ב"ה ערב ש"ק, ט"ו כסלו תשפ" | 13.12.19
"אדם דואג על איבוד דמיו"

פלאי פלאים של גלגולי "מדרש פליאה" ופתרונו. פרק רביעי בסידרת "סיפורים וגלגוליהם" מאת הרב יהושע מונדשיין (היו ימים)
הרב יהושע מונדשיין
בפרק הראשון שבסידרה הנוכחית, התייחסנו לסיפוריו של ר"א ב"נ כעתירי דמיון ובדיון; להלן סיפור נוסף מפרי רוחו.

בשנת תשנ"ט נדפסה 'תשורה' לחתונה (כ"ו כסלו), ובה גם סיפורים שסיפר ר"א ב"נ בשנת תשל"ז. בין הסיפורים נדפס גם הסיפור דלהלן, שלדבריו, הוא עצמו שמעו מפיו של הרה"ח ר' יוחנן גורדון ע"ה:

פעם הביאו רב זקן מאחת הערים מארה"ב לכ"ק אדמו"ר שליט"א, מכיון שהוא אמר שיש לו צוואה מאביו ואביו מאביו על איזה ענין, ועד עכשיו לא יצא לו למלא את הצוואה... לכן אמר לנכדיו שיביאוהו אל אדמו"ר שליט"א... וכשיצא הי' נרעש ונפעם עד מאד. ואמר: אדמו"ר שלכם הוא גאון נפלא, רשכבה"ג [=רבן של כל בני הגולה], ואין לכם מושג בגדלותו. ולקח הרבה זמן עד שנרגע. ואחר-כך סיפר את כל פרשת הענין אשר קרהו.

שאביו-זקינו מצא מדרש פליאה על הפסוק "ואיה השה לעולה" (דעקידת יצחק), ואיתא על-זה במדרש: "הדא הוא דכתיב אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו". ואביו זקינו שאל גדולי עולם שיפרשו לו המדרש פליאה הזה... הוא שאל את המלבי"ם, ר' אייזיל חריף, "דער מינסקער גדול" ועוד ועוד... אך אף אחד לא פירש פירוש שיניח את דעתו. וציוה לבנו בצוואתו שיברר את זה, ובנו גם כן שאל גדולים וטובים ולא נתקררה דעתו, וציוה לבנו שלו – שהוא הרב הנ"ל – שיברר את זה.

ועכשיו, סיים הרב הזקן את סיפורו, באתי לכ"ק אדמו"ר שליט"א כדי לשאול פירוש המדרש פליאה הזה. והאדמו"ר פירש את זה מיד ללא שהיית רגע, ובפירוש כל-כך גאוני מצד אחד, ופשוט מצד שני, עד שהנני עומד נדהם ונרעש מול גדלותו.

אדמו"ר שליט"א פירש כך: יצחק הרי הי' בכור לאמו, וא"כ אם הוא הולך לישחט יש לו דין של קרבן בכור שהוא קדשים קלים, ומתן דמים שלו הוא מתנה אחת כנגד היסוד, ומצד שני הרי הוא הלך לישחט לעולה, ועולה היא קדשי קדשים ומתן דמים שלה הוא שתים שהן ארבע, ולכן לא ידע יצחק איך אפשר לעשות את זה. וזהו ששאל: ואיה השה לעולה? איך אפשר להקריבו לעולה אם הוא בכור? וזהו שאמרו במדרש: "אדם דואג על איבוד דמיו", כלומר מה יהי' עם הדם שלו, "ואינו דואג על איבוד ימיו", כלומר על עצם הענין שהולך לישחט.

כ"ק אדמו"ר שליט"א הביא גם משיטת הרמב"ם לענין זה, אך המספר לא זכר בדיוק את הרמב"ם.

עכ"ל סיפור המעשה הפנטסטי מפיו של ר"א ב"נ, סיפור אשר איש מבלעדיו לא שמע מר"י גורדון, ולא ידוע על שום אדם שזכה לשמוע זאת מפיו של אותו רב זקן, שלמרבית הצער לא נתגלה שמו ונתכסה לעולמים...

* * *

אלא שסיפור פירושו של "מדרש פליאה" זה, אף הוא כשלעצמו 'מדרש פליאה', ומעמיד בספק את יכולת ה"הרגשה" והאבחנה בין סיפור בדוי לסיפור אמיתי.

מפני שמונח לפנינו נוסח קדום של סיפור זה, כפי שנתפרסם בשנת תרצ"ד בספר "חבל בנימין" מאת ר' חיים בנימין ליפקין, וזה תוכנו:

אדמו"ר מהר"ש בא לוויטבסק, לחתונת בנו ר' מענדל עם בתו של הגביר ר' יוסף פאפיערין, שהיתה נכדתו של המלבי"ם, שהיה נוכח גם הוא באותה חתונה. המחותן ר' יוסף ניצל את המעמד הנדיר של נוכחות שני גדולי עולם אלו, וביקש מהם לפרש לו את דברי ה"מדרש פליאה" על עקידת יצחק, ש"אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו".

המהר"ש כיבד את המלבי"ם – שהיה זקן ממנו – שיפרש ראשונה, ואחר-כך פירש הוא עצמו בצורה דומה להפליא לפירוש שנתייחס לעיל לאדמו"ר זצ"ל...

המלבי"ם קם מכסאו ואמר: אין זה כי אם ברוח הקודש שבו פירש המחותן את המדרש פליאה. והוא ביאור נפלא מאד וגם פשוט כל-כך (גם הגדרה זו דומה להפליא להגדרה שהגדיר "הרב הזקן" את פירושו של רבינו זצ"ל...).

ר' חיים בנימין ליפקין – כותב הסיפור – מציין, שהוא עצמו שמע זאת מאחד שהיה נוכח באותה חתונה, בהיותו תלמיד בוויטבסק, בישיבת הגאון ר' יצחק ליפקין – זקינו של כותב הסיפור.

כיצד אפשר להטיל ספק כלשהו בסיפור ששלשלת מסורותיו ברורה כל-כך, וכולו מקרין אמינות מוחלטת?

אך מה נעשה ור' מענדל בן מוהר"ש לא היה נשוי מעולם לבת משפחת פאפיערין, וחתונתו הראשונה התקיימה בשנת תרמ"ב, כשנתיים אחרי פטירתו של המלבי"ם!

* * *

ועדיין לא נתמלאה סאת מבוכתנו; בספר "גבורה יהודית במלכות הרשע" (עמ' 166) מספר ר' אייזיק קרסיק ע"ה על דודו-זקינו הרה"ח ר' יהושע דובראווסקי [כשרשמתי אני את הסיפור מפיו, אמר שאת הסיפור הזה שמע מדודו ר' מענדל דובראווסקי], שנסע אל מוהר"ש ועצר בעיירה שבה התגורר המלבי"ם [ברשימתי הנ"ל, שר' יהושע נסע מעיירתו גריגורובקא, והיה צריך להחליף רכבת בעיר האמיל, שם כיהן המלבי"ם ברבנות. ע"כ. ואולי היתה זו פליטת פה, והכוונה למוהילוב, שבה היתה רבנותו של המלבי"ם בין השנים תרל"ב-תרל"ד].

המלבי"ם ביקש ממנו לשאול ממהר"ש שיבאר לו את ה"מדרש פליאה" דנן, וכששב מליובאוויטש ובפיו הפירוש הנ"ל, קם המלבי"ם ממקומו ואמר: "תורה היא מן השמים" [סיום זה דומה להפליא לתיאור שבס' "חבל בנימין" דלעיל].

האם יכולים אנו לפקפק בפרט מפרטי הסיפור הזה?!

* * *

ואם לא די בכל אלו, הנה מצאנו בכת"י שבספריה הלאומית ירושלים (מס' 3522) את הפירוש דנן ל"מדרש פליאה" זה, ושם הוא מיוחס ל... אדמו"ר הזקן!

* * *

כרגיל ברוב "מדרשי הפליאה", הדברים אינם מצויים כלל במדרשים הידועים לנו; המקור הראשון שמצינו לביטוי "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו" הוא בס' החיים לר' שמעון פראנקפורט, ח"א יום ה' (אמשטרדם תס"ג דף י, א) ושם: אמרי אינשי אדם דואג וכו'.

על הפסוק "אלקים יראה לו השה לעולה בני" נאמר במדרש תנחומא: "אמר יצחק, נפשי מסורה לה' אבל אוי לי על דמי". וניתן לראות במדרש זה השראה לנוסח שנתגלגל ל"מדרש הפליאה" הנ"ל.

לכניסה להקדמה לחצו כאן, לכניסה לפרק א' לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה פרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן

י"א בשבט תשס"ו
 
 
הגב לכתבה

תגובות
12
1. כמה אפשר עם ב"נ
הרי כבר נקבע שב"נ הוא איש הדמיון.

האם יש עוד מישהו שמספר סיפר זה על הרבי?
י"ב בשבט תשס"ו
2. מה יהיה עם סיפור הנר החמישי?
י"ב בשבט תשס"ו
3. יעקב
מי זה ר"א ב"נ?
ט"ו בשבט תשס"ו
4. מה פשר התמונה המזעזעת הזו?
ידועה ההקפדה על דמויות מהתנ"ך
והמלאך הזה...
ט"ז בשבט תשס"ו
5. גירסא חמישית
אני שמעתי סיפור זה בגירסתו הראשונה, אך... עם פירוש שונה על המדרש!!
ט"ז בשבט תשס"ו
6. וגלגול נוסף...
רב חשוב מאנ"ש מעיר על גלגול נוסף:
בספר "אילנא דחיי" (בהע' 'מטעמי יצחק', פ' וירא) מביא "שהק' מהרא"י מסאדיגורא שאל להרה"ג המלבי"ם שיפרש לו דברי הילקוט... והשיב לו הגאון...; ואינני מקבל אחריותו עלי, כי מי יודע אולי הוא מאמר בדוי. אך יען שהוא דבר נכון כתבתיו".
בגירסה זו מתייחס הפירוש למלבי"ם עצמו.
י"ז בשבט תשס"ו
7. אלו לא הוכחות
תפתחו את היום יום ותראו כמה דברים אמר הבעש"ט ואח"כ המגיד ואדמוה"ז וכו וכו יתכן שהיה הסיפור עם אחד מהם יתכן ואצל כמה, אבל הגלגול זה לא הוכחה שזה לא היה. ואם משהו התבלבל בכמה פרטים כמו שמות וכאלו...מצוי מאד... זה לא פוסל את עצם הסיפור
י"ט בשבט תשס"ו
8. מס הערות
הספריה הלאומית בירושלים יתכן והתבלבלה בין מהר"ש לאדה"ז.

יתכן ולא ידעו בדיוק הפרטים אבל התוכן נכון אצל המלבי"ם או מהר"ש.
י"ט בשבט תשס"ו
9. המלבים ב'רשימות'
ראה מ"ש ברשימות (בפרט בנדפס זה עתה ברשימות היומן) אודות המלבים, "א פשטן ווי אפערד" וכו'. עיין שם, ומי שיודע מה הושמט מהרשימה במקור  - יבין.
תודה למ. גינזבורג
כ"ז בסיון תשס"ו
10. יש מקור למדרש ועוד
אני מצאתי אמרה זו באחד הספרים של תורות היהודי הק' (כמדומה תורת היהודי). שם מוזכרים הדברים בשם "מדרש אבכיר" ומישהו שחיפש אז בכל המקומות בילקוט שמעוני שם מובאים קטעי מדרש אבכיר הידועים לנו, אך לא נמצא שם כזה מאמר.
אולם לבסוף מצאתי לאיזה מדרש הכוונה. אי' במדרש תנחומא וירא סי' כג בזה"ל: "אמר (יצחק) אם בחר בי הרי נפשי נתונה לו, על דמי צר לי מאד".
המפרשים נתקשו בדברי המדרש ויש שהגיהו אמו. אין ספק שהפירוש הנ"ל שאמרו מי שאמרו (והוא אכן גאוני מאד) מתייחס לתנחומא הנ"ל.
מי שלא זכר את לשון הדרש המדויקת הלביש לו לשון מליצית שמקורה בראשונים, אבל זו בדיוק הכוונה. שעל נפשו (ימיו) אינו דואג רק על דמיו.
י' בשבט תשס"ח
11. בהמשך לתגובה הקודמת:
רק אחרי שכתבתי את התגובה הקודמת שמתי לב שהמחבר עצמו הזכיר בסוף את דברי המדרש תנחומא, ועל כל פנים ברור שהכונה למדרש הנ"ל ואם כי במעבר מפה לפה הלשון הסתלף ולא נכון לומר שאין מקור למדרש פליה הנ"ל.
תורת היהודי נדפס בבילגוריי תרע"א ושם כאמור מובאים הדברים בשם היהודי' הק' לפרש את המדרש כמפורש כאן בכתבה., 3 שנים אח"כ נדפסו הדברים באילני דחיי פיעטרקוב תרע"ד, שם בעמ' 18 בהגהות "מטעמי יצחק" מובא שהאדמו"ר רא"י מסדיגורא שאל את המלבי"ם את פי' המדרש והוא פירש כנ"ל. המדפיס מציין שלא ידוע לא אם אכן ישנו מדרש כזה אך מסיים שבגלל יופי הדברים בכל זאת הדפיסם, מעניין ששנים אח"כ הדפיסו להיפך שהמלבי"ם לא ידע לפרש.
ט"ו באייר תשס"ח
12. חתונת בן ר' מענדל עם המלבי"ם
אבל כן היתה חתונה עם נכד המלבי"ם המהפכן הסוציאליסטי מיכאל הלפרין שאמו היתה בת המלבי"ם, ומיכאל נשא בויטבסק את בת ר' יוסף פאפירנא. הכל מתואר בספרו של מייסד חיל הים ירמיהו הפרין "אבי: מיכאל הלפרין".
עיי"ש.
כ"ג באייר תשס"ט