ב"ה יום שלישי, כ"א מנחם-אב תשפ" | 11.08.20
האולימפיאדה בטורונטו ● פרק עב

מה המשותף לאוסקר מוורשה, יוסי הקבלן ומשה השב"כניק? חשיפה ראשונה: משתתפי אולימפיאדת הנכים שלא ידעתם! כיצד "משיבים מעוון" אנשים שלא היו ולא נבראו, לא חטאו ולא פשעו? על כל אלו בפרק שבעים ושניים של 'סיפורים וגלגוליהם'
הרב יהושע מונדשיין

"שלושה סיפורים" ועוד אחד...

בקיץ תשנ"ה הנפיק השבועון 'כפר חב"ד' 'גיליון מיוחד לג' תמוז' (מס' 672), ובו "שלושה סיפורים" מאת דני גזית.

וכך קוראים אנו שם (עמ' 100 ואילך) מפרי עטו:

בשנים האחרונות הזדמן לי לעבוד בין היתר עם אנשי חב"ד בתחומי המו"לות והפרסום, ובמשך הזמן נוצרו בינינו אף קשרי ידידות.

בשנים אלה שמעתי סיפורים לא מעטים על הרבי מאנשי חב"ד, וכשמכרי ואנשים העובדים עמי שמעו על קשרי עם חב"ד, החלו לספר לי ביזמתם על אירועים הקשורים בחב"ד וברבי. התופעה, אגב, קיבלה ממדים רחבים לאחר ג' בתמוז. יהודים חילונים רבים חשפו לראשונה שהיו בדולרים או שלחו בקשות ומכתבים לרבי, ומהר מאוד התברר לי שלפחות אחד מעשרה – הוא-עצמו, קרוב משפחה שלו או חבר – עמדו בקשר זה או אחר עם הרבי. ההסתלקות בג' בתמוז אשתקד הכאיבה אפוא לרבים בציבור החילוני, לא פחות משהכאיבה לאנשי חב"ד.

לקראת ג' בתמוז השנה, פנה אלי ידידי ר' אהרן-דב הלפרין בבקשה להעלות על הכתב אחדים מהסיפורים שהצטברו אצלי, ולשמחתי יכולתי למלא את בקשתו. כיהודים רבים אחרים גם בי נמצא סופר סמוי, ואחדים מהסיפורים היו אצלי בכתובים, מאחר שנראו לי בשעתם חשובים ורשמתי אותם מיד לאחר השמיעה מתוך תקווה שאולי באחד הימים יזדמן לי ללטש אותם ולפרסמם. הקוריוז הוא, שאחד הסיפורים – הראשון בהם – סופר לי בשעתו בפי ר' אהרן-דב עצמו לאחר שחזר מאחד ממסעותיו לבתי חב"ד בעולם.

עד כאן קטעי הפתיחה מתוך ה'כפר חב"ד'.

למי שהשם 'דני גזית' אינו אומר לו דבר, נחוץ להסביר: עד לפני שנים ספורות נמנה מר גזית עם עובדי העיתון 'כפר חב"ד', והיה מוותיקי העושים במלאכה. בשנים אלו שימש כעורך לשוני ומשכתב כתבות ועוד הרבה יותר מזה.

האם באמת היה רושם לעצמו סיפורים ששמע על הרבי מליובאוויטש? לא היו דברים מעולם! מה הוא אומר על כך שסיפורים מעין אלו פורסמו בשמו? "הבל ורעות רוח"! "פיברוק"!

כך שמעתי בעצמי מפיו.

הוא כלל לא היה מודע לכך ששמו מתנוסס על אותם "שלושה סיפורים" (ואולי ידע בזמנו אך שכח במהלך השנים), אבל – לדבריו – לפעמים הכותבים בעיתון לא רצו שהדברים יופיעו בשמם, ואזי הייתה המערכת רושמת שם אחר.

שאלתי: "האם השמות 'אוסקר ליפשיץ', הקבלן 'יוסי קביליו' או 'משה שגב' – חברך הטוב משכבר הימים – אומרים לך משהו"?

"שום דבר"!

[את דעתו האישית של מר גזית על העיתון והמערכת, ראה כאן]

גילוי נאות: לא השקעתי שום מאמץ לאיתורו של 'אוסקר ליפשיץ' מארה"ב – גיבור הסיפור הראשון – וגם לא את 'משה שגב' גיבורו של הסיפור השני – "ידידו האישי" של מר דני גזית...

אבל בסיפור על "קבלן הבנין יוסי קביליו" – נכה צה"ל – יש נקודות אחיזה מרובות יותר, והתרמית ניתנת לחשיפה מהירה יותר.

"באמצע שנות השבעים, אינני זוכר בדיוק מתי, הגיע קביליו עם קבוצה של 60-50 נכים לארה"ב. הוא לא התעכב על סיבת הנסיעה... ואז – הוא מספר – כשהיינו כבר בניו-יורק עם כסאות הגלגלים שלנו. הגיע אלינו למלון איזה רב חב"די והציע שנקפוץ לבקר את הרבי מליובאוויטש... וכך קרה שבוקר אחד מצאנו עצמנו נכנסים לבית-הכנסת בקומה התחתונה של קראון-הייטס 770.

אחרי עשר דקות נכנס לבית-הכנסת יהודי כבן 70 מלווה בשני מזכירים... ואז הרבי התחיל לדבר איתנו. הוא דיבר בעברית בהברה אשכנזית, וקודם-כל התנצל על כך... הוא אמר שהוא מתנגד לשימוש במילה 'נכים'. 'אסור לקרוא לכם נכים', אמר, 'כי אתם לא נכים. מה שנראה כנכות הוא סימן של הצטיינות, לכן צריך לקרוא לכם מצוינים'...

בפרידה הרבי חילק דולר לכל אחד מאיתנו..."

אני מדלג על כל ההמשך המרגש. באמת מרגש! אבל מה יש לנו מזה אם הכל לא היה ולא נברא?

"יוסי", כאמור, לא סיפר לדני גזית על סיבת הנסיעה לנ.י.; אבל אנחנו יודעים שפגישתו של הרבי עם ה'מצוינים' – והשיחה בקשר לביטוי "מצוינים" – הייתה בפעם אחת ויחידה בלבד: בכ"ג מנחם-אב תשל"ו.

אותם 'מצוינים' לא היו אלא המשתתפים באולימפיאדת הנכים שנפתחה בטורונטו ב-3 באוגוסט 1976, וננעלה ב-11 בו (ט"ו מנחם-אב תשל"ו). משם נסעו לנ.י. ונתקבלו אצל הרבי בכ"ג מנחם-אב כנ"ל.

כאן רשומים שמותיהם של קרוב לשישים המשתתפים באותה אולימפיאדה. כמובן שאין אנו מופתעים ששמו של 'יוסי קביליו' נפקד מרשימה ארוכה זו...

אלא שעדיין נותר לר' אהרן דב "פתח מילוט" אחד; בהערת-השוליים לערך זה נאמר:

"59 ספורטאים מופיעים בשמותיהם בהמשך דף זה, בהסתמך על אתר הוועד הפאראלימפי הבינלאומי. אך ייתכן והיו ספורטאים נוספים הכלולים בנבחרות הכדורסל והסייף ובמשחי השליחים".

אולי יוסי קביליו נמנה עם אותם ספורטאים ששמותיהם עלומים מאתנו? אולי... לפי שעה...

מי שמשתוקק לקרוא את סיפורו של יוסי קביליו בשלימותו, מוזמן לקראו ולהתרגש שוב ושוב, בספר 'ורבים השיב מעון', בעריכת אהרן דב הלפרין, חלק שני, עמ' 87 ואילך – מפיו של מר דני גזית...

גם סיפוריהם של 'אוסקר ליפשיץ' ואיש השב"כ 'משה שגב' נדפסו שם. אל תפספסו אותם! (על האחרון נאמר שם, שגם אותו "העלה על הכתב בשעתו מר דני גזית ושמר אותו באמתחתו, עד שהחליט לפרסם אותו לאחר הסתלקות הרבי"...)

באותה הזדמנות – ולהשלמת התמונה – כדאי לכם לקרוא (בעמ' 215) גם את סיפורו של מר יצחק לוי "מאמנה של נבחרת הנכים", שאף הוא היה נוכח באותו ביקור אצל הרבי בשנת 1976.

אודה ולא אבוש: גם את "מאמן הנכים יצחק לוי" לא ניסיתי לאתר בין כל מאות בעלי השם הזהה שבמאגר השמות של 'בזק'...

מי יכול לדעת? אולי דווקא הסיפור הזה – מבין כל עשרות הסיפורים שבשני חלקי הספר – נכון?

נניח לר' אהרן דב ליהנות מן הספק. לפי שעה...

*

במשך ארבע-עשרה שנה היה מר יוסף לוטנברג יו"ר ארגון נכי צה"ל, וכיום מכהן הוא כיו"ר 'יד לבנים' בתל-אביב. מר לוטנברג עמד בראש המשלחות הישראליות לאולימפיאדת הנכים מאז 1960, גם בראש המשלחת שהשתתפה באולימפיאדה זו בשנת 1976 (תשל"ו). כמובן שהוא היה נוכח גם באותו מעמד שבו נשא הרבי שיחה בפני "המצויינים".

לבקשתי בדק מר יוסף לוטנברג היטב את רשימת המשתתפים במשלחת של שנת תשל"ו, עד שהיה יכול להודיע לי (בתחילת חודש שבט השתא) באופן חד-משמעי: במשלחת זו לא השתתף שום ספורטאי בשם יוסי קביליו, ולא השתתף בה שום מאמן בשם יצחק לוי!

*

דעת לנבון נקל, שמסירת ההודעה בהקדמת הספר: "למרות היותם של כל הסיפורים בספר מדוייקים, מכלי ראשון – במקרים מסויימים שונו כמה פרטים כדי שלא לחשוף את הדמויות המעורבות בהם" – אינה חלה על בדיית שמות ומקורות מידע, אלא רק על פרטים מזהים, ורק באותם סיפורים רבים ששמות גיבוריהם לא נתפרשו.

*

"הבודה החב"די" רכש לו, בזכות, מעמד של כבוד בין שאר הבדאים המפורסמים, כגון מ"מ גרליץ [פרקים יד, כד, נז] ובעל ה'מקור ברוך'.

י"ג באייר תשע"ג