ב"ה ערב ש"ק, ב' תשרי תשע"ח | 22.09.17
לקריאת הקטע המלא לחצו על התמונה
לקריאת הקטע המלא לחצו על התמונה
המקום הקדוש תענך ■ יין ישן וטוב

סקירה על בית הספר של ה'רשת' בתענך והצצה לסיפור חייו של המנהל המיתלוגי הרב יצחק ידגר – מוגש לרגל יו"ד שבט
מגיש: הרב משה מרינובסקי

היום הגדול והקדוש יו"ד שבט, יום ההסתלקות של הרבי הריי"צ ויום התחלת הנשיאות של הרבי נשיא דורנו קשור, כידוע, בקשר הדוק ב'רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש בארץ הקודש' – רשת החינוך מיסודו ובנשיאותו של הרבי על שם הרבי הריי"צ.

לרגל היום, לפנינו סקירה עיתונאית על אחד מבתי הספר הוותיקים של ה'רשת' – בתענך, המשלב הצצה לסיפור חייו של המנהל המיתולוגי – הרב החסיד ר' יצחק ידגר שליט"א, מתוך "ברשת חב"ד" גיליון מספר 4 שהופיע בחודש אלול תש"מ, תחת המדור "בתי ספר מספרים".

 

תענך: לגננת שביקשה לעבור למרכז, השיב הרבי: "אינך יודעת שתענך מקום קדוש?!"

סיפורו של בית ספר חב"ד בתענך, הוא סיפורו האישי של מנהלו הוותיק ר' יצחק ידגר שעשה דרך ארוכה מה"שאבאב" הכורדי בירושלים, דרך ישיבת לוד ועד לעיסוק בחינוך והדרכה עם בני עדתו בישובים שלמרגלות הגלבוע.

מאת י. אביטל

 

תוך כדי שיחה דופקים בדלת. המנהל? פונים אליו הצעירים הנכנסים וקוראים לו לבוא ולסדר חופה וקידושין לבני זוג שהיו פעם תלמידיו. הוא מתנצל שאיננו רב בפועל, אך הללו אינם מרפים. רוצים את המנהל. רק את המנהל. מה זאת אומרת איננו רב? אז מי רב אם לא הוא?!

ר' יצחק ידגר, מנהל בית ספר חב"ד מיסודה של "רשת אהלי יוסף יצחק" בחבל תענך (מרכז "יעל", המשמש את שלושת הישובים מיטב, פרזון ואביטל) הוא בבחינת נביא בעירו. אחרי 22 שנות שהות במקום, אליו הגיע בשנת תשי"ח יחד עם ר' יצחק גנזבורג, ממייסדי ה"רשת" ומהמנהלים הוותיקים של מוסדות חינוך חב"דיים שונים, הוא מביט אחורה ורואה ברכה בעמלו.

פשרה למרגלות הגלבוע

ביה"ס הממ"ד האזורי חב"ד בתענך נוסד בתשי"ח כ... פשרה. אוכלוסיית הישובים המשתייכים לתנועת המושבים דרשה חינוך דתי. נערך רישום בהשתתפותם הפעילה של "הפעילים" והתוצאות היו כאלה שאי-אפשר היה להתעלם מהן. אז הציעו הנוגעים בדבר פשרה: אין הם רוצים בי"ס דתי המזוהה עם מפלגה כלשהי וממילא מסכימים ומבקשים שיוקם בתענך בי"ס חב"ד, המזוהה עם מפלגת ישראל סבא בלבד.

בעקבות הפנייה אל חב"ד, ניתנה ברכת הרבי ו"הרשת" נרתמה למשימה. ר' יצחק ("איצקה") גנזבורג בא למקום ואתו יצחק ידגר בן ה-21 ויחד עם עסקני החינוך במקום חילקו את צריפי ומתקני בית הספר הממלכתי הקיים וכך קם "חב"ד תענך".

הרבה זמן עבר מאז, אך כמה מעובדות היסוד לא נשתנו. לא נשתנתה האוכלוסייה החמה, המסורה לקודשי ישראל, המורכבת בעיקר מיוצאי כורדיסטן ומיעוט יוצאי פרס ולא נשתנה היחס הלבבי השורר מאז בין בית הספר, סגל מוריו ומנהלו ובין האוכלוסייה המקומית שבקרבה הוא פועל.

כיום יש בחב"ד תענך גם תלמידים מובחרים מהעיר עפולה וקאדרים גדולים של בוגרים מסורים, הזוכרים לבית הספר את חסד נעורי לימודיהם והתורה שלמדו בו. בית הספר משמש מאז ומתמיד נקודת אור במרכז האזורי של התענכים והוא ראשון לכל מבצע חיובי ולכל דבר מצוה. הודות לפעילותו המצטברת של בית הספר במישור החברתי– רוחני קשורים היום מרבית תושבי התענכים אל ליובאוויטש-ניו-יורק בצורה זו או אחרת. רבים כותבים מכתבים ומבקשים את ברכת הרבי, אחרים נועצים בו בעניינים פרטיים עדינים (בריאות וכו') ומאזינים לשידורים המועברים גם לכאן באמצעות הטלפון. ידגר וחבריו משרים סביבם אוירה חסידית מובהקת והדבר משתלב יפה עם האמונה התמימה של התושבים אותה הביאו עמם ממקומות גלותם בחו"ל.

כאן לא עוזבים

כיום יש בבית ספר חב"ד בתענך ח"י כיתות, בנים ובנות, ובהן 240 תלמידים כ"י. יש חוגי לימוד מגוונים בהם משתתפים גם מבוגרים ויש צוות מורים/ות נאמן ומסור, בהם וותיקים ובהם תלמידות שלמדו בבית הספר ועתה מלמדות בו.

צוות המורים כולל, בנוסף למנהל, את ר' אברהם דונין (המרכז את החוגים), סעדיה ג'רופי ורחמים ג'רופי, חיים לוין, חרבי ראובן (מתמטיקה והנדסה, בוגר בסל"מ בכפר חב"ד) ושלמה מדר. וכן את המורות שרה-רבקה ששונקין שעלתה ארצה מפיטסבורג שבארה"ב כדי ללמד אנגלית בתענך (בעלה עובד כמהנדס טלפון), חדוה סגל בוגרת ביה"ס, שרה אהרניאן עשת (הנשואה לבעל-תשובה מקיבוץ השומר הצעיר שריד), יפה ערד (אף היא בוגרת בית הספר), רות מדר, רינה דוד וקרץ אודל.

הצד השווה של כל המורים והמורות שהם כאילו "תקועים" במקום, בלי אפשרות ואף בלי רצון לעזוב. הם כה קשורים אל האנשים, הנוף והתפקיד ששום פיתוי חומרי לא יזיז אותם מהמקום. וכאשר בכל זאת צץ איזה פיתוי – ולו בעטיפה נוצצת של קידום ואף אפשרות להתעלות רוחנית אישית (כגון מעבר לגור בכפר חב"ד), אין עושים מעשה מבלי לשאול שאלה ולהתייעץ והתשובה ברורה וצפויה.

כן נענתה גננת וותיקה מאביטל, מזל גורי,שבהיותה אצל הרבי ב'יחידות' ביקשה רשות לעבור למרכז הארץ מסיבות אישיות – במילים כדרבונות: 'אין את יודעת שתענך הוא מקום קדוש?!"

ואם יאמר האומר כי מזל היא "רק" גננת ולאחרים יש אולי "פרוטקציה", אזי תשמעו את המעשה שארע במנהל ר' יצחק ידגר בכבודו ובעצמו. מי לנו גדול, חסיד ומקושר כר"י וגם בו נפלה בכל זאת השלהבת וביום בהיר אחד ביקש מהרבי רשות לעבור לכפר חב"ד, אחרי שכבר עשה בתענך שנים רבות.

ומה היתה התשובה שקיבל? הרבי כתב לו שישיח את דעתו מהעניין, ימשיך לשרת בתענך וירכז את כל מעייניו שם, ובפרט שהוא מבני עדתם מלפנים....

ואכן סיפורו של בית ספר חב"ד הוא בעיקר סיפורו האישי של יצחק ידגר, שהוא היום בן 43 ומהן הוא בילה את רוב שנותיו (22) בתענך, על מי מגידו...

"שייגץ" ממוסררה מגיע לישיבת חב"ד

קירבת העדה של ר"י ידגר עם אוכלוסי התענכים – הוריו עלו מעיראק והללו כורדים מהאיזור העיראקי של כורדיסטאן – היתה השקעה שנתנה דיווידנדים רק במרוצת הזמן. כאשר היה מיודענו ילד בשכונת "בית ישראל" בירושלים ליד מוסררה המפורסמת, מעט סימנים העידו על כך שבן העדה הכורדי-עיראקית עתיד לעבור "מיטאמורפוזה" ולהיות חסיד מן השורה, מדקדק במצווה קלה כחמורה.

"זה כוחה של חב"ד" – אומר היום בסיפוק ר"י ידגר נשוי פלוס שמונה ("ארבעה בנים וארבע בנות, אצלנו אין הפלייה"), האוהב להרשים את שומעיו באידיש העסיסית שבפיו. הוא נהנה לספר כי עד גיל 16 היה "שייגעץ" ירושלמי מן השורה, פרחח מתפרחח שהאשכנזים קראו לשכמותו "פרענק פארעח". גם הם לא טמנו לשונם בצלחת, כינו את מכניהם בכל לשונות של גנאי שאין הדעת – והנייר – סובלתם. כך זה נמשך עד ... "עד שפעם אחת סחבו אותנו אנשי חב"ד בשמחת תורה כדי לשמוח אתם והציעו לנו משקה... הם היו עליזים נחמדים, קירבו אותנו, אותי ועוד כמה חבר'ה, ואנחנו שידענו כי האשכנזים דוחים אותנו ובזים לנו, הפתענו לטובה מיחסם של החב"ד ניקים ושמחנו...

"למרבה הפלא היה לענין המשך גם אחרי החג" – ממשיך ר' יצחק לטוות את סיפורו – הם קירבו אותנו, קבעו לנו עיתים לתורה ולא היו ימים מרובים עד שברחתי מהבית ונסעתי ללוד לישיבה ...

"חבל שלא כולם ברחו"

"למה ברחתי מהבית אתה שואל? שאלה טובה. ובכן כבר סיפרתי לך שאבא היה ממוצא עיראקי ואמא ילידת העיר העתיקה, אף היא מוצאה מעיראק. אצלנו בבית חשבו כי הדתיים על-אמת הם משוגעים שכל היום רק לומדים ומתפללים. וכאשר התחלתי להתחבר אל החב"דניקים וללמוד ולהיות דתי, חשבו בבית שהשתגעתי. קודם לכן הייתי הולך שלוש פעמים ביום לסרטים, למשחקים, לכדורגל ולכל מיני דברים "יפים" וזה היה רגיל ונורמאלי. וכאשר רצו לאסור עלי להתחבר אל הדתיים, ברחתי ללוד, לישיבה. לא היה לי כסף לרכבת, אז עסקתי בסבלות, סחבתי לאנשים חבילות, עד שאספתי כסף והגעתי ללוד. ההורים הודיעו על העלמי למשטרה והיא חיפשה אחרי...

"בלוד קבלו אותי, גלחו לי את הבלורית והתחלתי ללמוד. אחר כך עברתי לכפר חב"ד, ארבע שנים בקירוב, ובגיל 21 נסעתי עם ר' יצחק גנזבורג לתענך. מאז אני פה...".

ועוד איך הוא פה. רושם אישיותו טבוע על הכול והוא מקרין סמכות השפעה, תמימות, עקשנות ועורמה, הכול לפי הצורך. אצל הרבי היה עד כה ארבע פעמים, לראשונה בתש"ל, ולשונו לשון חסידים.

איך קיבלו את תהפוכות "התחסדותו" בבית? - אני שואל והוא מגחך בספרו כי במרוצת הזמן השלים אביו (המנוח) עם הרעיון, ולא זו בלבד, אלא שנאנח ואמר כי "חבל שלא כל האחים ברחו יחד אתו". אולם הוא משפיע מזיו החסידות על כל המשפחה.

מניח תפילין לטל ברודי

אורחים שפוקדים את התענכים, מציינים בהתפעלות את הישגי בית הספר ועומדים על מקומו המרכזי בחיי הקהילה המקומית. כך קרה גם כאשר ביקרו במקום הכדורסלן המפורסם טל ברודי. הלה התעניין בהיבטים שונים ביחסי הנוער אל הספורט, אולם כאשר ר"י ידגר "תפס" אותו, הוא הניח אתו קודם תפילין (ראה תמונה). כך הדגים המנהל הנמרץ הלכה למעשה כי "המבצעים" המפורסמים של הרבי חלים על כל יהודי ויהודי, לרבות מי שמתנשא לגובה של 2 מטר ומעלה...

י' בשבט תשע"ה