ב"ה יום שלישי, י"ב כסלו תשפ" | 10.12.19
"ואלין מיליא יהון לרקיעיא"

נפלאות עכשיו: סיפור עתיק זוכה ל"גלגול" מדהים. פרק שני בסידרת "סיפורים וגלגוליהם" מאת הרב יהושע מונדשיין (היו ימים)
הרב יהושע מונדשיין
בגל' 174 של 'שיחת הגאולה', במדור "נפלאות עכשיו" [עכשיו?!], מובא סיפור שסיפר "רבה הראשי של מדינת מולדוביה", בכינוס שנערך ב"סינרמה" בת"א בחודש מרחשון תשנ"ח; וזה תורף הסיפור:

היו שני אחים, האחד חסיד חב"ד והשני מתנגד ("אינו מאמין"), ולמתנגד אין ילדים. לימים נעתר המתנגד להפצרותיו הבלתי פוסקות של אחיו ונכנס להיוושע ב"יחידות" אצל הרבי.

"בשעת ה'יחידות' שאלו לפתע הרבי מה"מ שיל"ו: אלו וילונות יש לך בחדר השינה? תמה האיש על השאלה, אך ענה: מנייר! [?!]. אם כן, מה שעליך לעשות הוא להחליף וילונות אלה לווילונות של משי! ואז מה יהיה? שאל האיש, "יהיה לך בן לשנה הבאה! השיב הרבי מה"מ שיל"ו".

ה"אינו מאמין" לא העלה כלל על דעתו לקיים את ההצעה המוזרה, ורק אחרי לחציו החוזרים ונשנים של אחיו "לבצע את הוראת הרבי משיח צדקנו", "החליט בכל אופן לבצע את הוראת הרבי מה"מ והחליף את הווילונות לווילונות של משי. והנה, לתקופת השנה, אכן זכה ב"ה, לבן זכר".

שוב נכנס אל הרבי, הודה לו על עצתו, ואף הרהיב עוז בנפשו לשאול: "האם זו רפואה או קבלה"?...

"השיב לו הרבי מה"מ שיל"ו בחיוך: עצה זו כתובה במפורש בסידור"... ואף הסביר לו, כי בזמירות לסעודה שלישית [כך מספר הרב הראשי הנ"ל. אבל בסידורים שלנו הוא בזמר לסעודת שבת שחרית...] אנו אומרים: "ואלין מיליא יהון לרקיעייא, ותמן מאן שריא, הלא ההוא שימשא". והרבי אף פירש לו את המלים הללו שלא כפשוטן: "ואילין מיליא" (מלשון משי), "יהון לרקיעיא" (מסך, וילון), "ותמן מאן שריא" (ומי הוא הנמצא שם)? "הלא ההוא שימשא" (שמש באידיש "זון", וכך גם בן הוא "זון"), "ומכאן, שכאשר הווילונות הם ממשי, יש בן"...

מהו המקור לסיפור מופלא זה אשר לא נודע בקהל עד עצם היום הזה?

מקורו טהור בשיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע בש"פ בלק תשט"ז, ושם נאמר: פעם בא יהודי אל בעל ה'שארית ישראל" מווילעדניק [תלמידו של הרה"ק ר' מרדכי מטשרנוביל], וביקש ממנו ברכה להיוושע בבנים. ציוה עליו הווילעדניקער לפרוש בדי משי בחדר המיטות ואז יהיה לו בן. שאלו התלמידים את הווילעדניקער, מנלן שבגד משי הוא סגולה לבנים? השיב הווילעדניקער שזה "אסדר לסעודתא" מפורש: ואלין מיליא (=משי זה) יהון לרקיעייא (=כשיפרשו אותו), ותמן מאן שריא (=מי נמצא שם), הלא ההוא שימשא (=זון – בן). ולא הפירוש הוא הקונץ, אלא זה שאחר-כך אכן נולד לו בן! (ע"כ משיחתו של רבינו).

נמצא שעיקרו של הסיפור נכון הוא (כמובן ללא כל ה"קישוטים" שטוו סביבו בודי הבדיות, אודות שני האחים), אלא מאי, שהמעשה שהיה לא היה עם כ"ק אדמו"ר זי"ע, אלא עם הרבי מווילעדניק, לפני כמאה וחמישים שנה!

לכניסה להקדמה לחצו כאן, לכניסה לפרק א' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן

כ"ה בטבת תשס"ו
 
 
הגב לכתבה

תגובות
21
1. נו..
מה אפשר להגיב, "שיחת הגאולה" מול שיחת קודש מפורשת.

תודה לכותב על זירוז ה"יתבררו ויתלבנו".
כ"ו בטבת תשס"ו
2. היה גם היה
שמעתי מר'נחמן סודק שהיה נוכח בהתוועדות אצל הרבי בשבת פרשת בלק הנ"ל שיהודי אחד ביקש ברכה מהרבי לילדים וכמה ימים אחרי שביקש, הייתה ההתוועדות הזו וכששמע מהרבי את הסיפור הנ"ל שאל היהודי את הרבי אחרי ההתוועדות האם הרבי התכוון שעליו לשים ווילונות משי בחדר המיטות. וענה לו הרבי שכן וכמובן שנולד לו בן.
"ולא הפרוש הוא הקונץ אלא שאח"כ אכן נולד לו בן".
כ"ו בטבת תשס"ו
3. מה?
כ"ז בטבת תשס"ו
4. לא הבנתי
א) ואם הרבי סיפר זאת על השארית ישראל, מוכח שלא היה כך גם אצלו?

ב) אולי יש מקור קדום לסיפור זה?
כ"ז בטבת תשס"ו
5. לא כ
זה שהסיפור מובא בשיחת רבנו, לא אומר שזה לא אירע ג"כ עם רבינו.

אני שמעתי את הסיפור מאברך שטען שהוא מכיר את בעל המעשה, או ששמע מאביו (שליח באחת המדינות באירופא) בשם בעל המעשה. אני אברר איתו, ובאם יהיו לי עוד פרטים, אעלם.
כ"ז בטבת תשס"ו
6. באזני שמעתי
באוזני שמעתי מהר"ר נחמן סודאק בהתוועדות ליד האהל הק' שסיפר שבאותו זמן שסיפר כ"ק אדמו"ר הסיפור הזה בהתוועדות - הי' מעשה כזה אצל כ"ק אדמו"ר עצמו בא' שהי' אצלו ביחידות באותה תקופה,

אינני זוכר הפרטים המדוייקים של הסיפור, ובאם דייקו בפרטיו בשיחת הגולה הנ"ל, אך בבירור שהי' סיפור כזה.
כ"ז בטבת תשס"ו
7. אולי בכ"ז?
בשיחה הנ"ל ממשיך: ה"קונץ" לא הי' ה"טייטש" כי אם שנולד בן. (וחזר על זה כמ"פ ואמר:) מצד החושך הכפול ומכופל אין מבינים למה מתכוונים כל זמן שאין מפרשים בפירוש. ע"כ.

אולי גם הרבי יעץ כן למישהוא וילד גם הוא בן. ולכן סיים הרבי כנ"ל.
כ"ז בטבת תשס"ו
8. שאלה חשובה להרב יהושע מונדשיין
מאוד מענין אותי האם כשהרבי אמר בנוגע למצות "ליובאויטש"
שזיבורית שלנו יותר טוב מעידית שלהם.
האם באותו זמן עבדו במאפי'ה
חסידים כפשוטו ורק שהיה בעיות וע"כ הרבי כתב הנ"ל או שעבדו במאפיה אותו סוג "סחורה" שעובדים היום (=חבר'ה ללא זקן וללא שום תוכן דתי וודאי שלא חסידי)ואעפ"כ הרבי כתב הנ"ל
אשמח אם לתועלת הרבים תעשה ע"כ כתבה...
תודה
כ"ז בטבת תשס"ו
9. אולי ההוגים ממערכת שטורעם יעשו שיעורי בית
לפני שמעלים את הגיגיהם בכל אתר ואתר . זה ממש לא מעורר כבוד. עם כל הכבוד להשקעה...
כ"ז בטבת תשס"ו
10. קצת שכל
כל הטוענים שהסיפור קרה גם אצל הרבי טועים טעות קטנה:

אם הסיפור היה קורה אצל הרבי, הרבי היה מספר את סיפור הוילעדניקי וחסל. [כגירסתו של ר' נחמן סודק].

העובדה שהסיפור מסופר כחידוש של הרבי, שהרבי הוא שהמציא את האימרה והקשר, יחד עם התוספת של אח חסיד ואח מתנגד ושאר ירקות, מוכיחה בעליל, שהאדם שסיפר סיפור זה המציא אותו במוחו על סמך זכרון מעומעם של שיחת הרבי.
כ"ז בטבת תשס"ו
11. אז מה הכוונה?
אז מה הכוונה בדברי הרבי שאחר הסיפור?
כ"ט בטבת תשס"ו
12. גם אני שמעתי
שהרבי לא התכוון לספר סיפור בעלמא, אלא לרמז לאדם פלוני שביקש ברכה לבנים.
א' בשבט תשס"ו
13. לא מבין את תגובותיכם!!!
מטרת הכותב היתה להוכיח שהסיפורים כפי שמסופרים בכל מיני מקורות הם לא מדוייקים כלל.
מטרתו בהעלאת הנושא, היא, שכל הכותבים למיניהם יתחילו לעבוד בצורה רצינית, במציאת מקורות ועדים מכלי ראשון, לכל מעשיה שאותה מעלים על הכתב.

בסופו של תהליך אם לא נעשה זאת, אנחנו נאבד את האימון של הקורא. בפרט הקורא הלא חב"די על אמיתות הסיפורים שאנחנו מספרים על הרבי, וחבל.

גם לאחר כל התגובות והניסיון לומר שהסיפור המדובר קרה גם עם הרבי, ויכול להיות שזה באמת קרה, הסיפור כפי שסופר בגיליון (עם שני אחים וכו' וכו')לא קרה. ולמען ההגינות ולמען הקורא שמכיר את הסיפור על הווילעדניק, היה אמור להופיע בגיליון הסיפור על הווילעדניק כהקדמה לכך שהרבי השתמש באותו קונץ (בדיוק כמו הסיפור של פיזור העננים לפני קידוש לבנה שמוקדם לזה סיור על רביים קודמים שעשו זאת באמצעות מטפחת).
ד' בשבט תשס"ו
14. כל הכבוד, אבל...
ראוי להביא דיוקים וכדומה, בפרט אם יש הוראה של הרבי להביא את הדיוקים שמאחורי הסיפורים. ובפרט כשמדובר בסיפורי צדיקים וכו'. אבל לע"נ נראה לי שיש כאן מטרה להכפיש ציבור גדול ומסויים מאוד. ועל כן אני חושבת שמכיון שהמטרה לא ראויה, לכן המעשים גם כן לא ראויים, וכדאי לחשוב על אופן אחר בו ניתן לתקן את המעוות בלי להכפיש ציבור שלם, ועוד, והוא העיקר, אם יש לאי מי בעיות עם עלון מסויים וספציפי, לגבי סיפור זה או אחר, הוא יכול לכתוב לעורך העלון... ולהשתדל שהנושא לא יחזור על עצמו. אבל לעשות כזה בלאגן... בשיא השטורעם... ולגרום לשנאת חינם... מיותר....
וחבל מאוד...
קצת יותר אהבת ישראל...
האם גם אתם כל אחד ואחד מכם היה רוצה שבנו האחד ישמיץ את בנו האחר... בצורה כזו...
לע"נ לא!
לכן כדאי לחשוב גם על הרבי. האם יש לו נחת כאשר כך משמיצים האחד את השני...
שנזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלמה... ויפסקו המריבות והעלמות וההסתרים.. ונראה כולנו את הרבי בעיני בשר. והוא יתקן את כל המעוות.
ח' בשבט תשס"ו
15. לחני
תיקונים לסיפור שהתפרסם ברבים, צריכים לפרסם ברבים.
בדיוק כמו שאת מעירה לכותב ברבים ולא בפנייה ישירה אליו.
ח' בשבט תשס"ו
16. תגובה
לפני כעשור, בבית חיינו, ישבנו בהתוועדות והיינו מרותקים לשמוע את א' המתוועדים – שליח נמרץ, חסיד וותיק אשר זכה להיות נוכח בהתוועדות הנ"ל (היינו בתשט"ז), וסיפר שדובר אז ב770 שהרבי רומז לפב"פ שלא זכה להיפקד בבנים. ואכן כעבור תקופה קצרה מהתוועדות הנ"ל, נפקד הלה בבן בשטומ"צ.



ולהעיר, שבאותו מעמד קדוש ושמימי, לאחר שהרבי סיפר כנ"ל אודות ה"ווילעדניקער", חזר הרבי מספר פעמים על הפיסקה הבאה: "הקונץ" אינו בפירוש הפיסקא הנ"ל, אלא ה"קונץ הוא שאכן נולד לו בן...". אח"כ המשיך רבינו ואמר: "מצד החושך כפול ומכופל – לא מבינים מה שאומרים, כל זמן שלא מסבירים בפירוש..."



כך שהמופת הנ"ל אכן אירע ע"י ה"ווילעדניקער" לפני כמאה וחמישים שנה. חזר ונשנה ע"י הרבי נשיא דורנו כ – 100שנה אח"כ (בליווי סיפור הנ"ל מפי קדשו), ז"א לפני יובל שנים בדיוק... (אם כי לא באופן הנ"ל ואכן ללא כל ה"קישוטים" שטוו סביבו).
ח' בשבט תשס"ו
17. תיקונים כן, אבל בשפה נקיה.
יפה מלכי, לא איכפת לי שיתקן אבל החבר'ה פה נסחפים ומתחילים להכליל ולומר "שקרנים" וכו'ועל זה אני מתקוממת.
ולשליח, אני חושבת שאולי גם שם הסיפור היה.ואולי הוא סיפור לא מוכר, ולכן צריך לבדוק את אמיתותו...
וברור שהבסיס הוא כפי שחקר החוקר, אך יכול להיות כמו שכתבתם שיש עוד סיפורים על סמך הסיפור הזה.
ואגב, לכבוד הסופר הדגול, יפה מאוד להעלות דברים אלו על אתר מכיון שכאן כל אחד יכול להביע את דעתו ולתקן את הטעון תיקון.
ועל כך יישר כוח גם למערכת האתר, שנותנת הזדמנות שווה לכולם.

עלו והצליחו!
יישר כוח!
ח' בשבט תשס"ו
18. הערה
הרבי גם סיפר בקשר למטפחת וקידוש לבנה בשנים הראשונות והוא בעצמו גם הראה מופת דומה, ע"י סיפור בלבד. זה לא סותר.
י"ט בשבט תשס"ו
19. שאלה, להרב מונדשיין
הנני מנצל במה זו בכדי לשאול את הרב יהושע מונדשיין שאלה מסויימת, ואף שכבר עברו שנה תמימה ויותר מאז נכתב מאמר זה, אם כל זאת לא אבוש ואקוה כי ר' יהושע אשיב לי, אם כאן ואם באופן פרטי ע"ג האימייל שלי.
אם הוד כ"ק הרבי זי"ע סיפר סיפור זה הרי אני מאמין באמונה שלימה שכך הוה וכמאמרך בהקדמה שהרבי סיפר אך סיפורים מהימנים, וכידוע ואכמה"ל.
הנה אני שמעתי את אותו סיפור בדיוק אבל על הרב מאיר מפרמישלן ע"ה, שמעתי זה מפיו של הרב מנחם הורביץ - רב בית הכנסת של קהילת ראחוב ברחוב רש"י בבני ברק. ברור לי שאם הרבי נ"ע האמת, אך פלא לי מדוע הורביץ מספר זאת על הרבי מפרמישלן, מנין מקורו לזה.
אשמח לקבל תגובה מאתך הרב מונדשיין
ח' במנחם-אב תשס"ז
20. שני נוסחים
הנוסח על הרר"מ מפרמישלאן נדפס כבר לפני כמאה שנה. כמובן שבדברים מעין אלו אין בידינו אפשרות לברר איזה נוסח הוא הנכון, והענין נותר בשדה האמונה.
אין פלא שיש בזה שינויי נוסח, מפני שהן הרר"מ והן הווילענדיקער נהגו לדרוש את הפסוקים בצורה מעין זו.
ח' במנחם-אב תשס"ז
21. תוספת פרטים
קצת ישן להגיב אבל לטובת הבאים שיכנסו:
אני שמעתי מבצלאל שי' קופצ'יק, שלשבת בר המצוה שלו הגיע ר' ב"צ שמטוב לקרית אתא, וסיפר שהרבי סיפור סיפור הנ"ל .
ובשעת מעשה היו שני אברכים חשוכי בנים,
והחסידים התחילו ללחוץ עליהם שיעשו משי, והם אמרו (או אחד מהם) שאם זה הי' רצונו של הרבי, הי' אומר להם בפירוש כשנכנסו על כך כמ"פ ביחידות.
אינני זוכר בדיוק הפרטים, אבל ההמשך הי' שאחד עשה (או שחמיו עשה לו בלי לשאול אותו...) ולתקופת השנה נולד לו, ואצל השני הי' נפל ר"ל.
אגב ממנו שמעתי הביטוי "הימל-בעט".
ב' בטבת תש"ע