ב"ה יום רביעי, ב' ניסן תשע"ז | 29.03.17
כ"ק אדמו"ר הריי"צ
כ"ק אדמו"ר הריי"צ
שבט, החודש של מזל דלי ואכילת פירות

עידוד וחיזוק לעם היהודי בעיצומה של מלחמת העולם השניה לאור נבואה ייחודית שקשורה בחודש שבט
מגיש: הרב משה מרינובסקי

עם הכניסה לחודש שבט, לפנינו מאמר המערכת של 'הקריאה והקדושה', אחד המפעלים הייחודיים של הרבי הריי"צ נ"ע, בעל ההילולא של יו"ד שבט, בגיליון חודש שבט תש"א, בתרגום מאידיש.

חודש שבט שבו חל החג של חמישה עשר בשבט הוא אצלנו בני ישראל חודש מעניין; הוא מזכיר לנו על אכילת פירות ועל מזל "דלי", המזל של החודש שלפי דברי חז"ל הוא המזל של העם היהודי (רבי אברהם אבן עזרא, אסתר ג, ז).

בחודש זה הנביא זכריה ראה את הנבואה שלו אודות בנין בית שני וגם אודות בנין בית שלישי, באמרו: "עוד קרא לאמר, כה אמר ה' צבאות, עוד תפצנה ערי מטוב, ונחם ד' עוד את ציון, ובחר עוד בירושלים" (זכריה א, יז).

לאחר שהנביא הצטווה לומר נבואה שבית שני ייבנה בקרוב (שם, פסוק ט"ז), הוא נצטווה לנבא גם על הבית השלישי, הגאולה של העם היהודי מהגלות הנוכחית.

את הנבואה הזו על הגאולה השלימה לה אנו מצפים, הנביא זכריה כתב באותו פרק כמראה שהיה בלילה שבין כ"ג וכ"ד שבט. הוא ראה שהעולם יישב די ברוגע עד שייראה מישהו על סוס אדום ואחריו יבואו סוסים בצבעים אחרים. מלאך שאל את ה' כמה תארך הגלות של בני ישראל בעולם בו כל העמים האחרים יושבים במנוחה על אדמתם? שכן גלות בבל לא נמשכה יותר משבעים שנה, בעוד שהגלות הנוכחית נמשכת אלף שנים והסוף שלה אינו נראה?

על כך ענה ה' למלאך בדברי נחמה כשהוא מציין את הסוסים האדומים והצבעוניים שאכן יעשו סוף לגלות; הם יזעזעו מעט את העמים השלווים ומזה כבר יצא משהו שיעשה סוף לגלות האחרונה של בני ישראל.

כך קבעה ההשגחה העליונה שדווקא בדורנו הסוסים יופיעו. תחילה האדומים ולאחר מכן השחורים והחומים ובשל הפעילות המשותפת שלהם, הם אכן לא יישארו "גויים שאננים", כפי שהנביא קורא להם. העולם שעד תחילת המלחמה האחרונה ישב ברוגע ובביטחון, איבד מאז את מנוחתו; העולם רותח כקדירה ולמרות שהמצב שלנו היהודים גרוע מכל, גם בשאר העמים אין מה לקנא. אנגליה וצרפת החזקות מפרפרות לא פחות מפולין וצכסלובקיה; כל אירופה, כולל העמים האדומים, השחורים והחומים, סובלת נורא מרעב וקור ואבידות בנפש; מתקיים בהם "וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים!", בדיוק כפי שזכריה הנביא כתב בנבואתו בשעתו.

הרוכב על הסוס האדום פתח במהומה והרוכבים על הסוסים השחורים והחומים מגדילים אותה. לפי דברי הנביא אמורים להופיע רוכבים על סוסים לבנים; אולי הכוונה לארצות אמריקה, ואולי למישהו אחר, אבל באופן כללי הנבואה שנאמרה מראש מתקיימת לנגד עיננו ממש. השלוה של העולם הופרה.

דלי של צרות, דלי שמימי למדי, גדול כמו כל כדור הארץ, נשפך על כל הארצות הקרובות והרחוקות ואף אחד איננו יכול לעצור אותו. זה חייב להיות הדלי שהעמים עצמם מילאו. המידה שעל ידי מעשיהם הרעים התמלאה ונשפכת כעת, כשהדלי מתהפך ומטיל אש וגפרית בחזרה על ראשי החוטאים.

אנחנו היהודים לא מלאנו את דלי האש והגפרית של העולם, ויהיה אשר יהיה עתידו של העולם, אותנו לשונות האש בעזרת ה' לא ישמידו. לנו יש את הדלי הפרטי שלנו וזה מזלנו כי הדלי שלנו מלא צרות תמורת חטאים. ככל שהוא מתמלא יותר, כך הגאולה שלנו באה מהר יותר!

"הן גויים כמר מדלי!" אומות העולם נתונות לצרות בהתאם לחלק המרירות שלהם בדלי. ככל שיש לעם מסוים יותר מרירות בדלי העולמי המשותף, כך גדול יותר העונש שהוא יקבל; ככל שהמידה שלהם מלאה יותר, כך העונש חמור יותר, כי אומות העולם ישבו תמיד ברוגע והגויים היו שאננים. עונשם הצטבר והדלי בכלל לא בר-מזל לגביהם; לחלקם הוא עלול להביא אובדן מוחלט ולחלקם כמעט אבדון, אבל הדלי היהודי הוא דלי של מזל; הוא איננו מלא בחטאים אלא בצרות, בסבל בשל החטאים; אנחנו לא היינו שאננים; לא היה לנו רגע של שלוה, ועל החטאים שלנו נענשנו מעט מעט וכאשר הדלי שלנו מתמלא, זה לטובתנו כי רק אז בא הקץ לצרותנו ורק אז אנחנו טועמים את הטעם של ישיבה בשלוה!

ומאחר שהמזל של חודש שבט הוא דלי, ובגלל שזהו המזל של העם היהודי, כפי שהוסבר לעיל, הנביא זכריה ראה את אחרית הימים דווקא בחודש שבט; הוא ראה איך הדלי יעבוד; את ההבדל בין הדלי של אומות העולם לזה של בני ישראל ושבני ישראל לא צריכים להיבהל אפילו כשהעולם קורס!

שבט הוא גם החודש של אכילת פירות, הסמל לעמים וליחידים שחייבים לאכול את פירות המעשים העצמיים. על כל אחד 'למשוך' את הפירות מהדלי הפרטי שלו, ורק האומות הרשעות צריכות לפחד, ובין ברי-המזל המאושרים, היהודים עומדים בראש!

הדלי שלנו הוא המזל שלנו!

ב' בשבט תשע"ה