ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
הרב יהושע דובראווסקי
הרב יהושע דובראווסקי
החנוכיות וטוב הלב של מנחם ■ יין ישן וטוב

כאשר טוב ליבו של יהודי יקר זיכה מאות משפחות בהדלקת נר חנוכה ● וגם מסר נוקב לעולם העיתונות ולכולנו
מאת הרב יהושע דובראווסקי

מנחם שמו – קוראים לו מנחם. מי היהודי הזה? מה הייחוס שלו? לאיזה חוג הוא משתייך? - כל זה לא חשוב עכשיו. כי אין לי כאן כוונה להציב אותו בראש הסולם, להמטיר עליו שבחים רועשים ושירי הלל מכל הצבעים ולכוון עליו את זרקורי הפרסום - כמנהג כל הסופרים והנואמים בימינו אלה.

לא. מנחם לא שייך למשפחה שלי ולא לאנשי החוג שלי. הקורא את הדברים הללו בקושי יידע למי אני מתכוין; וכך גם מנחם עצמו יהנה מהכתיבה שלי מעט מאד. למעשה הכוונה שלי היא שאני עצמי והקוראים ייהנו במידת מה מכך שיעמידו בפניהם דוגמה של מה שמנחם מייצג. 

אגב, פעם התפלאתי מדוע כל אמצעי התקשורת כל כך להוטים לפטם את הקוראים ואת המאזינים בכל מיני חדשות שליליות על רציחות, רשעות, אסונות וכד?? הרי למעשה התופעות הללו לא חדשות בעולם החשוך שלנו! לעומת זאת אירועים בהם באים לידי ביטוי הטוב האנושי ופעילות נוגעת ללב של חסד ורחמים הם באמת חדשות נדירות, חדשות יפות וחדשות מהנות - ואנחנו לא רואים שעיתונאי שיש בידו עט או מצלמה יגלה שמץ של התעניינות בחדשות מסוג זה ... הפניתי את השאלה הזו לכמה עורכים, אבל אינני רוצה לחזור על התשובות שלהם, ששופכות 'אור' כהה על האנושות. 

ובכל זאת – ואולי דווקא משום כך – יש רצון להתנחם על ידי כיוון אלומת אור לעבר יהודי עם לב נדיר שאכן קרוי מנחם. 

לא היה לי כל מגע-ומשא עם מנחם, אבל די להיווכח שהוא התברך בלב טוב, לב טוב באמת, שניתן להבחין בו עד מהרה – כמו יהלום נוצץ בין שברי זכוכית פשוטים. אני מכיר לו טובה מיוחדת על כך שהוא סייע לי להבין טוב יותר אמרה עמוקה של חכמינו ז"ל בפרקי אבות (שלמעשה כתבתי עליה פעם בקשר לחסיד דגול בעל לב טוב מ'הבית הישן').

תנא, גדול בין גדולים, שאל את חמשת תלמידיו: "איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם??? – וכל אחד מחמשת התלמידים נתן תשובה מיוחדת משלו, שונה מהאחרים. אחד (לפי דעתי, הגדול ביותר מביניהם) אמר, שה"דרך טובה" היא – "לב טוב??. והרבי הגדול שלהם אמר אחר כך כי המענה הזה ("לב טוב??) מוצא חן בעיניו יותר משאר התשובות. 

לא כאן המקום – ולא אני הראוי – לבאר ולתרץ כל מה שניתן לשאול בענין (הנה כמה שאלות מתוך רבות, בקיצור נמרץ? וכי "לב טוב" הוא "דרך"? איך אפשר לרכוש "לב טוב"? מה פעולתו של "לב טוב" בין אדם למקום? לכאורה גם סתם יהודי יכול לומר זאת, ואיזו חכמה עמוקה טמן כאן ענק התורה והחכמה? ועוד). אבל לאחר התבוננות בלב הטוב של מנחם, גיליתי הרבה מעלות מיוחדות, לא ניתנות להשוואה, של "לב טוב??, שמצדיקות אותו להיות ה"דרך" הראשונה במעלה. 

ואת היוקר הזה של לב טוב על כל אחד לאמץ כדרך חיים, אפילו אם אין לו את זה מטבעו. 

כל שאר הדברים הטובים והנעלים של חושים, כישרונות ויכולות אנושיים נותנים מקום, והם אפילו גורם, לתכונות שליליות. מוח טוב וחריף יוצר ריחוק וממילא גם מידה מסוימת של גאווה ומבט מלמעלה למטה כלפי בעלי ראשים פחות טובים. לאידך, הדבר מעורר קנאה מצידם של חלק מאלה שמביטים מלמטה למעלה. וכך הם פני הדברים גם ביחס לכישורים בתחומי האומנות כמו מוזיקה, ציור, אומנות הנאום וכישרונות נוספים, כמו גם מעלות גשמיות פיזיות. כל אלה הם לעתים קרובות סיבות חזקות לגאווה ,ישות וכד' מצד מי שניחנו בהם ולקנאה, ש?נאה, וכד? מצד אלו שנותרו מאחור וגם למחלוקת ובעיות חברתיות נוספות. 

אדם עם לב טוב לא יוצר מרחק בינו ובין אנשים אחרים. להיפך, טבעו של אדם בעל לב טוב הוא להתקרב לזולת בסבר פנים יפות. הוא 'נדבק' לאחרים והם אליו; כי הוא רוצה לעזור להם, לעודד אותם ולרומם את רוחם. טוב לב לא הולך יחד עם הנטייה 'להתנפח', להתגאות, להפגין את הישות העצמי. ואילו לב טוב לא רק שאיננו סיבה לפירוד ולמחלוקת אלא אדרבה, טוב לב מונע מחלוקת ומהווה תרופה לריפוי פצעי המחלוקת. מידת הטוב והחסד של ראשון האבות שלנו – אברהם אבינו – הניעה אותו לפרוש את כנפי הטוב והחסד גם על עוברי אורח "ערבים". ונדרש מאמר ארוך לתאר את שאר המעלות של לב טוב וכיצד זה מסייע גם ל"בין אדם למקום". דוגמא בקיצור נמרץ? ההקדמה לתפילה, לעבודת ה', היא הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" – רגש שמפעם הכי טוב והכי הרבה בלב טוב, כפי שזה מוסבר כל-כך טוב בתורת החסידות.

כאמור, אינני מכיר את מכיר את מהותו ואת ה'מדריגות' של מנחם מקרוב, אבל גלי הרגש של ליבו הטוב הציפו אותי. ואין זו מליצה. ראשית התרשמתי מהחיוך שלו. יש חיוך ויש חיוך. יש חיוך שמעוטר בסיפוק עצמי עם 'נחת' של האדם מעצמו, עם טפיחה על השכם האישי; ויש כל מיני חיוכים אירוניים, חיוכים עקומים, חיוכים שאיש לא מעוניין לראות; יש גם חיוכים של חנופה וכדומה.

מנחם מחייך הרבה והחיוך שלו מלא וגדוש בחמימות נעימה ושופע טובה. החיוך הזה מוכן אצלו לכולם, אפילו למישהו עם פנים חמוצות.

מנחם יצר היכרות והתיידד עם שליח-חב"ד באחת מערי השדה וטוב ליבו כלפי השליח ממש מפליא. והנה דוגמא אחת. פעם אחת השליח נקלע לסיטואציה קשה בימים של ערב חנוכה? היו צריכים להגיע אליו מניו יורק ארגזים עם חנוכיות ונרות, לחלוקה בין מאות משפחות יהודיות שאחרת לא יחגגו את ימי החנוכה. 

פרנסתו של מנחם היא מניהול אוטובוסים המסיעים אנשים מניו יורק לאותה עיר שבה נמצא השליח. יום לפני הדלקת הנר הראשון, השליח פנה למנחם בבקשה שהחנוכיות יגיעו לשליח על-ידי אחד האוטובוסים של מנחם, כי החברה המייצרת את החנוכיות איחרה בהעברתם באמצעי השילוח הרגילים. מנחם הסכים מיד. 

אבל זמן קצר אחר כך השליח חוזר ומטלפן למנחם כשהוא שבור ומודיע לו שבית החרושות לחנוכיות לא מסכים לחכות עד שיבוא הנהג שנשכר להוביל את החנוכיות אל האוטובוס של מנחם, וליהודי העיר לא יהיו חנוכיות בימים הראשונים של חנוכה. השליח הודה על המחשבה הטובה ורצה כבר להניח את שפורפרת הטלפון.

אבל השליח שומע מיד את קולו של מנחם מעברו השני של הקו: 'אל תנתקו את הטלפון, יש פתרון?. והוא אמר לשליח להודיע לבית החרושת שהוא, מנחם, יבוא מיד עם בוקר בעצמו ויעביר את הארגזים מבית החרושת עד לתחנת היציאה של האוטובוס, שם הוא אישית יעמיס אותם על האוטובוס שנוסע היישר לעירו של השליח ...

הנכונות המיידית של מנחם ריגשה מאד את השליח. הוא ידע כי בגלל ההתנדבות שלו להעביר את החנוכיות, מנחם יצטרך לשנות במיוחד את סדר היום העסקי שלו בזמן העמוס ביותר. 

באותו נר ראשון של חנוכה נדמה היה לשליח שמאות נרות החנוכה בעיר מאירים יותר, באור מיוחד, ששיקף גם את הטוב שקרן מדמותו של מנחם. ואם בכל שנה השליח שמר לעצמו פירור של תחושת סיפוק אישי בשל הזכות לראות כל-כך הרבה נרות חנוכה, הפעם הוא חש שכל הזכות שייכת ליהודי שמנחם שמו. 

לעתים קרובות בחיים קורה שרואים במוחש את ה?מועט המחזיק את המרובה? – מעט שמבטא הרבה. ביחס של טוב הלב שמנחם גילה כלפי השליח ראיתי יותר ממעט. ולא רק השליח עצמו; גם רבים מהקרובים והידידים של השליח נהנו מהלב הטוב שלו, ואני בתוכם ... 

ואם מנחם יקרא את השורות הללו, ברצוני להוסיף? דע לך שהכתיבה שלי לא נועדה להודות לך (יש אמצעים יותר טובים לעשות זאת) ולא כדי לפרוק משהו כמו התפעלות גרידא (אחרי הכול, לא אלמן ישראל ובדרך חיי ראיתי 'שיינע אידן' עם לב-טוב), אלא מתוך רצון לצאת ממסגרת הכתיבה הבנאלית, הלא מעודדת, הנפוחה ולא מתוכן, עם כמה שורות על לב טוב אמיתי. 

(תרגום מ"אלגעמיינער זשורנאל", תשס"ט)

כ"ה בכסלו תשע"ד