ב"ה יום חמישי, כ"ד תמוז תשפ" | 16.07.20
פורים חב"די. היו ימים
פורים חב"די. היו ימים צילום: ארכיון שטורעם
צרור סיפורים ואמרות עם חיוך ■ מיוחד

על מלאך עם אלף פיות, ההבדל בין אור לחושך והסיבה האמיתית לציווי לבסומי בפורים עד דלא ידע ● מיוחד לימי אדר בהם מרבין בשמחה ● פרק נוסף של "יין ישן וטוב"
יוסף יצחק יעקבסאן

החבר מחפש תיקון

מעשה ביהודי שבא אל הרבי מהר?ש נ"ע וביקש תיקון על עבירה חמורה. כיון שהתבייש להודות על האמת ולספר מה שעשה, הוא סיפר לרבי שחברו עבר עבירה כזו וכזו, אבל מאחר שהוא מתבייש לספר לרבי על כך, הוא שלח אותו כשליח לבקש תיקון על העבירה.

ענה לו הרבי: "אם כן, אינני מבין, מדוע החבר היה צריך לשלוח אותך, הרי הוא היה יכול לבוא בעצמו ולומר שאתה שלחת אותו?"...

שקר גדול

יהודי בא לרבנו הזקן בעל התניא נ"ע וסיפר סיפור ארוך שכולו היה דמיון.

"זהו שקר", הצהיר הרבי.

"אבל זה סיפור ענק, האם הרבי סבור שאני אגיד כזה שקר גדול?"

הצביע רבנו הזקן דרך החלון לעבר כנסיה שעמדה לא הרחק משם, ואמר: "זהו בנין גדול וענק, שמיוסד על שקר אחד גדול".

לומר הפוך

למה בשעה שיהודי אומר לחברו "שלום עליכם", חברו עונה לו "עליכם שלום", ולא באותם מילים "שלום עליכם"?

אומרים על כך בין יהודים:

בשעה שיהודי אומר משהו לחברו, אפילו אם זו רק ברכת שלום, הלה מוכרח לומר מיד הפוך. "שלום עליכם"? לא! איפכא מסתברא: "עליכם שלום"!

למה שותים בפורים?

המשגיח הזקן ב"בית מדרש גבוה" בליקווד, הרב נתן ווכטפויגל זצ?ל, היה אומר: הייתכן שהתורה מצווה על יהודי להשתכר בפורים ואומרת "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע? (מגילה ז, ב). לאבד את השכל, חלילה?
אלא הביאור: השכל הרציונאלי והדעת של האדם הם כמו שדכן. בדיוק כשם שהשדכן יוצר את הקשר בין החתן והכלה, כך השכל יוצר את הקשר בין היהודי והקב"ה.

אבל שמעתם פעם שהשדכן יחליט לגור בבית החתן והכלה, כי הוא יצר את הקשר המקורי ביניהם? הרי זה אבסורד. לאחר שהוא הוציא לפועל את הקשר, זה השלב שבו הוא יקבל את המגיע לו ויזוז הצידה.

כל ימות השנה, אומר ר? נתן ווכטפויגל, אנחנו מוכרחים את השדכן, השכל הרציונאלי וההיגיון שלנו. פעם בשנה, בפורים, באה לידי גילוי השייכות העצמית בין היהודי והרבונו-של-עולם. בשעה זו אומרים לשכל: לך לשלום! תן לי שעה אחת בה אוכל להיות עם החתן שלי לבד ...

בן-דוד רביעי

פעם בא מקבץ נדבות אל ה"חוזה" הקדוש מלובלין זצ?ל, וביקש נדבה. בשעה שה"חוזה" נתן לו את הסכום שהיה נוהג לתת לעניים בדרך כלל, נענה הקבצן ואמר, "רבי! הרי אנחנו קרובים". והוא התחיל לפרט בפני ה"חוזה" את ייחוסו ואחר כך סיכם שהוא בן-דוד רביעי, ולכן הוא דורש נדבה גדולה יותר.

אומר לו ה"חוזה": "קרוב רחוק" ... ולא רצה לתת לו סכום נוסף.

אותו יום התפלל ה"חוזה" מנחה לפני העמוד. בעת חזרת הש"ץ, כאשר ה"חוזה" אמר בקול ?אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב?, קרא הקבצן אחריו בקול: "קרובים רחוקים"!...

לאחר התפילה קרא ה"חוזה" לאותו יהודי ובחיוך רחב נתן לו נדבה גדולה יותר.

הקב"ה וחכמיו

מעשה ביהודי פיקח וחד לשון, אך עני מרוד. למרות חכמתו הגדולה והכישרונות הנדירים בהם התברך, הוא לא הצליח להרוויח לפרנסתו. כאשר היהודי בא פעם אל הרב הקדוש מקוצק זצ?ל והתלונן על מר גורלו, ענה לו הרבי:

"הבעיה שלך היא לא חידוש. מדובר בתופעה עתיקת יומין שקיימת כבר אלפי שנים. שלמה המלך כבר מדבר על הבעיה הזו בספר קהלת ואומר "לא לחכמים לחם" (קהלת ט, יא).

"אבל, באמת, למה זה כך?" שואל היהודי את הרבי מקוצק.

"כי לחכמים הללו אומר הקב"ה: 'אם אתם באמת כאלה חכמים גדולים, הבה נראה איך אתם יכולים למצוא את הפרנסה שלכם בעצמכם'"...

עיתון

פעם שמעתי מהרב ד"ר אלתר בן-ציון מעצגער בשם המנהל הנודע של ישיבת ?תורה ודעת?, רבי שרגא פייוול מנדלוביץ, זכרונו לברכה, את האמרה הבאה:

"כל מה שכתוב בעיתון הוא שקר. אפילו התאריך של העיתון הוא שקר גמור. וכל-כך למה? שהרי העיתון כבר נדפס אמש?...

שורש המחלוקת

יהודים אומרים:

מה יש להתרגש מכך שיהודים רבים ביניהם? כבר מתחילת ההיסטוריה שלהם הם היו עסוקים ללא הרף במחלוקות ושערוריות. אלא מה, בהיותם עם אינטליגנטי הם נתנו למחלוקות שלהם תארים מטעים.

למשל, כאשר יהודים רבים עם העולם – הם קוראים לכך "סוציולוגיה"; כשיש להם דין ודברים עם הקב"ה, הם קוראים לזה "תיאולוגיה", וכשהם רבים בינם לבין עצמם הם קוראים לזה "פסיכולוגיה".

ארוך כמו הגלות

רב חשוב נשא פעם נאום בבית הכנסת המרכזי בעירו, אבל למרבה הצער הוא לא ידע איך לסיים. הציבור התעייף מאד מהדרשה הארוכה הרבה יותר מהרגיל ומהמתנה של כמה שעות עד הסיום – והקהל הענק התחיל, לאט לאט, לעזוב את בית הכנסת. אבל הרב המשיך בדרשתו עוד ועוד עד שאף אחד לא נשאר בבית הכנסת, למעט אדם אחד לא מוכר.

כאשר הרב סיים סוף-סוף את דרשתו, הוא ניגש אל האיש ונתן לו יישר-כוח גדול על כך שנשאר עד סוף הדרשה. "אני מאד מתנצל על שהארכתי כל כך", הוסיף הרב, "אבל מה אעשה שלא היה תלוי שעון על הקיר".

"נכון שלא היה תלוי שעון על הקיר", נענה הלה, "אבל הרי תולה כאן לוח-שנה!"

אנשים ומלאכים

בסעודת החתונה של בת הרב הקדוש רבי ישראל מרוזין זצ"ל עם נכד של הרב הקדוש רבי מנחם מענדל מקוסוב זצ"ל, הרה"ק מרוזין לא טעם כמעט מאומה. בראותו שהמחותן הגדול שלו לא אוכל, מצד הכבוד, גם הרבי מקוסוב לא אכל דבר מסעודת המצווה.

כאשר הרבי מקוסוב שאל את הרבי מרוזין מדוע הוא נמנע מלטעום אפילו מעט, ענה לו הרבי מרוזין שלפני שנשמתו ירדה לעולם היא עשתה תנאי עם הגוף שלו שהוא – הגוף – לא יהיה להוט כל כך אחרי אוכל. "אם אתה לא מסכים לתנאי", הבהירה הנשמה שלי לגוף, "לא ארד לעולם הזה".

"לגוף שלי", אומר ר' ישראל לא היתה ברירה. הוא נאלץ לקבל את התנאי. ואכן, מאז אין לי תאווה רבה לאכילה".

"זה הסיפור שלי", אומר הרבי מרוזין, "אבל למה כב' המחותן אינו אוכל? האם גם אתה עשית תנאי כזה עם הגוף שלך?"

"לא, בכלל לא", אומר רבי מענדל מקוסוב. "מעולם לא עשיתי כזה הסכם עם הגוף, והגוף שלי בדרך כלל אוכל בהרחבה. אלא מאי, כב' המחותן, עתה התיישב לי פירושו של מנהג ישראל תמוה:

"בליל שבת, כשאנחנו חוזרים הביתה מבית הכנסת, אנו מקבלים את פניהם של המלאכים באמירת "שלום עליכם, מלאכי השרת", ואחר כך "בואכם לשלום מלאכי השלום", וממשיכים "ברכוני לשלום מלאכי השרת".

"אבל לפתע אנחנו מצהירים: "צאתכם לשלום, מלאכי השלום". נשאלת השאלה: המלאכים נכנסו לביתנו זה עתה, מה המהירות לשלח אותם מעל פנינו?

"אלא הענין הוא שאילו לא היינו משלחים את המלאכים מבתינו, לאף יהודי לא היתה החוצפה לסעוד סעודת שבת בפני המלאכים שלא אוכלים דבר", אמר רבי מענדל לרבי מרוזין.

אגב, הרבי הקודם מליובאוויטש, הרבי הריי"צ נ"ע, אמר פעם על הנוסח "צאתכם לשלום":

"מכך רואים עד כמה זמנם של המלאכים יקר. כשמגיע הזמן ללכת, הם לא מאבדים רגע מיותר ויוצאים מיד?.

נותני עצות

המגיד מקוזניץ, רבי ישראל זצ"ל, אמר פעם: "וכל בניך לימודי ה'". אומר הנביא ישעיהו. כל יהודי מעונין ללמד את הקב"ה ולתת לו עצות איך לנהל את העולם!...

חושך ואור

אחד מתלמידיו של הבעל-שם-טוב זצ?ל, שכב על ערש דוויי במיטתו שעמדה ליד החלון. בכוחות האחרונים שלו הוא הביט החוצה אל הרחוב.

ולפתע הוא אמר: "אוי עולם, כמה מאיר אתה לכל אלה שלא מאמינים בכך; כמה חשוך אותו לאלה שכן מאמינים בכך". 
 
מלאכים ועניים

הרב הקדוש רבי דוד מטולנא אמר פעם:

"כתוב במדרש שישנו מלאך בשמים שיש לו אלף פיות, לכל פה יש אלף לשונות ובכולם הוא אומר כל היום שירה לקב"ה.

"אבל למלאך העצום הזה אין אפילו כיס אחד קטן עם כמה פרוטות כדי לתת לעניים"...

(תרגום מ"אלגעמיינער זשורנאל", תש"ע)

כ"א באדר א' תשע"ד