ב"ה יום שלישי, כ"א מנחם-אב תשפ" | 11.08.20
צילום: ברוך גיאן
כ"ה תברכו את בני ישראל ● פרק עג

בפרשת השבוע קראנו את הציווי שנאמר לכהנים: "כה תברכו את בני ישראל אמור להם". במשך הדורות נוצקה משמעות נוספת למלים אלו: כ"ה תברכו! על משמעות זו ועל גלגוליה מדור לדור, בפרק נוסף של סיפורים וגלגוליהם
הרב יהושע מונדשיין

לפני למעלה ממאה וחמישים שנה, בשנתו הראשונה של 'המליץ' (בגל' י"ד טבת תרכ"א), פרסם ליאון מנדלסברג את פרק הסיום של הסידרה "אוסטרהא שבוואלין וזכרי-העבר היהודיים אשר בה". דבריו נדפסו ביידיש מגורמנת, ונביאם כאן בתרגום מקוצר קימעא:

עוד כתובת על מצבה... פ"נ הרב מטיטשין... הרב ר' אליעזר ברבי שמחה הכהן, נאסף אל עמו ביום ו' עש"ק י"ז טבת שנת שע"ו לפ"ק.

בכל האיזור סביב ייחסו לו קדושה מופלגת. אומרים שהיו לו שנים עשר בנים וכמספר הזה בנות שאותן השיא לכהנים. וכשהיה אומר את ברכת הכהנים לקהל, בחברת בניו וחתניו, המספר כ"ה תברכו את בני ישראל היה מתקיים...

מיוחס לו גם מעשה פלא: הוא נפטר ביום שישי י"ז בטבת בשעות אחר-הצהרים. בניו היו צריכים לשאת אותו מטיטשין לאוסטרהא, המרוחקת הימנה כארבעה מילים. וכאן התרחש הנס, שהם הספיקו לחזור עוד לפני הדלקת נרות. בהתחשב במרחק ובזמן שנדרש לעריכת הטקס, דבר כזה לא יכול היה לקרות ללא קפיצת הדרך.

כעבור קרוב לארבעים שנה (בגל' כ"ב אלול תרנ"ט של 'הצפירה') הגיב הביוגרף הנודע הלל נח שטיינשניידר לדברים הללו, הביא נוסח שונה של המציבה (שללא ספק נעתק מכתבתו של מנחם מענדיל ביבער שהתפרסמה בגל' י"ד אב תרנ"ט של 'הצפירה'), שבה נקובה שנת הפטירה שע"ב במקום שע"ו; על סיפור קפיצת הדרך טוען הוא, שהוא ש"אין להאמין באגדות כאלה הנמסרות מפה לפה דור אחר דור, כי שאולות הנה מרב זה לרב אחר ומעיר זו לעיר אחרת", וכמקרה הזה ממש מובא בס' 'מצבת קדש' שאירע לגאון [ר' אברהם חיים שור] בעל ה'תורת חיים' שנפטר בערב ש"ק עשרה לטבת, וקפצה לו הארץ ממקום פטירתו בבעלזא למקום קבורתו בלבוב".

[למען גלגולי הסיפורים נחרוג מענייננו, ונעתיק את הסיפור, כפי שהעתיקו בס' 'רבנן קדישי' (עמ' מו) מהס' 'מצבת קודש' (סי' כ): "ונכתב בפינקס של חברא קדישא מעשה נפלא... כי הגאון איש האלקים בעל 'תורת חיים' נפטר בעיר בעלזא בט' טבת כאשר נזכר במצבתו, וקודם פטירתו שלח לקרוא לראש העיר וגדוליו וציוה שיוליכו אותו לקבור בעיר הגדולה לבוב. וענו לו ראשי העיר שהדבר הזה לא יוכלו לקיים, כי איך אפשר, שהעיר לבוב רחוק כמה פרסאות מהעיר בעלזא והדרך רב מאד, וגם היום קצר כי היה עשרה בטבת בערב שב"ק, והיאך יוכלו לבא על שבת על עיר לבוב. כי רצונו היה לבלתי יתמהמהו רק ביום מחר יובא לקברות בעיר לבוב. והשיב להם האיש האמופת הגאון בעל תו"ח כי יקחו עגלה עם שוורים... והוא בוטח בעזר השם כי יבואו עוד קודם חצות לעיר לבוב... וכן היה כי באו פה לבוב קודם חצות ונקבר קודם חצות. כן נכתב בפינקס" (ולא נכנס כאן לפרטי התאריכים ושלא היה זה בערב ש"ק)].

וממשיך, כי לעניין המסופר שם "כי היו לו להצדיק ר' אליעזר הכהן מטיטשין י"ב בנים וי"ב בנות, ולקח לבנותיו חתנים כהנים, ובעלותו לדוכן הוא בניו וחתניו יחד, היה קורא בקול: 'כה' תברכו את בני ישראל וכו', כעין סיפור זה מספרים על רב אשר חי במקום אחר וקודם ממנו בזמן – על הר"ר עקיבא כהן ונשיא מאובן [היא אופן והיא בודא, שלימים התמזגה בבודפשט]".

כמקור לדבריו מציין הוא לס' 'מגלת יוחסין', הוא ספר תולדותיו של המהר"ל מפראג לר' נח חיים לעווין מקאברין, הנדפס [בווארשה] בשנת תרכ"ד, וכן מציין לנדפס בסוף שו"ת 'מים חיים', זיטאמיר תרי"ז.

הן ה'מגלת יוחסין' והן הס' 'מים חיים' (בחלק 'אוצרות חיים' שבסופו), מעתיקים את דבריהם מהקונטרס 'מגלת יוחסין' הנדפס בסוף הס' 'מטה משה' על התורה להג"ר משה כ"ץ מפרעמישלא (זולקווא תק"ה).

בפתיחתו לקונטרס זה כותב הר"ר יצחק כ"ץ – בן הרב המחבר – שהוא מצאה בגנזי זקינו הר"ר ישעיה כ"ץ, "אשר טרח ויגע ומצא ת"ל בהיותו בק"ק פראג להשתטח על קברי אבותיו, ומצא שם איש נבון וחכם וסופר ממשפחתינו, ה"ה הרבני המופלג מוהר"ר מאיר פערילש, ספרא ודיינא דק"ק פראג, ובקש מאתו לרשום לו בכתב יושר דברי אמת סדר שלשלת יוחסין של משפחתינו הרמה, שהם רובם ככלם מק"ק פראג... ואנכי ג"כ הייתי מסייע לדבר מצוה זו בהיותי לומד בק"ק פראג, לדרוש ולחקור ולבדוק עד מקום שידי מגעת..."

המגילה עצמה נכתבה בשנת תפ"ז, כמפורש בתוכה: "עד היום שהוא שנת תפ"ז".

"וזהו הלשון מגילת יוחסין אשר העותק בפראג ע"י ספרא ודיינא הנזכר":

איש היה פה פראג, גדול בתורה ובעושר וביחוס, אשר בא לפראג מעולי הגולה ק"ק אובן ע"י עלילה שהעלילו עליו שם. והי' האיש ההוא נקרא ר' עקיבא מאובן. וכתוב פה על מצבת קבורתו רבינו עקיבא כהן ונשיא מאובן. ונתבקש בישיבה של מעלה סביב לשנת רנ"ו לפ"ק. והי' מוכתר בנימוסין. ומתוך קנאה העלילו עליו שם גדולי אונגרין באובן. ובא לכאן ובנה בית גדול בנוי לתלפיות. והרביץ תורה בדורו של הגאון מהור"ר יעקב פולק ז"ל, אשר הי' אב"ד פה בזמן ההוא, כמפורש בס' יוחסין.

והאיש ההוא הוליד מאשתו י"ב בנים זכרים וי"ג בנות. והתחתן עם י"ב מבנותיו לכהונה. ולאחת אשר היתה נקראת בשמה יוכבד, התחתן עם ר' שבתי בר' ישעי' הלוי הורוויץ שהי' נקרא שעפטל, אביו של החסיד מוהר"ר אברהם הלוי בעל יש נוחלין ועמק ברכה וברית אברהם ושארי ספרים שחבר, אביו של הגאון החסיד בעל של"ה ז"ל ה"ה. והיחוס ההוא כבר נודע לרבים וזיל קרי בית רב הוא בצוואת הגאון מוהר"ר שעפטל סג"ל, בנו של הגאון בעל של"ה זלה"ה. וגם בעל ס' שפע טל הי' מאותו היחוס.

ור' עקיבא הכהן ונשיא הנ"ל, זכה לילך לדוכן הוא וי"ב בניו וי"ב חתניו, מספר כ"ה נפשות. והתפאר בעצמו שקיים מצות כ"ה תברכו את בני ישראל...

גם נדב פמוט גדולה לבה"כ פנחס, ולה נירות כמספר בניו. הלא הוא תלוי' מן הכיפה לתוך הבמה שקוראין אלמימרא.

ובן אחד מבניו הי' נקרא גרשון... ואחד הי' נקרא גרשם. הוא הוליד את הקצין כמר שמשון הכהן זצ"ל. ושמשון הוליד שלשה בנים. שם האחד המיוחד הגאון המופלג מוהר"ר יצחק בר שמשון הכהן... [והוא] נשא את בת הגאון הגדול מוהר"ר ליווא [המהר"ל] מפראג הנזכר... ואח"כ נשא אחותה... והוליד עמה שני בנים. שם האחד הגאון ה"ה מהור"ר חיים כהן... ושם השני הגאון ה"ה מהור"ר נפתלי כ"ץ...

אם כן, סיפור זה מתייחס לר' עקיבא הכהן שנפטר בערך בשנת רנ"ו, שקדם ביותר ממאה שנה לר' אליעזר הכהן מטוטשין שנפטר בשנת שע"ב.

הרב נ"א וועקשטיין תמה תמיהה גדולה: קהילת פראג הצטיינה ברשימותיה (ספרי הקהילה, מועצת העיר, רשימות משלמי המס, ירושות, רכישת בתים, ארכיון החברה-קדישא הכולל את רשימת המצבות, ספרי הזכרת נשמות), וכיצד זה לא מצינו בכל הרישומים הללו זכר כלשהו לי"ב בניו וי"ב חתניו, לא בחייהם ולא במותם, וגם לא מצינו להם צאצאים שיתייחסו על אבותיהם אלו!

למרבה הפלא, גם מצבתו המקורית של ר' עקיבא עצמו לא נמצאה, ובמצבה המאוחרת רשמו את שנת פטירתו באופן מוזר: "סביב לשנת רנ"ו"!

בין משלמי המס נמצא גם שמו של ר' עקיבא, אבל רק בשנת רפ"ב, עשרים ושש שנה אחרי מועד פטירתו המשוער!

 ופלא על כל פלא: גם על ר' אליעזר הכהן מטוטשין לא ידוע כמעט דבר, למעט תאריך פטירתו, וסיפור המופת על קבורתו. אף כי שמו נודע לתהילה במשך דורות רבים.

בס' 'מזכרת לגדולי אוסטרהא' (ברדיטשוב תרס"ז) מביא את מעט הידיעות הנ"ל, אבל אינו מזכיר דבר על תריסר בניו ותריסר חתניו.

ניתן אולי לשער, ששירבוב שמו של ר' אליעזר מטוטשין לסיפור שנודע מכבר על ר' עקיבא מאובן, נובע מהספר 'מים חיים' (הנזכר לעיל), שבו נאמר, אחרי ההעתקה מה'מגלת יוחסין' הנ"ל: "ואלו הן הגאונים הספונים וטמונים באדמת קודש דפה, הרב המפורסם בצדקו ותורתו, והוא כהן לאל עליון, ונודע בשם הכהן מטוטשין, כתר תורה וכתר כהונה, הרב ר' אליעזר ב"ר שמחה הכהן. נאסף אל עמיו ביום וא"ו עש"ק י"ז טבת שנת שע"ב לפ"ק".

אולי סמיכות זו גרמה להעתקת הסיפור מגברא לגברא.

העתקנו לעיל גם חלק משושלת צאצאיו של עקיבא הכהן; נחזור עליה בקיצור ונאריך אותה בכמה דורות נוספים:

[א] ר' עקיבא הכהן, [ב] בנו: ר' גרשם, [ג] בנו: ר' שמשון, [ד] בנו: ר' יצחק (אב"ד בניקלשפורג, ווינא, פראג. חתנו של המהר"ל מפראג), [ה] בנו: ר' חיים (אב"ד בניקלשפורג, בפראג, בפרנקפורט דמיין ובפוזנא), [ו] בנו: ר' שמשון (ר"מ בפראג), [ז] בנו: ר' אברהם (אב"ד בטרלא), [ח] בנו: ר' יצחק (מזאמושטש), [ט] בנו: ר' אברהם (אב"ד זאמושטש, בעל שו"ת 'בית אברהם'), [י] בנו: ר' יהושע העשיל (אב"ד לודמיר. בעל הס' 'חלת לחם').

וכל זאת על שום מה?

מפני שהרב האחרון בשושלת זו, בספרו 'חלת לחם' (שראה אור לראשונה בברוקלין תשנ"ח, מכתיבת ידו של הרב המחבר שהייתה ספונה וטמונה במשך כמאתיים שנה), כותב את הדברים הבאים, בשם אביו הר"ר אברהם אב"ד זאמושטש (דפי הקונטרס שבראש הספר אינם ממוספרים):

"אגב ארשום מה ששמעתי בילדותי מפי כבוד אאמ"ו הגאון זללה"ה, שהי' יושב עם אנשים אפרתים וסיפר לפניהם דרך סיפור דברים, כי הגאון מוהר"ר חיים כהן הנזכר בתוספות זמנין סגיאין, הוא הי' עשיר גדול מאוד בלי ערך, והיו לו שנים עשר בנים ושנים עשר בנות, והתאמץ להשיא את בנותיו לזרע כהונה, והיו כל בניו וכלותיו וחתניו לוקחי בנותיו עם בנותיו וכל זרעם ניזונים כל ימיו על שולחנו. וכשהי' עולה לדוכן עם י"ב בניו וי"ב חתניו חמשה ועשרים נפש, הי' אומר על דרך המליצה: כ"ה תברכו את בני ישראל, תיבת כ"ה עולה במספרם. ע"כ שמעתי מא"א מ"ו הגאון ז"ל, ושמקובל בידו שהי' זקינם. זכותו יעמוד לנו.

עכ"ל.

הרי שאינו מספר זאת על ראש משפחתם ר' עקיבא מאובן, אלא על רבינו חיים הכהן מבעלי התוספות – מגדולי תלמידי רבינו תם – שקדם לר' עקיבא הכהן ביותר משלוש מאות שנה.

 אך גם בזה אין בידינו דבר ברור, מפני שבמגילת יוחסין אחרת (שנכתבה בשנת תקכ"ח) נאמר, שר' יצחק (חתנו של המהר"ל) לא היה נכדו של ר' גרשם ב"ר עקיבא, אלא נכדו של ר' אליעזר, ללא ייחוס לר' עקיבא מאובן. ואכמ"ל.

בספרו של בן ציון אייזנשטדט 'דור רבניו וסופריו' (ב, וילנא תר"ס, עמ' 51) נתייחד פרק לר' פסח פינפר הכהן מווילנא (בעל 'מסורת התורה והנביאים', וילנא תרס"ו), שנכתב ללא ספק על-ידי הרב פינפר עצמו.

וזו שושלת ייחוסו העולה מתוך דבריו שם:

[א] ר' פסח הכהן, [ב] אביו: ר' חיים, [ג] אביו: ר' אלחנן, [ד] אביו: ר' חיים (ממיוחסי כהני ווארנא פלך קובנא), [ה] אביו: ר' אלחנן "ולפי מסורת זקנים ורבנים בזאמוט, מיוחס לאחד גאון וצדיק ה"ר 'אביגדור', שברכו ה' עד כ"ה, וקיים 'כה' תברכו, הוא וי"ב בניו וי"ב חתניו יחדיו".

וממשיך וכותב שם: "וכן מקובל על הנשיא מאובן ה"ר עקיבא... ראש משפחת ראפפורט (עי' 'מטה משה' ושו"ת 'מים חיים'). וכן יסופר על ה"ר אליעזר ב"ר שמחה שנפטר שע"ו (ראה 'המליץ' (ש"ב) [ש"א] מס' 12), וכן על ה"ר ישראל ('הנשר' ש"ד 112 מס' 24)... ואולי כולם בני אחד מהנ"ל (הרבה כהנים בקאסעווי, פיעסק מתייחסים לר"א כ"ץ, ולפי עדות רבים כולם נכדי 'רבינו אביגדור כ"ץ בכה"ר אליהו' וחתן הר"ר חיים ב"ר משה כ"ץ אב"ד דוויען)".

נתחדש לנו בדבריו שגם על הר"ר אביגדור סיפרו כן, "וכן על ה"ר ישראל" ומקורו ב'הנשר'.

כוונתו לכתה"ע 'הנשר' שיצא לאור בלעמבערג, ושם, בגל' 28 [ולא 24] עמ' 112, בתוך דבריו של ר' יוסף כהן צדק מלבוב, נעתקת ה'מגילת יוחסין' שבס' 'מטה משה', בהדגשת המשפט "כ"ה תברכו את בני ישראל". כנראה שמשפט זה גרם לו לחשוב שמדובר על בניו של כהן בשם ר' ישראל, לכן כתב את מה שכתב, ונשתבש בזה.

בני גילי – ואף הצעירים מאתנו – תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בכפר-חב"ד, זכו להכיר את הגה"ח ר' אברהם הירש הכהן ע"ה (י"ב ניסן תרע"ו – כ"ד אב תשנ"ה).

הוא היה מספר, שלסבא של אביו נולדו עשרים וארבעה בנים ובת אחת, וכשהוא היה עולה לדוכן עם בניו, היו הם יחדיו במניין 'כ"ה תברכו'.

כאן המקום להביע את תודתי העמוקה לרב נפתלי אהרן וקשטיין (מחבר פרקי ה'ויתילדו' והעומד בראש 'המאגר העולמי לכתבי היוחסין'), שכמעט כל החומר לבניין הפרק זה משלו הוא, ועוד הוסיף עליו בירורים והבהרות.

י' בסיון תשע"ג