ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשפ" | 06.12.19
סיפורים וגלגוליהם - לשם מה?

"עניינים מזוייפים הביאו נזק רב להפצת תורת החסידות". הרב מונדשיין בהקדמה ל"סיפורים וגלגוליהם", שיש בה תשובה למגיבים
הרב יהושע מונדשיין
שני הפרקים שהתפרסמו עד כה בסידרת "סיפורים וגלגוליהם" עוררו – אצל רבים וטובים – שאלות ותמיהות מסוגים שונים; את חלקן הגדול ניתן לתמצת בשאלתו הנוקבת של המגיב מס' 8 לפרק הראשון:

"הכל נכון, אך מה זה יתן לנו?! גם כך אנו דור מבולבל, רק נתבלבל יותר!"

כעבור יומיים מצא מגיב אחר (מס' 18) – במכתבי הרבי – את המענה הישיר והבהיר:

"בדורנו מבולבל זה, הנה ככל שיש להבהיר הענינים ולהוסיף דיוק, מועיל הוא ביותר... וה"ה בהנוגע לאוסף סיפורים ע"ד נשיאי ישראל... יש להעיר [=לציין]... מקורו של כל סיפור והעיקר – הסמכות שלו. ואם בהנוגע לכל נשיאי ישראל הדברים אמורים, עאכו"כ לנשיאי תנועת החסידות, אשר ידיעות שאינן מדוייקות ולפעמים ענינים מזויפים וכו' – הביאו נזק רב להפצת תורת החסידות והחדרת הדרכותי' ומנהגי' לחוגים יותר רחבים..." (מתוך מכתב אל הרב זוין זצ"ל, אגרות-קודש, יא, עמ' רסח).

במלים אחרות: סיפורי צדיקים שאינם אמינים, נזקם גדול מתועלתם.

במכתב נוסף (אגרות-קודש, יב, עמ' רעו): אודות פרסום סיפורי חסידים שיופיעו ב"פרדס התמים", מובן שצריך לדייק ככל האפשר בסמכות המספר ובעל הסיפור, ונוסף על זה לציין בסיפור הנדפס מי הוא בעל השמועה וכו'.

התופעה של תעשיית "סיפורי צדיקים" בדויים אינה חדשה, וכבר היתה לעולמים. אלא – כמו בדברים אחרים – בדורנו הכל נעשה "בגדול" ובממדים אשר לא שערום אבותינו.

הרה"ק ממונקטש (שהרבי חיבב מאד את ספריו) כותב ב"דברי תורה" שלו (ב, אות עח):

"ואמת כי סיפורי מעשי הצדיקים האמתיים הם גורמים ליראת שמים ומסוגלים לכל דבר, על-כן לעומת זה התגברו הכזבנים הנ"ל ומדפיסים ספרים מזה, מלאים סתירות ושקרים, והמה מבלי ומחריבי עולם בדברים כאלו שהם נגד התורה. וגם יביאו את ההמון, וגם ביותר את הסכלים המשכילים בעיניהם בראותם המעשיות הכוזבות כאלו הידועים שהם שקרים, וע"י זה יתלו בוקי סריקי בכל רבותינו ואבותינו הקדושים זי"ע, וגם בכל סיפורי תורת אגדות חז"ל ורוב מעשי הראשונים כמלאכים, לחשוב עליהם מחשבות פיגול ח"ו... וכן קיבלתי ביחוד מפי אאזמו"ר הגה"ק (מהר"ש) זי"ע... אשר צווח על ספרים מסיפורים כאלו שאינם בדוקים ולא מדוייקים, ומעורבים בהרבה כזבים. והוא ז"ל דייק וגרס ביותר רק מה ששמע ממגידי אמת המדייקים ויודעים, ורובם המקובל איש מפי איש מאבותינו או מרבותיו הקדושים זי"ע..." עכ"ל.

והרי כך היתה גם דרכו של רבינו כ"ק אדמו"ר זי"ע, שהסתמך כמעט אך ורק על סיפורים ששמע מחותנו אדמו"ר הריי"צ זי"ע, ועל כל סיפור שלא שמע ממנו, דייק לומר ולהדגיש שלא שמעו מחותנו זי"ע.

עוד שמענו מדבריו אלו כדעת רבינו, ש"סיפורי צדיקים" בדויים עלולים לגרום להחלשת האמונה האמיתית.

בדורנו התרחבה, כנ"ל, חרושת הבדיות, ועלתה על שולחנם של מלכי רבנן: "האם מותר לספר מעשיות שאינם אמיתיים כדי לעורר ע"י זה לתורה ויראת-שמים"?

הרב המשיב ישב על המדוכה, הראה פנים לכאן ולכאן, צידד להתיר וסיים בדבר מושכל: "ויש הרבה ספרים שנמצאו בהם סיפורים מקובלים ואמיתיים מחז"ל ומגדולי ישראל לדורותיהם, באופן שאין צורך להמציא דברי שקר" ('אור ישראל', כט, עמ' קכא).

אך כשהגיעו הדברים לידיו של אדמו"ר חסידי – הרה"צ ר"א וינברג שליט"א מסלאנים-ב"ב – הגיב בתוקף לשלילת ההיתר (שם, גל' ל, עמ' רמד):

"הנה כל מסורת האמונה המצוי' בידינו מיוסדת על קבלת דברי אמת ואמונה דור לדור, מהאב לבניו ומהרב לתלמידיו, והס מלהזכיר מלהעביר ולערב דברי שקר במסורת הקבלה... אין בזה כל היתר לנדון דידן להנחיל לתלמידים דברי שקר... וכל המתיר כגון דא הרי הוא כאילו מטיל דופי ח"ו באמיתות הקבלה המסורה לנו מדור דור. וכן שמעתי וקבלתי מרבותי זצ"ל שלא קבלו סיפורי מעשיות אלא א"כ דרשו היטב אם הם חתומים בחותם האמת הצרופה. לכן ישתקעו הדברים ולא יאמרו, לבל להתיר דבר כזה ביודעין.

"ומה שכתב שם שע"י סיפורים אלו מעורר התלמידים ליראת-שמים, הנה מכיון וקבעו חז"ל ש"שקרא לא קאי", אין זה רק התעוררות שטחית לשעה, כי "עד ארגיעה לשון שקר", ולא יהיה לזה קיום לעתיד. ומה גם שעלול מאד שיתוודע אי פעם השקר ואז יצא שכרו בהפסדו כפול ומכופל.

"ושמעתי מפ"ק הרה"צ הר"י מפשעווארסק זי"ע, שסיפר על הרה"ק הר"א מסטרעליסק זי"ע, שפעם באמצע התפילה נאנח מקירות לבו, ואחר התפילה הודיע לציבור שהיום נאנח בתפילה כי השבר יצא לו והיו לו יסורים גדולים ומזה נאנח. וכאשר שאלוהו לשם מה הודיע זאת, ענה שחשש פן חשב מישהו שהאנחה היתה מהתפילה ויבוא לו מזה הרהור תשובה, ויהי' זה הרהור תשובה המיוסד על שקר ולא טוב הוא". עכ"ל.

קיצור: כשם שמצוה להאמין באמת ובסיפורי צדיקים אמיתיים, כך מצוה שלא להאמין בשקר, בבדיות ובכזבים.

בבמות אחרות פרסמתי סיפורי צדיקים אמיתיים ועוד אפרסם בעז"ה, ובבמה זו, בימים אלו, אני מפרסם את ה"לעומת זה". ובעקבתא דמשיחא "יתבררו ויתלבנו ויצרפו... והמשכילים יבינו".

לכניסה לפרק א' לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן

ב' בשבט תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
29
1. רבינו נחמן אמר להיפך:
יותר טוב להאמין בשטותים ושקרים מלכפור בהם כי על ידי הכפירה בהם יבוא לכפור בהאמת. (ס' המדות)

ב' בשבט תשס"ו
2. צריך לשכתב את דברי המונקאטשי
בעברית ברורה:

כשיתברר לילדים שהסיפורים הללו שקריים, הרי זה מטיל ספק בכל המסורת.

ב' בשבט תשס"ו
3. אבל מי אומר שהסיפורים מזוייפים?
צודק הרב מונדשיין שאסור להדפיס סיפורים מזוייפים. אבל מי אומר שמונדשיין צודק שהסיפורים מזוייפים. הדוגמא לכך היא הכתבה הקודמת של מ, על וילונות המשי, שמונדשיין טועם שהסיפור מזוייף, אני הקטן ועוד כמה וכמה יודעים שהסיפור הוא אמיתי!

 מה לעשות, ישנם סיפורים רבים אמיתיים, שהרב מונדשיין לא שמע אותם, וזה לא הופך אותם למזוייפים.
ג' בשבט תשס"ו
4. אתה מאמין
שלמה "ועוד כמה וכמה יודעים שהסיפור הוא אמיתי"!
מאיפה הם יודעים? הם כנראה קראו זאת ב"בית משיח"...
ג' בשבט תשס"ו
5. על כך ניתן להמליץ
על מצב זה ניתן למליץ את האמרה הידועה אודות מורנו הבעש"ט:
המאמין שכל הסיפורים היו - שוטה,
שאינו מאמין שיכלו להיות - כופר.

אבל ודאי כשאפשר לבור את הבר מהתבן,
דהיינו: לדעת לאיזה סיפור יש מקור, ומהו, ולאיזה סיפור <יודעים> את מקורו ומראים את 'גלגוליו',
בהחלט רצוי שיהיה מצוי.

יחד עם זאת - צריך לכתוב כל זאת בלשון מכובדת, ולא בעוקצנות שמעוררת נוגדנים ונצחנות.

והאמת <קודם כל, ואח"ז> והשלום אהבו, במילא יקויים 'ואל יהי שום מכשול בתפילתי'.

בהצלחה לכל הצוות.
ג' בשבט תשס"ו
6. למספר 5
מה מקור האמרה "הידועה"?
ג' בשבט תשס"ו
7. הפתעה! - למס' 5
קראתי שוב את הפרק על וילונות המשי, ולהפתעתי לא מצאתי בו שום עוקצנות...
כנראה שדברים אחרים עוררו את הנוגדנים למיניהם.
ג' בשבט תשס"ו
8. תגובה נוספת ל מגיב 5
כבר מזמן הוכח (כמדומה ע"י מונדשיין...) שאמרה זו בשם הבעש"ט לא היתה ולא נבראה ואפי' משל לא היתה.
ג' בשבט תשס"ו
9. מה עם סיפור הנר החמישי?
ג' בשבט תשס"ו
10. למגיב 5
אתה ההוכחה שמונדשיין צודק!
ג' בשבט תשס"ו
11. יוסף יצחק
כ"ק אאמו"ר – מספר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק – אמר אוהב אני סיפורי החסידים ושיחתם, גם אלו הדברים המסופרים שאינם מדוייקים כל כך, ואפילו אלו הדברים שהם מגוזמים, די חסידות'שע סיפורים מאכין ווארעם און ליכטיג אין די חסידות'שע הייזער...(אג"ק הריי"ץ חלק ג' עמוד ת"ט)
ג' בשבט תשס"ו
12. מדבר שקר תרחק, למגיב 11
נראה לך שיש סתירה בין דעתו של הריי"ץ לדעתו של כ"ק אדמו"ר?
אי-דיוק והגזמה זה דבר אחד, שאפשר למצוא בו גם חיוב. אבל צ'יזבטים זה דבר שונה, שלילי.
ד' בשבט תשס"ו
13. ל-12
מה זה צ'יזבטים ?
ד' בשבט תשס"ו
14. ל-13
גם אני לא ידעתי מזה צ'יזבט, אז הסתכלתי במילון למלים לועזיות, וראיתי שזה פשוט "כזב" בערבית. והביאור במילון הוא, כזב, סיפור בדים, סיפור דמיוני.
ד' בשבט תשס"ו
15. יוסף יצחק
אני מסכים אתך
ד' בשבט תשס"ו
16. הרגת אותנו עם "השבר"......
שיצא לו
ה' בשבט תשס"ו
17. שניאור
מה פשר הסתירות בין הסיפור איך שהוא מופיע בשיחות כ"ק אדמו"ר הריי"ץ ובין איך שהוא מופיע ב"מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי"?
ה' בשבט תשס"ו
18. אבל אני לא מבין???
אני לא מבין מדוע צריך לעשות את זה ברבים???

במקום מכובד זה???

תשלח לכל העורכים וכותבי הסיפורים, תשלח למי שיכול לתקן.... מהעניין לפרסם זאת בריש גלי......

ה' בשבט תשס"ו
19. ל"נחמן"
כנראה מעולם לא עיינת ב"כוכבי אור", שם הוא מדבר בחריפות נגד סיפורים שאינם מדויקים ו\או אין מקורם מוסמך וכותב על סיפורי חסידים הנהוגים כיום "שהשומע יושב ומתנמנם והמספר עומד בין כוס שלישי לרביעי" וכך מעבירים מסורת לא מדויקת, והיא מחרידה.

דווקא במקום ממנו אתה בא (או מתיימר לבוא) הקפידו על כל תג ואות במסורת המסופרת, אפילו על תנועות הגוף והידיים בהם סופרו הסיפורים והועברו השיחות.

לקחת שיחה כמו שהבאת, ולפרש אותה על הנושא הזה, אין זה אלא הגדול שבסילופים.

כ"ה בשבט תשס"ו
20. למה אתם מסלפים?
טיפה התגובה ששמתי?!
י"ג באדר תשס"ו
21. על מספר 5...
כמעט ברור לי זה כמה שנים, שאימרה זו מקורה מהרה"צ ר' מענדל מקאצק (שהי' ידוע על אמרותיו הק' הנוקבות וחריפות).

ואם שגיתי, נא להעיר ע"ז.

(ונראה מאלו שקדמוני, שאין מושג למקור חוץ מהבעש"ט הק'. ואגב, זש"כ כ"ק רבינו דהריי"צ לא נהג לומר "הק'" על האו"ח, השל"ה, ועוד ח"א (השיחה אינה תח"י כעת - לקו"ש ח"ב כמדומה) - באם איירי אבעש"ט ג"כ?)
י"ט באלול תשס"ו
22. למספר 21..
בזה שכ' על אמירת "הק'" על צדיקים:

ז"ע ראיתי, בספרו של הרשד"ב אבצן שי' "התניא - סיפורה והסטורי' שלה" (באנגלית, תש"ס, בהוצ' המחבר, מלוקט מכמה ספרים), שכ':

שהרה"ק מ'שינאוו (בנו של הרה"ק ר' חיים מ'צאנז -זי"ע-
פעם שמע מבנו (?) דאמר "די הייליגע תניא". והקפיד השינאווער, דהרי אמרי' "הק'" על מעט מזעיר: האו"ח, השל"ה, והזהר, וסטרו על לחיו.

ולאח"ז, כשהתבונן השינאווער במעשיו, ובהתחשבו על גדלותו המתבטא בתמיא, ביקש מבנו מחילה, דאכן מגיע לה ה"טיטול".עכת"ד.(ולא צוין מקורו של הסיפור, אבל בהתקשר אל המחבר (קראון הייטס), מסתבר דבמקור נאמן עסקינן).

ובמילא, ה'זהר' הינו, אכן הג' המוזכר בלקו"ש שם, לשאלתך לזיהויו.(ראיתיו בח"ב שם לא מזמן).

ויתכן, שמזה הננו למדים שאכן נקבע הוספת "הק'" רק על אינון צדיקייא, אבל יש בזה משום "תנא ושייר".

"ותן לחכם.."

*

כבדרך אגב, על "סיפורים", אזכיר דבר מעניינא דיומא, בקשר למה שאירע לאחרונה, היל"ת, ב"עיר תורה" מאנסי בכשלון נבלות (בהשגחת "קרית יואל"..)-

והוא, שהר"ר שלמה שיינפעלד ז"ל, מ"גדולי אמעריקא" שבדורינו, והקים כמה מוסדות חינוך ב'פאר ראקאוויי' ביחוד, אבל אן עהרליכע איד, שהכיר וכיבד באילנא דחיי כ"ק רבינו, וכ"ה אצל צאצאיו שי', ב"ה.

הוא הי' מידידי משפחתי (שלוחי רבינו בארה"ב - שי'), ופעם התבטא על "חרדים" כאלו, שעושים תילים בג' ענינים: [בדיקת] תולעים, לה"ר, ו'ישן' - "שבזה עצמו אי"ז יהדות, אלא דבר יבש."

ראה ראינו, מאחז"ל "מיני' ובי' לשדא בי' נרגא" (ומכמה כיוונים כאן..).

כ' באלול תשס"ו
23. סליחה על הטה"ד..
שמו של הרב שהזכרתי במס' 22, הינו "הר"ש פרייפעלד" הידוע, ולא "שיינפעלד" ככתוב.

ע"ד הצחות, זמנו של "חצות" (ולאח"ז) - הינו מיועד לתפילה, ולא לתקתוקן של תגובות, שלכן אירע ויקלקל ..!
כ' באלול תשס"ו
24. בשם החזון איש:
מסופר שפעם שאלו את החזון איש האם מותר להמציא סיפורים שלא היו ולא נבראו כדי לקרב יהודים לתורה ומצוות והחזון איש ענה שבוודאי. (וזה הסיפור הראשון שהמציאו: ששאלו אותו וכך הוא ענה...)
ל' בחשוון תשס"ז
25. לומר על התניא "קדוש"
אולי ניתן לדייק שכ"ק אדמו"ר נ"ד הי' מקפיד לומר ספר תניא קדישא ולא הקדוש, אולי זה דמיון שלי, אבל כך שמעתי בהמון הקלטות.
כ"ד בניסן תשס"ז
26. אבל למה?
כ"ה בטבת תשס"ח
27. ל-2
אבל למה? אבל למה הרב מונדשיין בחר להיות זה ש"מברר לילדים שהסיפורים שקריים" ובמילא יבואו "להטיל ספק בכל המסורת"?! ולמה בכזאת לשון "רעה" (אין לי מילה אחרת,מצטער ומתנצל מראש)
כ"ה בטבת תשס"ח
28. הרב שליט"א
הרי,למיטב זכרוני והספרים אינם תחת ידי כרגע, הרב מונדשיין בעצמו מביא כמה וכמה דוגמאות בספרי ה"אוצר" שהרבי הקודם מביא את מנהג אביו נ"ע ובכמה מקומות מתאר זאת באופן קצת שונה וא"כ מה הראיה בסתירות?
כ"ה בטבת תשס"ח
29. המצאות בשם החזון איש
אגב יש להעיר משו"ת אז נדברו, שכותב על שמועות בשם החזון איש, שלא היו ולא נבראו, והלואי שידבקו במעשיו וכו' ולא בהיתיריו הבדויים. כאן בסוף העמוד: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14708&pgnum=30&hilite=
א' בתמוז תשס"ט