ב"ה מוצאי ש"ק, ל" סיון תשע"ז | 24.06.17
הרב מונדשיין ע"ה ויבדלחט"א הדיין הרב אהוד קווין שי'
הרב מונדשיין ע"ה ויבדלחט"א הדיין הרב אהוד קווין שי' צילום: שטורעם.נט
ליקוט מרתק לע"נ הרב מונדשיין ע"ה / הרב אהוד קווין

במלאות ה'שלושים' לפטירתו של הרה"ח הרב יהושע מונדשיין ע"ה, בחר הרב אהוד קווין שי', דיין בביה"ד ס. פאולו, ברזיל וראש מכון ה'סמיכה' בעיר, לפרסם מאמר וליקוט מעניין לעילוי נשמתו ● בליקוט: מהי הסמכות של 'שיחות' הרבי, המכתבים של הרבי, והשמועות שנאמרים בשם הרבי, ביחס לפסקי דין השולחן ערוך והפוסקים? ● האם ניתן לחייב אדם לנהוג על פי מענות, הוראות או עצות שכתב הרבי לאדם אחר? ● האם ישנם מקרים שהרבי ביטל מענה, לאחר שנכתב והגיע לשואל, בגלל שהתברר שהיה צד שלישי מעורב בעניין? ● האם הרבי התייחס להוראותיו כפקודות המחייבות או כעצות בלתי מחייבות? ● האם ניתן לדרוש שבית הדין ידונו דווקא דין תורה? ועוד ● למאמר המלא
אהוד הכהן קווין, ס. פאולו, ברזיל

אצל חסידים אמנם ממעטים בהספדים, מכל מקום, רציתי לכתוב אי איזו מילים לסיום השלושים של הרב יהושע מונדשיין ע"ה.

אחד הדברים שבלטו באישיותו של הרב יהושע זו מדת האמת שהייתה טבועה בו. בכל דבר חקר וחקר עד שהגיע לאמת ולא חת מפני איש. ניתן לראות את זה בספריו ובמאמריו הן בחקירתו בעניינים היסטוריים והן בחקר המנהגים. לא חיפש שאחרים יכבדוהו ויעריצוהו. אדרבה, מכריו יודעים עד כמה שהוא סלד מזה. הוא חקר ופרסם את מה שהיה נראה לו לאמת ותו לא.

ידועה אמרתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצוק"ל: "לפני האמת הכל בטל" (מובא באג"ק ח"ו עמ? כ? ועוד). כך היה הרב יהושע בעצמו וכך גם "חינך" אחרים. פורסם לאחרונה, על ידי כמה סופרים שבזכות דייקנותו והקפדתו, התרגלו, אמנם תחילה מיראה אבל אחר כך מאהבה, לחקור אמיתות כל סיפור לפני שמוסרים אותו לציבור.

אם כך בסיפורי צדיקים, על אחת כמה וכמה שהיה זהיר כשנגע להלכה ומנהג. באחת ההתכתבויות בינינו, נגענו, דרך אגב, בעניין היחס שבין ההלכה שנפסקה בשלחן ערוך להוראות הרבי. הוא כתב לי: "בטח ראית התשובה לר"ל ביסטריצקי ע"ה, שאין לרבנים לפסוק ע"פ שיחות אלא ע"פ השו"ע". (הובא לקמן קטע א.יב.).

בתגובה שלחתי לו לקט (מהדו"ק) שלקטתי לעצמי, בעת שלמדתי "חשן משפט" ו"אבן העזר" להסמכה לדיינות. הסיבה שהביאה אותי ללקט ליקוט כזה הייתה, שבדיונים בין אדם לחברו, מרבים הצדדים להביא אסמכתאות לטענותיהם מאגרות ושיחות של הרבי, רציתי לברר מהי ההתייחסות הנכונה שצריכה להיות לאסמכתאות אלו? האם, איך ומתי ניתן לשלב הוראותיו ועצותיו של הרבי, בשיחותיו ובאגרותיו וכו', שניתנו לאנשים שונים או בזמנים שונים, בפסקי דין רבניים?

בזמנו שמעתי כמה דעות בנושא, יש שאמרו שמהשיחות, האגרות, השמועות והעצות יש להרכיב "תקנות" והם הקובעים ולפיהם פוסקים. לעומתם, יש שטענו להיפך! שיש לפסוק לפי ההלכה בשלחן ערוך "חשן משפט", מפרשיו ופד"רים ועל פי כללי פסיקה ברורים ורק זו הדרך לפסוק דין אמת ואין בסמכותו של בית דין לכוף להוציא ממון ואפילו להחזיק ממון, נגד הדין, על פי ההוראות והעצות של הרבי.

החלטתי אז, שכדאי לעיין בכתבי הרבי עצמו, מהי דעתו בנידון.

יעזרני ה' שיהיה לקט זה לתועלת הרבים ולעילוי נשמת הרב יהושע בן מרדכי שמואל ת.נ.צ.ב.ה

שילוב שיחות והוראות הרבי בפסקי דין - כללי הוראה מלוקטים מספרי הרבי מליובאוויטש

אהוד הכהן קווין
דיין בביה"ד ס. פאולו, ברזיל

==========

השאלות לדיון:

א. מהן סמכותן של ה"שיחות" של הרבי, המכתבים של הרבי, והשמועות שנאמרים בשם הרבי ביחס לפסקי דין השולחן ערוך והפוסקים?
ב. האם ניתן לחייב אדם לנהוג על פי מענות, הוראות או עצות שכתב הרבי לאדם אחר?
ג. האם ישנם מקרים שהרבי ביטל מענה, לאחר שנכתב והגיע לשואל, בגלל שהתברר שהיה צד שלישי מעורב בעניין (כגון שהיה בזה סכסוך בין אנשים או שהשואל הוא רק דעת יחיד בהנהלה)?
ד. האם הרבי התייחס להוראותיו כפקודות המחייבות או כעצות בלתי מחייבות?
ה. האם ניתן לדרוש שבית הדין ידונו דווקא דין תורה?
ו. שונות

השאלות והתשובות:

א. מהן סמכותן של ה"שיחות" של הרבי, המכתבים של הרבי, והשמועות שנאמרים בשם הרבי ביחס לפסקי דין השולחן ערוך והפוסקים?

תשובה:
שמועות:
א.א. רק טיפש יאמין שהרבי אמר לעשות היפך פסק דין השולחן ערוך
"הכרזתי בהתוועדות - שטיפשות לומר שאמרתי רחמנא ליצלן לעשות היפך פסק דין השולחן ערוך- ורק טיפש יאמין לזה".
(צילום הכת"י, מאוצר המלך עמ' 212)

א.ב. דברים שאומרים בשם הרבי שהם היפך השו"ע הם שקר גמור
"ישנם כאלה שאומרים בשמי דברים שלא היו ולא נבראו, כאילו הסכמתי לעניין של השגת גבול, וכיוצא בזה בעניינים שהם היפך השולחן ערוך, רחמנא ליצלן. הרי... בנוגע לדברים שאומרים בשמי שהם היפך השולחן ערוך, אמרתי כמה וכמה פעמים, והנני חוזר וכופל עוד הפעם, שכל עניינים כיוצא בזה הם שקר גמור! ולפלא הכי גדול שישנו מי שמעלה על הדעת סברה מבהילה כזו (שיתעורר צורך לשלול אותה) - לא מצד ענין של צדקות... כי אם מצד ענין של אנושיות, שכן כל אדם שפוי בדעתו לא יאמר שיש לעשות היפך השולחן ערוך, חס ושלום!".
(התוועדות ש"פ משפטים תשמ"ז - התוועדויות תשמ"ז ח"ב ע' 489- בלתי מוגה)

א.ג. לפסק דין שהוא היפך השולחן ערוך לא שייך שתהיה הסכמה מהרבי
"א. למרבה התמיהה נתקבל כאן ידיעה אשר (בקשר עם הסכסוכים הידועים) שינו מצדקה לצדקה וכיוצא בזה, וכאילו הייתה הסכמה מכאן.
ומובן שאין בזה (ולא היתה שאלה על דבר זה) שהרי זה היפך השולחן הערוך ומה שייך בזה הסכמה.
...ג. מהאמור מובן גם כן בנוגע לכמה וכמה שמועות שהם היפך השולחן ערוך מסתמכין שמכאן וכו' כולל גם כן מינוי ממונים בעניינים שעל פי מנהג ישראל צריך להיות על ידי בחירות דווקא שאין לכל זה כל יסוד.
ד. וכלל אינו מובן למאי נפקא מינה שכיון שיש פסק דין בשולחן ערוך אין לשנות חס ושלום".
(כ"ד אדר תשמ"ג, לועד רבני חב"ד באה"ק- מקדש מלך ח"א עמ' 60-1)

א.ד. בכלל תמיהני מה לאחרים לפסוק דינים בשמי, אין למדים עד שיאמרו לו הלכה למעשה
"מאשר הנני קבלת מכתבו... וממהר הנני לענות עליו כי נבהלתי לקרות בו מה שכותב שאומרים בשמי שפוסק הנני, והלכה למעשה, בהנוגע ל... ולא עוד אלא שמוסיפים שהוא הדין ל...! ובכלל תמיהני, מה לאחרים לפסוק דינים בשמי, בה בשעה שיכולים לשאול ישר אותי למעשה. וכבר ידוע פסק רז"ל (ב"ב קל ע"ב) שאין למדין עד שיאמרו לו הלכה למעשה..."
(אגרות קודש ח"ח עמ' שלב)

א.ה. אינני אחראי כלל לכל הנאמר בשמי
"1) אמרתי וכמה וכמה פעמים – שאינני אחראי כלל לכל הנאמר על ידי כלף אחד ואחד בשמי".
(שבט תש"מ- מקדש מלק ח"ג עמ' קצ)

א.ו. שמועה בשמי אין בזיכרוני אשר מעולם אמרתי בזה
"מה שכתב שמועה בשמי על דבר... אין בזיכרוני אשר מעולם אמרתי בזה".
(אגרות קודש חי"ח עמ' תלו)

א.ז. כמה וכמה פעמים אמרתי והזהרתי, שלא יסמכו כלל וכלל על מה שאומרים בשמי
"הגיעוני שמועות משונות ומוזרות על דבר מה שמוסרים בשמי בנוגע לבחירות לוועד הכפר וכו', ומתחלה אמרתי שלא לשום לב לכל זה, כיון שכמה וכמה פעמים אמרתי והזהרתי, שלא יסמכו כלל וכלל על מה שאומרים בנוגע לכפר חב"ד בשמי, כי באם רצוני להביע דעתי, הרי יכול אני לפנות בכתב, ובאופן ישר. ובפרט בעניין הנוגע לרבים...

בכל זה כיון שלאחרונה הציפוני מכתבים מכמה וכמה אנשים, וכמובן ופשוט בשמועות סותרות זו את זו, וכל אחת מסתמכת דווקא עלי, שזהו רצוני והחלטתי ואי אפשר אחרת, לכן באתי בזה עוד הפעם, ותקוותי שהודעתי זו תספיק גם לימים יבואו, לכפול הכתוב לעיל, שלא יסמכו כלל על שמועה בעל פה ומה שארצה להודיע, אבוא בכתב, ואין כל ייפוי כח למי שהוא, לומר בשמי, שעל תושבי הכפר או הועד וכו' לעשות באופן כזה או אחר , מלבד – הוראה מפורשת הבאות בכתב, ובאתי אני על החתום, עליהן".
(נר ה' דחנוכה תשכ"ו, לר' שנ"ז גרליק ע"ה, רב כפר חב"ד- אגרות קודש חכ"ד עמ' מא-ב)

א.ח. רבני אנ"ש לא יסמכו על השמועות אלא ידונו לעיקרו של דבר על פי השולחן ערוך כמובן וגם פשוט
*הערת העורכים: בהמשך למכתב דאנשי קהלה בארה"ק, שכתבו לרבי שהנהלת עניני חב"ד דשם לא התעניינו שילדי אנ"ש יקבלו חינוך המתאים להם, ועוד יותר שעשו בעיות לאנ"ש, בזה הורה הרבי למזכירות:
"לכתוב בחתימתי לבית דין רבני אנ"ש שי' שבאה"ק שלמרבה הצער נתקבל מכתב ותוכנו... ולפלא הכי גדול שכותבים לכאן והרי זה אחריותם הראשונה והעיקרית דבית דין לפקח על כל זה (ולא לחכות שיבואו אליהם לשאול וכו') ולמותר להכפיל עוד הפעם ועוד הפעם שישנם הוראות וכהדגשתי במכתב לרבני אנ"ש בכפר חב"ד שלא יסמכו על השמועות וכיוצא בזה, כי אם ידונו לעיקרו של דבר על פי השו"ע כמובן וגם פשוט".
(לבית דין רבני אנ"ש באה"ק, צילום הכת"י, מאוצר המלך עמ' 213)

א.ט. אין אנו אחראים לשמועות כלל
*הערת העורכים: נכתב להנהלת מוסד בארץ הקודש שכתבו שהגיעום שמועות, שדעתו הק' שעליהם לסגור מוסדם.
"כמדובר כמה פעמים וכמה פעמים אין אנו אחראים לשמועות כלל (באם תהיינה הוראות - יודיעום). ולפלא גדול כל המכתב".
(תמוז, תשל"ד- אגרות קודש חכ"ט עמ' ריא)

א.י. מפורסם שהמענות שלי הנני רושם בתב ידי או אומרם בפרסום בהתוועדות
"פשיטא שאיני אחראי כלל למה שכל אחד ואחד אומר בשמי.
ומפורסם שהמענות שלי הנני רושמם בכתב ידי (או אומרם בפרסום בהתוועדות)".
(מענה, כ' טבת תש"מ, היכל מנחם ח"ג עמ' סה-ו)

שיחות:
א.יא. ה"ליקוטי שיחות" לאו דווקא לפסק דין ולמסקנה סופית מוחלטת
"חזרתי וכמה פעמים על המובן ופשוט מצד עצמו: ההערות - הן הערות ולא פסקי דין או בירור העניין ומכל הצדדים ומכל הספקות שיכולים להסתעף מזה. - (ובריבוי מקומות גם פנים הליקוטי שיחות כוונתו להתחיל ולבאר צדדי העניין ולאו דווקא לפסק דין ולמסקנה סופית מוחלטת[)]".
(נלכה באורחותיו עמ' 238)

מכתבים:
א.יב. הרב צריך להיות פוסק אך על פי שלחן ערוך ולא על פי מכתבים
"מפורסם בכל תפוצות ישראל שהרב צריך להיות פוסק אך על פי שלחן ערוך (ולא על פי רמזים של מכתב וכיוצא בזה, ואפילו לא על פי מכתבים כי מכתב שבהיפך השולחן ערוך בטל)".
(לר' לוי ביסטריצקי ע"ה, חבר ב"ד חב"ד באה"ק, צילום הכת"י, מאוצר המלך עמ' 210)

פרסומים:
א.יג. פרסומים שהוגהו על ידי הרבי- סמכותם
...פשיטא שכאשר אני "מגי'" חוברת היוצא לאור על ידי המל"ח וכיוצא בזה – תוכן הגהתי כללות הרעיון, הגישה וכיוצא בזה אבל לא ענין הנ"ל.
(שבט תש"מ, מקדש מלק ח"ג עמ' קצ- אודות תרגום שם ה' באנגלית)

ב. האם ניתן לחייב אדם לנהוג על פי מענות, הוראות או עצות שכתב הרבי לאדם אחר?
תשובה:
ב.א. אין מענה אחד נוגע לחברו, אפילו באם היה תוכן השאלה מתאים במאה אחוז
"במענה למכתבה... בו שואלת האם המענה שלי לפלוני, משנה כתבי אליה על שאלתה היא.
אין מענה אחד נוגע לחברו, אפילו באם היה תוכן השאלה מתאים במאה אחוז, שהרי הוא (המענה) תלוי באופן השאלה וסגנונה, תכונת נפש השואל וכו', שרוב הפעמים זה משפיע על המענה וקל להבין".
(כ"ב מר חשון תשכ"ו- אגרות קודש חכ"ד עמ' יט)

ב.ב. מענה לאחד אינה מחייבת את השני
"אמרתי כמה וכמה פעמים:
1) שאיני אחראי להנאמר בשמי על ידי אחרים. 2) שמענה לאחד (פרטי)- אינה מחייבת את השני ובפרט- מוסד".
(י' כסלו תשכ"ח- אגרות קודש חכ"ה עמ' לט)

ב.ג. מפורסם שמענה לאחד אין בה הוראה לשני
"פשוט- שאיני אחראי למה שכל אחד ואחד אומר בשמי, ומפורסם- שאמירתי-מענה לאחד אין בה הוראה לשני..."
(תשל"ד- אגרות קודש חכ"ט עמ' נג)

ב.ד. עצה טובה לאחד לאו דווקא שתהיה טובה גם בשביל השני
"...ב. אין כל מקום להביא בחשבון בדיוני ההנהלה מה שפלוני שמע מפלוני, מבלי נפקא מינה מי הוא זה ואיזה הוא. ומטעמים מובנים- שגם הם נאמרו כמה פעמים (שעצה טובה לאחד לאו דווקא שתהיה טובה גם בשביל השני, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהנהלה המחלטת בנוגע לרבים ומוסדות דרבים. ועוד)".
(תשל"ה- אגרות קודש ח"ל עמ' טו)

ב.ה. פשוט שהוראה ליחיד אינו הוראה לרבים כלל
"...ז) פשוט שהוראה ליחיד בכל כיוצא בזה, ובפרט במכתב פרטי אליו- אינו הוראה לרבים כלל- כיון שעל פי רוב זהו תלוי בתנאי חיי היחיד, תכונות נפשו, האפשריות שישנן אצלו שכתבם במכתבו, ועוד ועוד".
(לר' לוי ביסטריצקי ע"ה, חבר ב"ד חב"ד באה"ק, צילום הכת"י, מאוצר המלך עמ' 210)

ג. האם ישנם מקרים שהרבי ביטל מענה, לאחר שנכתב והגיע לשואל, בגלל שהתברר שהיה צד שלישי מעורב בעניין (כגון שהיה בזה סכסוך בין אנשים או שהשואל הוא רק דעת יחיד בהנהלה)?

תשובה:
ג.א. חוות דעת והמענה שלי היא באם העניינים המוזכרים במכתב מתאימים
"במענה למכתבו מי"ג תשרי, בו כותב אודות השאלה ששאלו אצלי בשם פלוני בן פלוני והמענה אשר עניתי עליה, ומפרט ומבאר שהנהגת פלוני בן פלוני מתאים להמענה עלולה להביא לתסבוכת בענייני הישיבה וחס ושלום להביא גם נזק בהנוגע להכתבה בה הנזכר לעיל מכהן בקדש.
והנה מובן ופשוט שהמענה על שאלות כגון דא, הוא על דרך האמור בתוספתא סוף פרק ב' דדמאי, אם כזה שאלת, זאת אומרת שחוות דעת והמענה שלי היא באם העניינים המוזכרים במכתב מתאימים... וגם עתה בהביא בחשבון את כל האמור במכתבו של כבוד תורתו, אין זה נוגע ושייך כלל לחוות דעת האמורה ואת כבוד תורתו הסליחה..."
(י"ט תשרי תשי"ז- אגרות קודש חי"ד עמ' כח)

ג.ב. מענה שלי אל מי שיהיה הכתוב באופן פרטי, אינו מחייב כלל הנהלת מוסד או ארגון לאיזה עניינים שיהיו
"...הערה כללית לאיזה סעיפים בהפרטי כל (אף שכמדומה כבר כתבתי כמה פעמים ולכמה מארגוני חב"ד) והוא: מענה שלי אל מי שיהיה הכתוב באופן פרטי, אינו מחייב כלל הנהלת מוסד או ארגון או הנהלת הכפר לאיזה עניינים שיהיו, ורק המענה שלי המתקבל רשמית במענה לההנהלה, ופשוט שאין נפקא מינה מי הוא השואל באופן פרטי, כי הנקודה בזה היא, אם זוהי שאלת אלו או בשם אלו שהם מייצגים הכפר או המוסד וכו' או שאלת איש פרטי בתיאור העניין כפי שנראה לו וכו' וקל להבין".
(ז' תמוז תשי"ח- אגרות קודש חי"ז עמ' רכג)

ג.ג. כששואל יחיד בעניין כללי אין מקום למענה שנתתי לו בזה
"לא שערתי ששואל בעניין הכי כללי כהנ"ל - יחידי – וכיון שכנראה משאר אנ"ש שי' שם כן הוא – אין מקום לכל מענה שנתתי לו בזה".
(טבת-שבט תשל"ד- אגרות קודש חכ"ט עמ' עה)

ג.ד. אם הכותב מעלים ממני שיש סכסוך, הרי לא עניתי כלל
"מפורסם שבכל סכסוך שבין בני אדם הנני שולח לרב מורה הוראה.
כששואלים אותי על דרך איזה ענין -וכמו קנין בית וכיוצא בזה- אין א גלאטן סגנון הנני עונה גלאט.
ופשיטא שאם הכותב מעלים ממני שיש בזה סכסוך, הרי לא עניתי בזה כלל"
(תשל"ד- אגרות קודש חכ"ט עמ' רסח)

ד. האם הרבי התייחס להוראותיו כפקודות המחייבות או כעצות בלתי מחייבות?

תשובה:
ד.א. בכלל אין דרכי לתת פקודות, מלבד במקרים יוצאים מן הכלל
"(א) בכלל אין מדרכי לתת פקודות, מלבד במקרים יוצאים מ הכלל, ורק כששואלים עצתי, הריני מחוה דעתי כפי הנראה לי... והיא היא ההצעה - ולא פקודה - אשר הצעתי גם עתה לו.
(...)
(ט) עוד הפעם הנני חוזר על דברי הנ"ל שאין זה פקודה, אלא מענה על ששאלו לעצתי איך להסתדר בחיים, ואני אי אפשר לי לענות אלא כפי שנראה בעיני..."
(אגרות קודש ח"ד עמ' מד-מו)

ד.ב. הדברים שהנני כותב זהו בדרך הצעה וביאור דעתי, ובמילא הברירה בידם אם לקבל או לדחות
"...במה שמעורר בעניין הדפסת התניא, הנה כבר כתבתי כ"פ ובנוגע לכמה עניינים, שהדברים שהנני כותב זהו בדרך הצעה וביאור דעתי, ובמילא הברירה בידם אם לקבל או לדחות, אבל דעתי הוא..."
(לר' פנחס אלטהויז ע"ה, אגרות קודש ח"ה עמ' רצה)

ד.ג מכתביי בכלל אינם ענין של פקודות כלל וכלל שאין זה מענייני
"למותר להעיר, שמכתבי זה ומכתביי בכלל, אינם ענין של פקודה כלל וכלל, שאין זה מענייני, אלא שכותב אני המצב כפי שנראה ברור בעיני".
(לאנשי כפר חב"ד, אגרות קודש ח"ז עמ' עב)

ה. האם ניתן לדרוש שבית דין ידונו דווקא דין תורה?

תשובות:
ה.א. ברשות צד אחד לדרוש דווקא דין תורה
"מה שכתב אודות הטענות ותביעות שיש לו עם האברך... , הנה כבר אמרתי להנזכר לעיל, והוא פשוט - שאין רשות למי שהוא מישראל להשתמט מדין תורה. ולכן תקוותי ששניהם, אם באמת רצונם ליישר ולסדר ענייניהם והטענות שיש להם, בוודאי ימצאו רבני אנ"ש ויציעו לפניהם כל הטענות ויעשו כפסק דינם והוראותם, ומובן גם כן שברשות צד אחד לדרוש דווקא דין תורה. וכל הטענות ומענות שכותב לי על דבר זה במכתבו, הנה מובן שעליו להציע לפני הבוררים או הרבנים שיבחרו בהם, והרי גם בזה יש פסק דין תורתנו תורת חיים..."
(א' דר"ח תמוז תשט"ו, היכל מנחם ח"א עמ' סד)

ו. שונות:
ו.א. פלא מה יש להוסיף חוזק ותקיפות לפסק דין מפורש בתורתנו הק' תורת חיים
"במענה למכתבו... בו כותב בשם חברו בהנוגע לפסק דין מפורש בשלחן ערוך אבן העזר, ובכל זאת בקש ממנו לשמוע ממני תשובה על שאלה הזאת, כדי שיהיה בטוח. ולפלא הדבר, מה יש להוסיף חוזק ותקיפות לפסק דין מפורש בתורתנו הק' תורת חיים..."
(ו' ניסן תשי"ט- אגרות קודש חי"ח עמ' שיא)

ו.ב. סיפורי חסידים שהמסופר בהם עשו היפך הדין, לשנות ביטויים בסיפור שיתאים לדין
...בכלל ישנם סיפורי חסידים המעוררים תימהון, ומסקנת חלק מהשומעים הוא, שבוודאי איש פלוני - שאודותיו הסיפור - עשה היפך הדין או על כל פנים היפך הלפנים משורת הדין. וזה פועל גם על יחסם בכלל לנושאי תורת החסידות ולתורת החסידות עצמה, בה בשעה שעל ידי שינוי קטן באיזה ביטויים אשר בהסיפור, סרה כל התמי'. וכיון דרובא דרובא של הסיפורים עברו דרך כמה צינורות, ודאי הוא אשר הביטויים אינם מדויקים כל כך. ובפרט – בהעתק מלשון ללשון.
ואביא שתי דוגמאות:
...ב) סיפור שי"ג: אשר הרה"צ ר' משולם זוסיא ציווה לחפור הקבר ולחפש שם כו' – שקשה להצדיק הוראה זו על פי שו"ע, מה שאין כן בשינוי קטן, שהדברים לאו דווקא בהקבר אלא בסביבות שלו או בד' אמות שלו, סרה כל התמי'. ובוודאי בהשתלשלות כל הסיפורים לא דייקו כל כך שזה הקבר ממש – וכפי שיפרשו הקורא בספר.
(לר' שלמה יוסף זוין זצ"ל, כא תמוז תשט"ו, אגרות קודש חי"א עמ' רסח-ט)

ו.ג. דין המובא בדא"ח, למצוא את מקור או שהרבי חידש על פי הוראה וזה עצמו המקור
...ומה שכתב אשר יש אומרים שאין נוגע כל כך למצוא מקור או מקום מאמר חז"ל או דין שהובא בדא"ח כי זהו בעצמו המקור - אני לא כן הוא עמדי. ולא עוד, אלא כשרואים במקור הרי כמה וכמה פעמים ניתוסף הבנה גם בהעניין בדא"ח. - ולכאורה הוא גם חסידישער, לומר אשר ישנו מקור ואני לא מצאתיו מלומר שאני יודע ברור שאין מקור והרבי חידש זה על פי הוראה וכו' -. ובמוחש נראה בהגהות הצ"צ בדא"ח עד כמה נתייגע בזה.
(ט' טבת, תשי"א, אגרות קודש חכ"א עמ' קיז)

ה' בשבט תשע"ה
הגב לכתבה

תגובות
1
1. עוד מקורות
יישר כח על הליקוט המקיף.
יש להוסיף עוד כמה מקורות לזה (שחלקם קבלתי מר' יהושע ז"ל):
אור התורה פ' נח ע' תרד, א – דבר מסויים שאמר אדה"ז היתה הוראת שעה
אוה"ת עניינים עמ' רסז ואילך ועמ' רפה ואילך, באוה"ז להצ"צ ח"ב עמ' תתקסג – לפעמים אומרים רק לפי שיטה אחת
אג"ק ח"ו ע' ק"ד – רבינו לא נהג כריי"צ במקום חשש איסור כשלא ידע הטעם
לקו"ש חכ"ג ע' 270, ש"פ מטו"מ תש"מ סמ"ז – דברים פשוטים א"צ להזכיר, סומכים שידעו בעצמם
תו"מ תשמ"ו ח"ב ע' 194 – נגד הכותבים שלא יעשו כ"א יקבלו מפורש מרבינו, זהו בינו להקב"ה, יעיין בשו"ע וישאל רב, יקנה שו"ע עם נקודות
ליקוטי סיפורי התוועדויות ע' 603 – פס"ד שייך לרבני אנ"ש ולא לרבינו
ועוד חזון למועד.
mendels122@gmail.com
ה' בשבט תשע"ה