ב"ה יום שני, י"ג מנחם-אב תשפ" | 03.08.20
הרבי. למטה: מספר הסיפור, הרב בנימין קליין
הרבי. למטה: מספר הסיפור, הרב בנימין קליין
הכהן, הגרושה והילד ■ יין ישן וטוב, פרק מרתק

חלפו כמה חדשים מאותו יום עצוב שבו מרדכי ושרה התגרשו. ויום אחד הטלפון של מרדכי מצלצל. מעברו השני של הקו היתה לא אחרת מאשר שרה. "אני הרה", היא אמרה אל תוך השפורפרת בקול חנוק מבכי. מרדכי נרעד. געוואלד! בשורה טובה, אבל באיחור טרגי! סוף סוף הם זכו להביא ילד לעולם, אבל הוא לא יוכל לשוב ולחיות עם אשתו לשעבר, בהתאם להלכה שכהן לא רשאי לשאת גרושה ● סיפור עם "סוף טוב" דרמטי שנשמע כבלתי יאומן, כאילו יצא מעולם הדמיון
מאת יוסף יצחק יעקבסאן

הסיפור הבא היה יכול לספק פרנסה נאה לדרמה קלאסית; רק יתכן שהוא היה מואשם ביותר מידי דמיון, יותר ממה שמותר לפי חוקי הז'אנר. אבל בפועל לא מדובר בסיפור דרמה דמיוני אלא במעשה שהיה.

תוך כדי הליכה ברחוב יומיים לפני יום כיפור פגשתי את הרב ירחמיאל בנימין הלוי קליין, אחד ממזכיריו של הרבי מליובאוויטש. והוא מספר לי אפיזודה ששמע בעצמו מבעל המעשה, בדיוק כפי ששמע את הדברים.

 ומעשה שהיה כך היה:

מרדכי ושרה (שמות בדויים) התחתנו וחיו ביחד שנים רבות, אבל למרבה הצער לא התברכו בילדים. מרדכי הוא יהודי שגר בפלטבוש, בברוקלין, ניו יורק. יהודי דתי, בן תורה, מהחוג שקרוי כיום החוג הליטאי. יהיה מי שיגיד חוג ה"מתנגדים".

מרדכי הוא כהן ולאחר שעברו 12 שנים מהחתונה והם עדיין לא נושעו בזרע-של-קיימא, בני הזוג החלו להתייעץ עם רבנים מה לעשות והאם עליהם להיפרד, בהתאם להלכה שבני זוג שלא זכו לילדים לאחר עשר שנות נישואין, ראוי להם שייפרדו, יתחתנו עם אחרים ויקימו בתים נפרדים ויתפללו להתברך בילדים.

ארוכים וקשים היו הלבטים של מרדכי ושרה לגבי ההחלטה, מבלי יכולת לנקוט בצעד של ההיפרדות אחרי הרבה שנים בהם חיו יחד בהרמוניה מלאה וקיוו לבנות עתיד מפואר ופורח. אך בסופו של דבר בני הזוג החליטו שאי אפשר להמשיך כך ואין ברירה אחרת אלא להתגרש, ככל שהיחס ביניהם היה מעולה וככל שהצעד קשה וכואב. זה אבוד. אם משמים לא רוצים שיהיו להם ילדים מזיווג זה, חובה לנסות השתדלות אחרת כדי להקים בתים יהודיים ולהביא לעולם דורות יהודיים.

עצוב היה המחזה כאשר דרכיהם של מרדכי ושרה נפרדו. דמעות רבות זלגו שם. מרדכי הושיט את הגט לאשתו הצעירה שכה העריך והאיש והאישה יצאו לדרכים נפרדות.

חלפו כמה חדשים מאותו יום עצוב שבו מרדכי ושרה התגרשו. ויום אחד הטלפון של מרדכי מצלצל. מעברו השני של הקו היתה לא אחרת מאשר שרה. "אני הרה", היא אמרה אל תוך השפורפרת בקול חנוק מבכי. מרדכי נרעד. געוואלד! בשורה טובה, אבל באיחור טרגי! סוף סוף הם זכו להביא ילד לעולם, אבל הוא לא יוכל לשוב ולחיות עם אשתו לשעבר, בהתאם להלכה שכהן לא רשאי לשאת גרושה.

השבר היה גדול. הכאב היה בלתי נסבל. מה עושים? עד כמה מר יכול להיות הגורל? מיד לאחר הגט, מתברר שהאישה מעוברת ... ועכשיו הכל אבוד, הוא כהן!

מרדכי פנה לרבנים לעזרה, אך לשווא. "אין מה לעשות", אמרו כולם. לכהן אסור להתחתן עם גרושה. המקרה אבוד.

ידיד של מרדכי, מקורב לליובאוויטש, אמר לו: "הסכת ושמע, אם יש מוצא, דרך כלשהי להציל המצב, היחיד שיכול לעזור לך הוא הרבי מליובאוויטש".

בתחילה מרדכי היסס, הרי הוא בכל זאת ליטאי, 'מתנגד'. שייך לחוגים שיש להם לא מעט 'עניינים' עם ליובאוויטש. אבל בלית ברירה, במצב כל כך קשה, הידיד ליווה את מרדכי באחד מימי ראשון לקבל דולר מהרבי מליובאוויטש ולשאול בעצתו (החל משנת תשמ"ו הרבי נהג לחלק לציבור מידי יום ראשון דולר לתת לצדקה והעניק לבאים עצות וברכות).

כשליבו מר לו עמד מרדכי בפני הרבי ושפך את ליבו הכאוב, כיצד בסופו של דבר כבר התברך בילד, אבל הבשורה באה אליו מאוחר מידיי, לאחר שנפרד מאשתו לנצח. "מאחר שאני כהן, אנחנו לא יכולים לחזור ולחיות יחד. מה עלי לעשות?", שאל האברך המסכן את הרבי.

הרבי האזין לסיפור וענה: "עליך לדבר על כך עם אימך".

עם צאתו מהרבי, פונה האברך לידיד שלו, ואומר: "אתה רואה, ידעתי שהרבי לא יכול לעזור לי. הנה, הוא אומר לי לדבר על כך עם אימי. האם אתה סבור שאימי לא יודעת את הסיפור? איזו תועלת תהיה לי מלדבר עם אימי"?

אלא שהידיד אמר לו כי מאחר והרבי יעץ לו לפנות לאימו, עליו לציית.

בלית ברירה, עשה מרדכי כעצת הרבי מליובאוויטש. בין כך לא היתה שום עצה אחרת. הוא בא לאימו וסיפר לה שהיה אצל הרבי, סיפר לו את הסיפור העצוב והרבי הורה לו ללכת ולדבר עם אימו...

באותו רגע, האימא נשברה והחלה להתייפח.

"אגלה לך סוד ששמרתי מפניך שנים ארוכות. אף פעם לא רציתי לספר לך על כך, אבל אני רואה שהרבי יודע...

"מרדכי, אתה ילד מאומץ. אתה לא בני הטבעי. ואתה לא כהן. אימצנו אותך והחלטנו לעולם לא לספר לך על כך. קדימה, מותר לך לחזור ולהתחתן איתה".

והרב בנימין קליין ממשיך ומספר לי:

"יום אחד, כשהייתי ב'אוהל' של הרבי פגשתי שני יהודים שמשתטחים על הציון. אחד מהם פנה אליי ואמר: 'אילו ידעת מיהו האברך הזה, לא היית מאמין שהוא בא להתפלל על הציון של הרבי מליובאוויטש'.

"ואותו יהודי ממשיך ומספר לי, בנוכחותו של האברך, את כל הסיפור איך בשעתו לפני שנים הוא – הידיד – הביא את האברך הזה אל הרבי וכיצד הרבי הציל את משפחתו ואת עתידו.

"וכך", מסיים הרב קליין, "שמעתי את כל הסיפור ממקור ראשון ממש".

(תרגום מ"אלגעמיינער זשורנאל", תשס"ח)

א' בשבט תשע"ד