ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
הרב בן טולילה
הרב בן טולילה צילום: ישראל ברדוגו
הנחת תפילין לביישן בסידני והצלת נפשות באפריקה

שני סיפורים קצרים מעולמם של השלוחים הן בימי שגרה והן באירועים מסעירים ומפעימים ● באווירת ההכנות לכינוס השלוחים העולמי ● "יין ישן וטוב" מוקדש לחיילי הרבי - שלוחיו בכל אתר ואתר
הרב משה מרינובסקי

בעוד ההכנות לכינוס השלוחים העולמי שיתקיים בעוד שבועיים הולכות ונשלמות, מן הענין להפנות מבט לפעילות השלוחים. זו, כידוע, מורכבת גם מפעולות שגרתיות וגם מאירועים מדהימים ומפעימים. 

לפנינו שני סיפורים קצרים המהווים הצצה לעולמם המופלא של השלוחים. 

"היינו שמונה בנסיעה לניו יורק לועידת רבנים שמתקיימת מידי שנה אחרי חג השבועות", נזכר הרב יוסי גורדון ממלבורן, אוסטרליה. "בחניה בת השעתיים בנמל התעופה של סידני נשאר זמן לתפילת מנחה בציבור. חיפוש בטרמינל הביא יהודי אחד נוסף, אך עדיין הקבוצה חסרה עוד אדם אחד למניין. לא רציתי לוותר והתכוננתי לחיפוש נוסף. 

"עשרים דקות אחר כך, הבחנתי במישהו שנראה כבעל פנים יהודיות. בלי לאבד הרבה זמן, הסברתי בקצרה את המצב שבו חבריי הרבנים ואני נתונים בו ובקשתי את עזרתו. 

"פניו של האיש אורו. – 'תודה על השאלה!', הוא קרא בוודאי שאצטרף. היום חל היארצייט של אבי ואני רוצה לומר קדיש". 

אחרי תפילת מנחה הרב גורדון שאל את האיש האם הוא רוצה להניח תפילין. הלה נענה ברצון ואמר, "למעשה, השתתפתי הבוקר בתפילה כדי לומר קדיש על אבי המנוח. כל הנוכחים לידי הניחו תפילין וגם אני רציתי לעשות זאת, אבל אף אחד לא הציע לי עזרה ואני מצידי התביישתי לבקש"... 

 "בתור הרב היחיד במרכז אפריקה, אני עורך ביקורים תקופתיים במדינות שונות באזור", מספר הרב שלמה בן טולילא הנמצא עם רעיתו מרים בשליחות בקינשסה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. 

באחת הנסיעות שלו למדינה מסוימת באפריקה, הרב בן טוליא עמד בפינת רחוב, מנסה לתפוס מונית. מכונית האטה ועצרה לידו, אבל זו לא היתה מונית. וכשיהודי מסייר במרכז אפריקה עליו להיות זהיר. ובהתחשב בסטנדרטיים של הביטחון במדינות עולם שלישי, רדיקליות מוסלמית והעובדה שהאנטישמיות אורבת - הרב בן טולילא לא ידע למה לצפות. 

 "שלום כבוד הרב, אני יכול להציע לך טרמפ?" - הנהג היה נראה ידידותי. ובכל זאת הרב בן טולילא ידע שעדין עליו להיזהר. מודע לסיבות להיסוס של הרב, הנהג חייך חיוך מרגיע. 

 "אל תפחד, הרב. אני לא פונדמנטליסט בתחפושת. עצרתי כי אני מאד שמח לפגוש יהודי במדינה הזו. היכנס לרכב ואני אשמח להסיע אותך. לאן אתה רוצה להגיע?" הרב בן טולילא השתכנע. "אני בדרכי למלון הילטון", הוא אמר לנהג ונכנס לאוטו. "אני מעריך את האדיבות שלך, ומקוה שאתה לא מאריך את הדרך בגללי". 

"בכלל לא", אמר הנהג. "כמו שאמרתי אני שמח לפגוש יהודים במדינה הזו שיש בה רק מעט יהודים והם מרוחקים זה מזה. שמי אלברט ואני דיפלומט בשגרירות אירופית. אבי יהודי אבל אימי לא יהודיה. ובכל זאת, הילדים שלי מאד אוהבים את הסבא שלהם ונהנים מהסיפורים וההסברים שלו על הדת היהודית. כמשפחה אנחנו מרגישים קשורים ליהדות ולכן שמחתי כל כך לפגוש אותך בהפתעה. 

כשהשניים התקרבו ליעד, אלברט אמר לפתע: "כבוד הרב, אם אתה לא ממהר יש משהו שאני חושב שאולי תוכל לסייע בו". 

הרב בן טולילא הביט על ידידו החדש בסקרנות, ואמר – "אשמח לעזור בכל דרך אפשרית". 

 אלברט הרהר רגע ואחר כך נענה ואמר: 

"כדיפלומט, אני פוגש לעתים קרובות אנשים מחו"ל שגרים באפריקה. פגשתי גם מספר נשים רוסיות צעירות שגרות כאן בתנאים נוראים. אולי תתפלא למה רוסים יבואו לאפריקה. גם אני התפלאתי עד שגיליתי שזו אחת הדרכים לקבל ויזות יציאה מרוסיה ותקווה להגיע לאופקים יותר מבטיחים. 

"יש במוסקווה אוניברסיטה בשם פטריס לממובה שאפריקנים צעירים רבים מגיעים אליה במסגרת חילופי סטודנטים. חלקם מכירים נשים רוסיות ומציעים להם נישואין עם הבטחות לחיים חדשים ונפלאים באפריקה. זה מעניק לנשים הללו זכאות לאשרת יציאה מרוסיה ואפשרות להגיע למה שנתפס בדמיון שלהן כמדינה אקזוטית. 

"אבל הן יודעות מעט מאד על מה שמצפה להן באמת: עוני מחפיר, פוליגמיה כתופעה שכיחה והמציאות מותירה אותן בהלם. 

"ואולם בנקודה זו הן לכודות כי רק במקרים נדירים הבעלים החוקיים שלהם מוכנים להפרד. אני מספר לך את כל זה בגלל אישה צעירה מרוסיה שניסיתי לעזור לה. היא יהודיה, יש לה שני ילדים קטנים והחיים שלה נוראים. האם תהיה מוכן לבקר אותה? היא גרה לא רחוק מכאן והביקור שלך יעלה את המורל שלה". 

הרב בן טולילא הסכים והתלווה לאלברט שהביא אותו לביתה של האישה. כל הסיפור התאמ במבט אחד מהיר. 

"אנא עזור לי לצאת מכאן", היא התחננה בדמעות. "אני כבולה בחוק המקומי שמונע ממני לעזוב את המדינה ללא רשותו של בעלי והוא לעולם לא יסכים לשחרר אותי. אבל אני יהודיה ואתה רב. אתה מוכרח לעזור לי". 

המצוקה של האשה המסכנה נגעה לליבו של הרב בן טולילא. 

עם זאת, הוא לא היה יכול להיות בטוח שהיא אכן יהודיה. המצב נראה מסובך וגם טומן בחובו סכנה והוא התלבט אם יהיה זה חכם מצידו להיות מעורב בכל הסיפור. 

כאילו קראה את מחשבותיו, האישה הפצירה, "האם יש לך טלפון סלולרי? הנה המספר של אימי. היא גרה בישראל. היא תאשר את הזהות היהודית שלי והיא יכולה להשיג כל רב בארץ שרק תרצה שיתן תוקף למעמד שלי". 

הרב בן טולילא עשה את שיחת הטלפון ואכן השיג אישור להצהרתה של האשה. עכשיו הוא משוכנע שההשגחה פרטית הובילה אותו לאישה העזובה הזו והוא החליט לעזור לה. 

"אינני יודע איך ומתי, אבל בעזרת השם נביא אותך לישראל", הוא אמר. "האם יש לך דרכון?"

"כן, הדרכון הרוסי שלי, וגם הילדים שלי רשומים בו". 

 הרב בן טולילא השמיע אנחת רווחה. אפילו אם כבר פג תוקפו של הדרכון שלה, לפחות לא נדרש ממנו לבצע משימה בלתי אפשרית ולהשיג דרכון אפריקני לאזרח זר. הוא יצא לדרכו ורקם תכנית פעולה. 

בשורה של ביקורים בשגרירות הישראלית, הוא הציג את המקרה של האישה והדגיש כי מדובר בהצלת נפשות. הוא אישית קיבל עצמו להיות ערב לאישה ולקח אחריות לעתיד שלה ושל ילדיה בישראל. לאחר מכן היה עליו לטפל בחלק הכי עדין של התכנית. הוא הדריך את האשה בתפקיד שלה. 

"כאשר הכול מסודר, תגידי לבעלך שאימך הקשישה לא ראתה אותך ואת הנכדים שלה, ובריאותה רופפת. לפי הניסיון שלי באפריקה, אני יכול לומר לך שאנשים כאן רגישים לקשרי משפחה. קחי איתך מעט מאד, כדי לא לעורר חשד שזו נסיעה בכיוון אחד". 

התחבולה עבדה. היום היא נשואה שנית באושר והיא ומשפחתה זכו לחיים חדשים בישראל. 

(תרגום מתוך הספר Excuse me are you Jewish? – מאת מלכה תגר)

י"ד בחשוון תשע"ד