ב"ה מוצאי ש"ק, ו' חשוון תשפ"א | 24.10.20
חסידים ממתינים בגן עדן התחתון להיכנס ליחידות
חסידים ממתינים בגן עדן התחתון להיכנס ליחידות צילום: ארכיון
והחקירה נמשכת... ■ פרק ג' של תגובת הרב מונדשיין

על הקשר שבין "פרטים טכניים" לבין "אמינות הדיווח" ו"אמת בפירסום". מיהו המקונן על עיוות ההיסטוריה החב"דית וסילופה? לא תאמינו! "עבודת המלאכים", "עבודת הנשמות" ו"עבודה בעיניים" ● על אלו ועל שאלות נוספות שנשארו תלויות ועומדות בפרק המשך (ושלישי בסדרת התגובות) של "סיפורים וגלגוליהם" מאת הרב יהושע מונדשיין
הרב יהושע מונדשיין

שניים אוחזין בטלית

כותב ר' אהרן דב במאמרו הראשון:

בשל ריבוי האורחים בתשרי של השנים תש"מ-תשמ"א, נתבקשנו בשנתיים אלו על-ידי הרב גרונר, אשתי ואני, להכין את רשימת האורחים (היא בקרב הנשים ואני בקרב הגברים) ולשבצם לפי מספרים ללילות שהוקצו ל'יחידויות'.

פרופ' צוריאל, אגב, היה מהאחרונים ממש שנכנסו ליחידות בתשרי. ה'יחידויות' נפסקו למחרת באופן פתאומי, כאשר הגיעה ההודעה הדרמטית המרעישה על המתכונת החדשה של 'יחידות כללית' שנמשכה כך מאז ועד עולם.

ממשנתו זו של ר' אהרן דב למדנו שני דברים:

א] באותן שנתיים, דהיינו בשנים תש"מ-תשמ"א, הוא ואשתו הכינו את רשימת האורחים ושיבצו אותם ליחידויות.

ב] בחודש תשרי תשמ"א הגיעה "ההודעה הדרמטית המרעישה על המתכונת החדשה של 'יחידות כללית' שנמשכה כך מאז ועד עולם".

נדון עתה בגופם של דברים אלו:

השנה הרלוונטית לענייננו, היא שנת תשמ"א, שבה – לדברי ר' אהרן דב – נתקבל ד"ר צוריאל ל'יחידות'.

מדוע, אם-כן, מספר הוא גם על שנת תש"מ, ומדגיש שהיו אלו "שנתיים"?

מן הסתם למען הדיוק ההיסטורי ולמען ידעו דורותיכם.

אף אנו נרשה לעצמנו לדייק בלשונו ולומר: "שנתיים" ולא שנה אחת, "שנתיים" ולא שלוש שנים.

והנה, במאמרו השני, נחשפה פעילות נוספת שלו מאחורי הקלעים:

כשהגיע [כך צ"ל] חודש תשרי תשמ"ב והחלו לתכנן את ה"יחידויות" – מיד אחר שמחת-תורה – הייתה התלבטות במזכירות (שאשתי ע"ה ואני שותפנו בה במסגרת התנדבותנו להכין עבור הרב גרונר את הרשימה ליחידות) והסברה נטתה – אך לא הידיעה – שגם השנה תהיינה היחידויות במתכונת של תשרי שעבר, דהיינו: חלק מהאורחים ייכנסו ליחידות פרטית וחלק ליחידות כללית... ומשום כך, רוב האורחים סברו שתהיה יחידות פרטית, ואלו מהם שרשמנו ללילה הראשון אף עשו את ההכנות לקראת היחידות הפרטית.

כשהגיע 'ליל היחידות' הראשון של תשרי תשמ"ב – אחרי שמחת-תורה – קרא לנו הרב גרונר והודיע בשם הרבי, שכולם ייכנסו ל'יחידות-כללית' כקבוצות, בתוך חדרו הק' של הרבי.

מיד – בניגוד ל'באלאגן' ששרר אשתקד – אשתי ואני התחלנו לארגן את כל האורחים ל'קבוצות' בהתאם לקטגוריות (לפי השפה אידיש או עברית, לפי משפחות או בודדים, לפי ישועה מיוחדת לזחו"ק שחברי הקבוצה זקוקים לה וכיו"ב).

עד כאן ממאמריו של ר' אהרן דב.

לעומת קביעותיו הנחרצות, עומדים דברים שהתפרסמו באחד האתרים, בשמו של ר' שלום יעקב חזן, וזה לשונו:

בתשמ"ב ביקש ממני המזכיר הרב גרונר לסדר את רשימת האורחים בסדר נסיעתם בחזרה למקומות מושביהם. לאחר שישבתי יום שלם, וסידרתי את הרשימה, מסרתי אותה לריל"ג. ולפתע הרבי הודיע שהשנה תתקיים יחידות רק בקבוצות. ואז נכנסו קבוצות לפי שפות: אידיש עברית וצרפתית, חתונות, בר מצוה וכיו"ב.

עמדתי בגן עדן התחתון ולכל קבוצה מצאתי אחד שהתנדב להחזיק מכשיר הקלטה כדי להקליט את דברי הרב, ואח"כ אף הקלדתי את כל היחידויות. באותה שנה (תשמ"ב) אכן הי' בלאגן בקבוצות, עד שהדברים הסתדרו. אבל בכל אותו הזמן לא הי' שום זכר לרב הלפרין בקשר לסידור הקבוצות בשנה ההיא.

עכ"ל.

נעמוד על הסתירות שבשלושת הקטעים הללו:

א] במאמרו הראשון מספר ר' אהרן דב על שנתיים של סידור הרשימות (תש"מ-תשמ"א), ואילו במאמרו השני הוא משדרג את עצמו, ומגלה לנו לראשונה שגם בשנת תשמ"ב הוטל עליו סידור הרשימות, כלומר, שלוש שנים ולא שנתיים בלבד.

ב] סייעתא ללשון ראשון (שבשנת תשמ"ב לא הייתה לר' אהרן דב מעורבות בסידור הרשימות) מצאנו בדברי ר' ש"י חזן: "בכל אותו הזמן לא הי' שום זכר לרב הלפרין בקשר לסידור הקבוצות בשנה ההיא".

ג] מי סידר את הרשימות בשנת תשמ"ב? שניים אוחזין בטלית! ר' ש"י חזן אומר: כולה שלי, הוא ולא אחר סידר את הרשימות. ר' אהרן דב אומר: כולה שלי, הוא ואשתו סידרו את הרשימות.

ומדובר ברשימות שהוכנו ליחידויות הפרטיות, קודם שהודיעו על שינוי המתכונת ליחידויות כלליות.

בשבועון ב"מ (גל' 106) פירסם ר' ש"י חזן תמליל של 'יחידויות כלליות' שנערכו בחודש תשרי תשמ"ב, ומכך מתקיים לפחות החלק השני שבדבריו.

ד] לדברי ר' אהרן דב, בניגוד ל'באלאגן' ששרר אשתקד [בשנת תשמ"א. י.מ.], הוא ואשתו השליטו סדר וארגנו את הקבוצות. אך לדברי ר' ש"י חזן, "אכן הי' בלאגן בקבוצות [בשנת תשמ"ב י.מ.], עד שהדברים הסתדרו".

במאי קמיפלגי? לענ"ד ר' אהרן דב "לשיטתו", שהוא ואשתו ארגנו את הקבוצות בעוד מועד, לפיכך שלט שם הסדר. ובדעתו של ר' ש"י חזן יש לומר, שאכן שרר 'באלאגן', שהרי – כפי שלמדתי מעדותו של ר' ח"ש ברוק שהיה בקבוצה הראשונה – הידיעה על ביטול ה'יחידויות הפרטיות' הגיעה בשעה שהאורחים כבר עמדו הכן ליד דלתו של הרבי, ופשיטא ששינוי התכנית ברגע האחרון והמעבר לקבוצות, היה כרוך בבאלאגן בלתי-נמנע.

זהו הנראה לענ"ד. ורשאי ר' אהרן דב לחלוק על "הוכחה מוחצת" זו...

עד כאן באשר לסתירות הפנימיות בדברי ר' אהרן דב עצמו, ובין דבריו לדברי ר' ש"י חזן.

ועתה לקביעה הנוספת העולה ממאמרו הראשון של ר' אהרן דב:

בחודש תשרי תשמ"א הגיעה "ההודעה הדרמטית המרעישה על המתכונת החדשה של 'יחידות כללית' שנמשכה כך מאז ועד עולם".

במאמרו השני הוא "מבאר" את דבריו אלו: "החל מאותו יום – תחילת ה'יחידויות' של חודש תשרי תשמ"ב ועד עולם – נפסקו היחידויות הפרטיות, הן בתשרי והן בשאר ימות השנה".

אבל עדיין אין אנו מצליחים להבין מתי הייתה "ההודעה הדרמטית המרעישה על המתכונת החדשה של 'יחידות כללית' שנמשכה כך מאז ועד עולם"?

לפי תיאורם של אירועי תשמ"ב, האורחים – וגם ר' אהרן דב ואנשי המזכירות – היו בטוחים, שתהיינה 'יחידויות פרטיות'. כלומר: בתודעתו של איש לא נצרבה "ההודעה הדרמטית" מאשתקד על המתכונת החדשה.

במלים אחרות: בשנת תשמ"א לא הוכרזה שום "הודעה דרמטית" מעין זו, אלא רק בשנת תשמ"ב. כך שהקביעה שד"ר צוריאל נכנס ליחידות יום אחד לפני "ההכרזה הדרמטית" בשנת תשמ"א, אינה עומדת במבחן המציאות.

אלא אם נאמר, שבשנת תשמ"ב איגלאי מילתא למפרע שההכרזה המתונה דאשתקד הייתה בעצם "הכרזה דרמטית", ואיגלאי מילתא למפרע שהשינוי במתכונת היחידויות התחיל בשנת תשמ"א, ולא כפי שהכל טעו לחשוב במשך השנים, שתחילתו הייתה בשנת תשמ"ב.

את הפרק השולי הזה אסיים בשתי אמירות-פז, הנובעות שתיהן מעומק לבו הכואב של ר' אהרן דב (במאמרו השני): "יכאב לי יותר להשאיר את ההיסטוריה החב"דית מעוותת לדורות"... "אעשה זאת... בעיקר כדי שההיסטוריה החב"דית לא תסולף".

מה אומר ומה אדבר, לבי אתך ר' אהרן דב, וגם הוא דואב וכואב את עיוות ההיסטוריה!

*

יחידות שמיימית... לא כדאי להיות מלאך...

במאמרו השני מזכיר ר' אהרן דב לקוראיו הנאמנים "מאמר שפרסמתי ב'מאחורי הקלעים' ובו סיפרתי על 'יחידות' פרטית ארוכה שזכיתי לה במהלך שנת תשמ"א".

המאמר שאליו כוונתו התפרסם בגל' 1421 של 'כפר חב"ד' (ח' בסיון תשע"א), וגם בו נשזר כחוט השני הלוז של מאמרינו האחרונים: "אמינותו של ר' אהרן דב הלפרין".

באותו מאמר, שכותרתו: "לא כדאי להיות מלאך", מספר ר' אהרן דב את הדברים הבאים:

בליל שבת האחרון שמעתי בגרסה המי-יודע-כמה את מה שפרסמתי לפני שלושים שנה, והפעם, כך חשתי, הזקן שנוסף לסיפור הגיע כבר עד הרצפה ממש.

מדובר בדברים נפלאים שזכיתי לשמוע מהרבי השבוע לפני שלושים שנה, לאחר חג השבועות תשמ"א, אלא שבמהלך השנים נוספו להם על-ידי בעלי דמיון מפותח פרטים ופרטי פרטים עד שאני עצמי, המקור הראשון, ישבתי לא פעם בפה פעור ובציפייה מתוחה לשמע העלילות הפנטסטיות שנרקמו סביב הסיפור המקורי.

משום כך החלטתי, במסגרת המדור המיוחד הזה, להביא את הדברים בדייקנות מלאה, ולבקש מראש את סליחתם של אלו שברוב עמל ודמיון הדביקו לסיפור עלילות מרתקות – יחידות של צייר מהולל, שיחה של הרבי עם 'מומחה לפיקאסו', יהודי שהתאונן ב'דולרים' מדוע אינו מלאך, ציור עוצר נשימה של אוניה טובעת, ועוד כהנה וכהנה חלקי זקן כיד הדמיון הטובה עליהם.

ובכן אלו הדברים שזכיתי לשמוע מהרבי השבוע לפני 30 שנה:

"כדי להסביר לפלוני מדוע כל-כך חשובה אותה פעולה שנדרש לעשות עתה, איזה ערך יש לה, ומדוע עליו להתאמץ לעשותה כשבין כה וכה בכל יתר הדברים עדיין לא התחיל ולא קיבל על עצמו מאומה – יש להסביר לו החילוק וההבדל בין עבודת המלאכים לעבודת בני ישראל.

ובהקדים: כששואלים מה מדויק יותר – ציור או תמונה של מצלמה? ברור שכל בר דעת יענה שתמונת המצלמה מדויקת יותר. הציור הכי טוב של הצייר הכי מומחה לא מגיע לדיוק של התמונה שצילמה המצלמה.

ואם-כן לכאורה מאוד תמוה: איך ייתכן שציור שהוא פחות מדויק מתמונה יכול להיות שווה מיליוני דולרים, ואילו התמונה שתמיד יותר מדויקת מהציור שווה לכל היותר דולר או שניים או שלושה?

והתשובה היא:

א. את התמונה עושה המכונה, המצלמה. אדם יכול ללחוץ על הכפתור ולצלם בלי להשקיע כלום מכוחותיו, לכן היא שווה רק דולר או שניים או שלושה. הציור, לעומת זאת, הוא מעשי ידי אדם. הצייר מתייגע ומשקיע בציור את כל-כולו, בריכוז רב ומתוך ניצול כישרונותיו – לכן הציור שווה הרבה יותר ועשוי להגיע גם לשווי של מיליוני דולרים.

ב. (משום כך גם) תמונת המצלמה אמנם הרבה יותר מדויקת מציור, אך לאידך בציור עשוי להיות הרבה יותר 'חיות' מאשר במצלמה.

זה בדיוק ההבדל בין עבודת המלאכים לעבודת הנשמות של בני-ישראל:

עבודת המלאכים היא בדיוק מוחלט. הם אינם עושים שום טעות, שום סטייה ממה שנצטוו, "זיי פירן אויס די כוונה בתכלית השלמות", אך הם כמו מצלמה, כמו מכונה, הם לא השקיעו כלום בעבודתם כי לא היו צריכים להתגבר על שום יצר הרע, לכן, כמו בתמונה של מצלמה, עבודתם שווה בסך הכול דולר או שניים או שלושה.

היהודי, לעומתם, עבודתו אינה מדויקת, ייתכן שהוא חוטא לא פעם, יש בו אפילו סטייה גדולה ממה שנצטווה, אך הוא לא מכונה. הוא עושה הכול ביגיעה ומשקיע בעמל את כישוריו. הוא זה שנאלץ להתמודד כל העת עם היצר הרע ולנצל לשם כך את כל כוחותיו – לכן למרות שעבודתו אינה בשלמות לפי הכוונה ממש, ולעתים אפילו רחוקה מאוד משלמות, אך השווי שלה עשוי להגיע גם לעשרה מיליון דולר, בהתאם לכוחות שהשקיע.

זו למעשה היתה התשובה שניתנה למלאכים כשביקשו לפני מתן תורה "תנה הודך על השמיים": וכי ייצר הרע יש בכם? לכם מגיע לקבל את התורה? הרי כל עבודתכם שווה דולר או שניים או שלושה! דווקא לנשמות כאן למטה מגיע לקבל את התורה, כי עבודתם שווה וחשובה ונעלית לאין ערוך מעבודתכם".

עד כאן הדברים המדויקים שזכיתי לשמוע השבוע לפני 30 שנה. כל היתר – החל מהמומחה לפיקאסו שנכנס ל'יחידות' וכלה בסיפור האוניה הטובעת.. – הם על אחריות הממציאים בלבד..

*

אכן, מתוק מדבש ושפתיים יישק!

דא עקא, שהלב מתקשה להאמין: האם אמנם הרבי אמר זאת? ולמי? לר' אהרן דב?...

נחזור כמה עשרות שנים לאחור, אל שנת תשמ"א;

בשנה זו עדיין התקיימו 'יחידויות פרטיות' במתכונת מצומצמת תרתי משמע: מועדי ה'יחידויות' ותכיפותן קוצצו באופן דראסטי, ובנוסף לכך ניתנו הוראות לקיצור מירבי של משך ה'יחידות': בפתק שהוגש לרבי בתחילת ה'יחידות' היה אפשר לכתוב רק משפט אחד או שניים, בנוסף לשם הנכנס ושם אמו.

ר' אהרן דב הלפרין, אברך צעיר שעדיין לא הגיע – ואפילו לא התקרב – לכותל המזרח של חסידי חב"ד, הן מפאת גילו שהוא רק כבן שלושים, והן מפאת מעמדו, שאך זה עתה עושה את צעדיו הראשונים כעורכו של עיתון בתוך שנתו הראשונה (בשעה שהכל יודעים שחלקו של הרב טוביה בלוי בעריכת העיתון בפועל, לא היה קטן מזה של ר' אהרן דב).

ולהזכירכם: ר' אהרן דב גם לא נמנה עם חוג ה"משפיעים" של חסידי חב"ד, וסביר להניח שאיש לא בא אליו כדי לשפוך לפניו את צקון לבו, ולא שח לו את הבעיה שמציקה לו ונוגעת לנפשו ממש: "מדוע כל-כך חשובה אותה פעולה שנדרש לעשות עתה, איזה ערך יש לה, ומדוע עליו להתאמץ לעשותה כשבין כה וכה בכל יתר הדברים עדיין לא התחיל ולא קיבל על עצמו מאומה"...

אלא מאי, תאמרו, "שופר גדול" ניתן בידיו של ר' אהרן דב – העיתון 'כפר חב"ד' – והרבי "זרק" לו רעיון (או הוראה) לכתיבה בעיתון למען הרבים? [כמובן שתירוץ מעין זה יכול להינתן רק על-ידי מי שלא מכיר את הדמויות הפועלות בשטח].

זכר לדבר, הרי ר' אהרן דב עצמו כותב (לעיל): "מה שפרסמתי לפני שלושים שנה"!

כלומר: הוא אכן לא מעל בשליחותו, הוא לא שמר את הדברים בבטנו במשך שלושים שנה, אלא תיכף ומייד – ואולי באיחור-מה – נחפז לפרסם קבל עם ועולם, את המסר שהרבי השמיע באוזניו!

מרובם המכריע של קוראי 'כפר חב"ד' נבצר לבדוק בגליונות מהשנים ההן (שהרי ר' אהרן דב נלחם בכל כוחותיו, שהעיתון 'כפר חב"ד' יהיה מהעיתונים הבודדים שעדיין לא עלו למאגרים הממוחשבים. וד"ל), אבל אני לא התעצלתי, פשפשתי היטב בכל הגיליונות שאחרי חג-השבועות תשמ"א עד לסיומה של שנה, וגם בתקופה המקבילה בשנת תשמ"ב (שמא מצא לנכון לפרסם במלאות שנה ל"יחידות שמיימית" זו), אך לא מצאתי שם מפרי-עטו אלא רק בנושאי הבחירות, הרכבת הממשלה, לקחי הבחירות (בשנת תשמ"א), ופרשת 'מיהו יהודי' ועוד (בשנת תשמ"ב).

והדרא קושיה לדוכתה: היכן פרסמת את תוכנה של ה'יחידות' הזו?

האם סיפרת עליה רק לחוג מצומצם מידידיך הקרובים? האמנם לא ראית בדברי הרבי שליחות לקוראי 'כפר חב"ד'?!

*

דבר "אמיתי" אחד יכולים אנו בכל-זאת ללמוד מ"סיפור המלאכים", והוא: דרך מקצועית ומתוחכמת לשטות בקהל...

כל קורא נבון שאינו רך בשנים, אמור לשאול את עצמו: הכיצד לא שמעתי עד עצם היום הזה את המשל הנפלא שהתפרסם כבר לפני שלושים שנה?!

לשם כך שוטף הכותב את מוחו של הקורא ברוב מלל, על מי-יודע-כמה פעמים הסיפור הזה כבר מתגלגל מפה לאוזן, על זקן ארוך שהסיפור צימח, על צייר מהולל, על 'מומחה לפיקאסו', על יהודי שרצה להיות מלאך, על ציור של ספינה טובעת, ומה לא?...

כך שהקורא פשוט בוש ונכלם מעצמו: כל העולם מכיר ויודע את הסיפור/משל, בגלגול זה או בגלגול אחר, רק אני לא...

מרוב ביישנות, כנראה, לא נשאלה עד היום השאלה הפשוטה:

ר' אהרן דב! היכן פרסמת את פרשת ה'יחידות' הזו?

*

אמר הכותב: כל הנ"ל אינו מהווה הוכחה, ואף לא צל-צילה של הוכחה, לכך שר' אהרן דב בדה את תוכן ה'יחידות' מלבו! אין "לא ראינו" ראיה, וגם "לא שמענו" אינה ראיה.

אם יגלה לנו ר' אהרן דב היכן פרסם את פרטי ה'יחידות' הזו בחיים חיותו של הרבי בעלמא דין, כל דבריי בטלים ומבוטלים, ומכאן ואילך יידע הקהל וייזהר שלא להאמין לסברות ה"מלומדות" ו"המפולפלות" שאני מעלה במאמריי.

י' בטבת תשע"ג