במקצוע אותו למדו בכפר חב"ד. הרמה המקצועית הגבוהה גורמת לכך, שתלמידי בתי הספר זוכים במקומות הראשונים בתחרויות ארציות. עבודות נבחרות של בית הספר לנגרות נשלחו לניו-יורק ונמצאות בבית מדרשו של הרבי.

שמו הטוב של בית הספר, הן בתחום הרמה הלימודית והן בסידורי הפנימיה וכו', הביאו לו שורה של פרסים והצטיינויות. השנה קיבל בית הספר, המנהל וצוות המורים תעודת הוקרה ממשרד החינוך (מחוז המרכז) על "פעילות יוצרת בתחום קליטת אוכלוסיית תלמידים הטרוגנית, חינוכם באורח חיים יהודי-מסורתי, תוך הקניית ערכי עבודה ומקצוע". בנוסף לכך קיבל בית הספר פרס מעליית הנוער "לפנימייה המצטיינת".

מי שמצוי בענייני חינוך יודע אל נכון כי דברים כאלה "לא הולכים ברגל".

יחד עם זאת אין לבתי ספר למלאכה כל שאיפה ליהפך לבית ספר "יוקרתי", דבר שהיה מחייב הנהגת סלקציה בקבלת תלמידים. אדרבה, בית הספר מקבל כל תלמיד, דבר המטיל על צוות המורים והמדריכים עול כבד ומקשה על עבודתם בצורה משמעותית. ומעשה באחד ממורי בית הספר שנסע אל הרבי ו"התלונן" על הנהלת המוסד שקולטת גם תלמידים כאלה שקשה ללמדם וחייבים להתמסר להם בצורה מיוחדת, כדי להגיע איתם להישגים לימודיים. הוא הטעים כי הדבר מקשה על המורים ואילו קלט בית הספר רק תלמידים "בעלי רמה", הייתה עבודת המורים קלה יותר...

הרבי השיב לו, באומרו, כי לפי מה שידוע לו, לא חסרים בארץ בתי ספר "יוקרתיים" ואין זה מתפקידנו להתחרות איתם. אדרבה, עלינו למלא את החסר ולהשלים אותו. והרי ידוע שיש מעט מאד מוסדות בארץ המוכנים לעבוד קשה, כדי לקלוט תלמידים חלשים להעלותם ברמה. משום כך תפקידנו לקבל את האתגר הזה ולהציל נוער, שאחרים לא מטפלים בו – ולא לחפש עבודות קלות...

ואכן, לא זו בלבד שאין כל יומרה להיות "יוקרתי" אלא שבבתי הספר למלאכה קיימים מסלולי קידום לכל סוגי התלמידים, גם לבעלי רמה גבוהה וגם לאחרים וכל תלמיד מוצא את מקומו ויוצא כשהוא מצויד הן בהשקפת עולם דתית-חסידית מוצקת והן במקצוע טוב ומבוקש המפרנס את בעליו בכבוד. 1200 בוגרי בתי הספר למלאכה העומדים בקשר הדוק עם המוסד ואשר לא מעטים מהם שולחים גם את בניהם ללמוד בו, הם עדות חיה להצלחת מדיניות זו.

 

עידוד רוחני בימים קודרים

 

על הסיוע המוסרי והעידוד הרוחני שהמוסד שואב מהרבי, תעיד לא רק העובדה כי כל שנה מתארגנת קבוצה של תלמידים מובחרים מכיתה י"ב והם שוהים חודש ימים במחיצת הרבי – אלא המעשה שהיה, כאשר ארעה ההתקפה הרצחנית של הפידאיון בתשט"ז.

היו אלה ימים קודרים של אי-וודאות וחוסר בטחון, בנפש וברכוש, כנופיות הרצח פשטו על הארץ, שדדו, בזזו ורצחו ככל שיכלו. כאשר התפרסם מעשה הרצח המתועב בכפר חב"ד – אחזה הבהלה הן בתושבי הכפר והן בהורי התלמידים, שראו את המקום כמסוכן ורצו להוציא את בניהם. או אז הגיע מברק מהרבי ובו דברי עידוד והרגעה, הן להורים החוששים והן לתושבי הכפר שראו את המוות לנגד עיניהם, כאשר המדריך וחמשת תלמידיו שכבו מתבוססים בדמם, מכדורי המרצחים, בעת שעמדו בתפילה. "כאן בכפר חב"ד ציווה ה' את הברכה" – כתב אז הרבי שקרא לא להרפות אלא אדרבה לפתח את המוסד ולהרחיבו ולהוסיף עוד מגמות מקצועיות, כדי להרחיב את קליטת התלמידים. או אז נרתם לפעולה ביתר שאת החסיד ר' פנחס אלטהויז (ז"ל) שהיה הרוח החיה להקמת בית הדפוס המשוכלל "יד החמישה".

היום שוקד על לימוד וחינוך 500 התלמידים צוות חינוכי מעולה בראשותו של המנהל ר' יוסף בלוי הכולל את: הרב מאיר בסטומסקי (מנהל התיכון); הרב ב"צ ישראלי (האחראי ללימודים לפני הצהרים); הרב משה אדרעי (מנהל הפנימיה) וכן ר' אברהם א. ברוק ור' דב מנדלזון. המשפיע הרוחני של המוסד הוא הרב משה וישצקי.

במקומות שונים בחו"ל קיימות לשכות שתפקידן לסייע למוסד בביסוסו והתפתחותו, בחינת, "אם אין קמח – אין תורה". כך פועל בארה"ב הרב שלמה אהרון קזרנובסקי ובאנגליה הרב אליעזר ספקטור, בראשות הלשכות הללו ומושיטים תמיכה רבת-ערך למוסד בהתפתחותו.

 

כרטסת בוגרים מעודכנת

אנשי חינוך מובהקים מעריכים את הניסוי החינוכי המוצלח, הנעשה בכפר חב"ד ונושא פירות זה עשרות שנים. הודות לאוירה הנעימה, אוירה של קירוב לבבות ואהבת ישראל, מסתגלים הנערים, הבאים מכל השכבות והחוגים, למשטר הלימודים הקשה (11 שיעורים ביום) הכולל לימודי קודש, לימודי חול ולימודי המקצוע העיקרי שנבחר על ידם. גם בחופשת הקיץ, כאשר בני גילם הלומדים במוסדות אחרים נהנים מחופשה ארוכה, נענים תלמידי בסל"מ בכפר חב"ד לאתגר ונשארים בין כותלי המוסד עוד 4-5 שבועות כאשר החופשה שלהם מצומצמת ל-4 שבועות בלבד. אין כל היעדרות של תלמידים, אין "התפלחויות" אך יש אוירת לימוד ושקידה. דבר זה גורם להישגים הלימודיים הגבוהים ולשם הטוב שיצא לתלמידי בית הספר בחוגי המקצוע. בכמה בתי דפוס גדולים בתל אביב וכן בנגריות משוכללות מוצאים בוגרים בסל"מ המבוקשים הן כבעלי מקצוע מעולים והן כאנשים בעלי רמה, מבחינה אנושית וחברתית. רק מי שמשווה אותם עם בוגרי מוסדות אחרים, דומים, דתיים ולא-דתיים, יודע להעריך את אשר רואות עיניו כאן. בית הספר עוקב אחרי תלמידיו-בוגריו גם אחרי שסיימו את לימודיהם. יש כרטסת מעודכנת והמדריכים עומדים בקשר, הן בישיבה, הן בצה"ל והן במקומות העבודה, וגם אחרי שהבוגר בונה בית בישראל, הוא נעזר לא אחת במדריכיו לשעבר בעצה, תושייה ובעזרה מעשית. בוגרים רבים "קופצים" לבית הספר בכל הזדמנות, אם זה ביום חג חב"די ואם זה סתם כדי "לתפוס שלווה" ללמוד שיעור בתניא, או להיזכר בניגון. מדריכי בסל"מ מבקרים אצל הבוגרים בימי שמחתם והקשר חי ותוסס והחישוקים הדוקים.

 

("ברשת חב"ד", גיליון חודש אלול תש"מ)

א' באדר תשע"ה