ב"ה יום ראשון, ט"ו אלול תשע"ט | 15.09.19
המסתכל למעלה...

פרויקט חדש ומיוחד ל'שטורעם': סדרת מאמרים חדשה מאת הרב יהושע מונדשיין, על סיפורי חסידים שעברו עיבוד ואיבוד עם השנים (מיוחד)
הרב יהושע מונדשיין

פרק ראשון בסידרת "סיפורים וגלגוליהם"

בשנים האחרונות מוצפים אנו בכותבי סיפורי חסידים למיניהם, מעט מהם שומרים על רוחם וסגנונם של הסיפורים, אך רובם המכריע מוסיפים ומשנים כיד הדמיון הטובה עליהם, עד שהגרעין החסידי טובע ונאבד במעמקי ים המלל ובשטף המליצות הנבובות.

גרועה ממנה היא התופעה של החלפת גברא בגברא, וחמורה עוד יותר היא התופעה של בדיית סיפורים שלא היו ולא נבראו, תוך כדי ייחוסם לרבוה"ק. לשתי תופעות אלו ייוחדו בעז"ה סידרת הפרקים דלהלן.

שורשיה של רעה חולה זו נעוצים בעובדה שכל אחד מרשה לעצמו לדבר ולהדפיס ככל העולה על רוחו, ללא כל מחוייבות למקורות. אילו היו כל הכתבנים מרגישים מחוייבות לציין את המקורות לדבריהם, ממילא היו נשמטים היסודות מתחת לרוב הבניינים הרעועים הללו. כך זה בענייני "השקפה" (גם "השקפה חסידית") וכך זה גם בענייני סיפורי חסידים. דוגמאות ל"דרשנות השקפתית" נטולת יסודות הבאתי במאמרי הנדפס ב'פרדס חב"ד' (גל' 3), ועתה נעסוק בתופעה זו כפי שהיא משתקפת בסיפורי חסידים.

נוסח א

בשנת תשל"ד נדפס בירושלים ספר הילדים "מפי עוללים", ושם קוראים אנו (בעמ' 8) את הסיפור דלהלן (שנלקח ממקור קודם שלעת-עתה לא הצלחתי לבררו):

במבט לשמים

רבי מנחם מנדל מלובביץ (בעל ה'צמח צדק') ניכר בילדותו כעמקן מופלא.

פעם אחת ראה אותו סבו, רבי שניאור זלמן (הרב מלאדי) כשהוא משחק עם ילדים בני גילו: העמידו קרש מוטה באלכסון והתחרו: מי יצליח לעלות בקרש ולהגיע לראשו.

כל הילדים עלו בקרש, ולא הגיעו לחציו, עד שמעדו ונפלו, ור' מנדלי הפעוט עלה בקרש והגיע לראשו.

שאל אותו סבו הגדול:

מנדלי, איך הצלחת במה שחבריך לא הצליחו?

חברי – השיב הילד לסבו – עלו בקרש והביטו למטה, ראו שהם גבוהים מן הרצפה, הסתחרר עליהם ראשם, ונפלו; אבל אני עליתי בקרש, ועיני למעלה, לשמים, ראיתי כמה נמוך ודל אני, וידעתי שעלי להתקדם, כך התגברתי ועליתי עוד ועוד, עד שהגעתי לראש הקרש.

נוסח ב

בגל' 9 של "ברשת חב"ד" (י"א ניסן תשמ"א) מספר ר"א ב"נ – המפורסם בסיפוריו עתירי הדמיון והבדיון – את מה ש"סיפרה לו" אמו של רבינו זצ"ל, הרבנית מרת חנה ע"ה:

היה לנו עץ גבוה בחצר ביתנו. הילדים היו מטפסים עליו, עולים ונופלים למטה. "מיין מענדל" היה מטפס ועולה עד הסוף, למעלה, ולא נופל. הוא היה אז כבן 6-5. שאלתי אותו: איך זה, מענדל, שכולם נופלים ואתה לא? והוא השיב: הם מטפסים, מסתכלים למטה, נבהלים ונופלים. אני מסתכל למעלה ומי שמסתכל למעלה, אינו פוחד, וממילא אינני נופל..."

נוסח ג

בשנת תשנ"ב נדפס בכפר-חב"ד (ע"י מערכת 'ופרצת') "לקט סיפורים על הרבי מליובאוויטש" חלק שני (בדידי הווה עובדא חלק רביעי), ובתולדות חייו של הרבי שב'מבוא' מסופר לאמר:

בהגיעו לגיל שלוש נשלח כנהוג ל'חדר', ללמוד תורה. מסופר שפעם הגיעה אמו לבקרו בחדר ופגשה בו בעת הפסקה. ילדי ה'חדר' ניסו לטפס על אחד העצים שעמד בחצר, אך ללא הצלחה, בשעה שבנה כבר ניצב תוך רגעים אחדים בראש האילן. "כיצד זה מענדל?" שאלה האם, והזאטוט השיבה: "הם מסתכלים למטה, ועל-כן מפחדים הם שמא יפלו. אני מסתכל למעלה ואינני פוחד...".

מהו המקור לסיפור זה? "מסופר"! מי מספר? היכן מסופר?... וכך זה בספר המתיימר לספר "עובדות"...

נוסח ד

ב"לקוטי דרשות" לחנוכה תשנ"ח, כותב המתחזה ל'אדמו"ר מליאזנא' בזה הלשון:

כ"ק אדמו"ר מוהרמ"מ זצ"ל סיפר, שכאשר הי' ילד הי' שם בעיר מולדתו אילן גבוה, והתמודדו כל חביריו לטפס על האילן עד למעלה ולא יכלו, וגם הוא טיפס על האילן והצליח להגיע עד חלק היותר עליון של האילן. ושאלו אותו איזה כשרון יש בך שהצלחת יותר מחביריך, ענה שהחילוק בינו לבין האחרים שכולם הסתכלו למטה, והוא הביט רק למעלה ומשום כך הצליח.

ובכן "תורה חדשה", והפעם בשם רבינו בעצמו, שכך סיפר!

מתי סיפר? היכן מובא כך בשמו? למגיד מליאזנא פתרונים...

* * *

לעיל התייחסנו לסיפוריו של ר"א ב"נ כעתירי דמיון ובדיון; להלן סיפור נוסף מפרי רוחו.

בגליון הנ"ל של "ברשת חב"ד" יודע הוא לספר מפיה של הרבנית מרת חנה ע"ה (מה ששמע ממנה בשנת תרפ"ז), שפעם ישבו אצלה אורחות, והיא, שרצתה להשתבח בבנה, קראה לו לבוא לאותו חדר, נתנה לו עתון רוסי וביקשה ממנו שיקרא את המאמר הראשי ויחזור עליו בעל-פה לפני האורחות. "היא סיפרה את הדברים לפי תומה... ואילו אני חשבתי... עד היכן מגיע כיבוד אם...".

בשנת תשנ"ט נדפסה 'תשורה' לחתונה (כ"ו כסלו), ובה גם סיפורים שסיפר ר"א ב"נ בשנת תשל"ז. בין הסיפורים מופיע גם הסיפור הנ"ל, אלא שהפעם לא בשם הרבנית, אלא המספר עצמו עמד בצד וראה את כל זה במו עיניו, ועמד נדהם ומשתומם...

ואם ניתן היה להבין מהנוסח האחר של הסיפור שמדובר בילד קטן שאמו רוצה להתפאר בכשרונותיו, בא המספר בנוסח הנוכחי ומדגיש שהרבי היה אז בן עשרים וחמש שנים! שנה וחצי לפני נישואיו עם בתו של אדמו"ר הריי"צ!

"וכאן יושבות נשים שדעתן קלה, ואמו רוצה להתפאר בפניהן על חשבונו... ורצו לעשות ממנו הצגה לפני נשים"...

תיאטרון האבסורד...

לכניסה להקדמה לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן

י"ח בטבת תשס"ו
 
 
הגב לכתבה

תגובות
27
1. כל הכבוד
לשטורעם, ראשית רציתי לומר שאני מלווה את האתר בגלישה יומיומית מיום היווסדו והוא כיין המשתבח עם הזמן ומיום ליום.
הכתבה על הסיפורים יפה מאוד כמו כל התחקירים, המאמרים, דעות והבלוגים היפהפיים שהם קצת יותר מלראות טרקטור קוצר דשא אי שם במדשאות כפר חב"ד (למרות שגם זה מאוד נחמד), הגרפיקה נהדרת (של האתר בכלל ושל כל העיצובים באתר אלו שמלווים למשל כל כתבה מיוחדת כזאת וכו'), בטוב טעם ונעימה לעין.
עלו והצליחו!!!
א. גולש מרוצה.
י"ט בטבת תשס"ו
2. על מי מדובר פה
מיהו "ר"א ב"נ" שמדבר עליו?
י"ט בטבת תשס"ו
3. מי האיש?
ב"נ יכול להיות או בן-נח או בן-נון.
י"ט בטבת תשס"ו
4. יש מקור למקור?
האם הסיפור על הצמח צדק כן נכון? "מפי עוללים" זה מקור היסטורי?...
י"ט בטבת תשס"ו
5. ח-זק!
אין מילים!!!
כ' בטבת תשס"ו
6. צ"ל "עשרים וחמש שנים"
משום מה (אצלי עכ"פ) נרשם "וחמש שנים".
כ' בטבת תשס"ו
7. להעיר...
שהרבי סיפר סיפור דומה על ר' מאיר מפרעמישלאן בכ"ד אייר תשי"א:

מסופר אודות הרה"צ ר' מאיר מפרעמישלאן, שבית הטבילה בעירו הי' מאחורי הר גבוה, וכשהאדמה היתה נעשית בוצית וחלקה, היו אנשי העיר צריכים לילך מסביב להר, כדי שלא יחליקו, ואילו הרה"צ ר' מאיר הי' הולך גם אז דרך ההר, פעם אחת התארחו בעיר כמה אברכים שלא החזיקו ("זיי האבן ניט געהאלטן") מעניני מופתים, ובראותם שר' מאיר הולך דרך ההר, ניסו גם הם לילך דרך ההר, ומיד החליקו וניזוקו. שאלו אצל ר' מאיר כיצד הולך הוא דרך ההר גם בשעה שאף א' אינו יכול לילך דרך ההר מבלי ליפול? והשיב: "אז מ'איז צוגעבונדן אויבן פאלט מען ניט אונטן" (כאשר קשורים למעלה לא נופלים למטה).
כ' בטבת תשס"ו
8. הכל נכון אך מה זה יתן לנו?
רק נתבלבל יותר,גם כך אנו דור מבולבל.
כ' בטבת תשס"ו
9. מיתון
א-ישר כח למערכת שטורעם על האתר וכמובן גם על המדור החדש והמעניין.יחד עם זאת יש מקום להזהר בכבודם של אנשים שגם להם יש משפחות וגם להם יש כבוד.
בפרט כשמדובר בחסיד שאיננו בין החיים ולא ממש יכול לענות לענות לרב מונדשיין.
ואולי הרב מונדשיין שידוע בחדות לשונו ובקנאותו לחסידות האמיתית, יקח לתשומת לבו שאהבת ישראל זוהי גם הנהגה חסידית מסויימת שקנתה לה מקום בדורות שעברו,ובמהלך הדורות איבדה את מקומה מול הקנאות ההרסנית.
כ' בטבת תשס"ו
10. למגיב 9
לעניות דעתי כותב המאמר נתאפיין באהבת ישראל עצומה בכך שכתוב את שם החסיד בראשי תיבות.
כ' בטבת תשס"ו
11. יש אתרים ויש אתר...
כל הכבוד! שיחקתם אותה!
כ' בטבת תשס"ו
12. מקור נוסף ואמין יותר - לכאו' - לסיפור האחרון.
סיפור הנ"ל אודות הכיבוד-אם סיפר גם ר' אלכסנדר יודאסין, שהי' נוכח שם. [סיפור זה סיפר בפני הילדים בעת ביקורו בחצרות-קודשינו (תש"ל?), בקעמפ גן-ישראל].

ז.א. או שגם הוא בדאי שקרן ונוכל, או שאכן יש משהו בדברים. וד"ל.

לעצם העלאת נושאים אלו, נפלאתי להבין מטרתם ותכלית כוונתם בזמננו העגום, וכבר העירו על כך אי אלו מגיבים.

א גוט וואך
כ"א בטבת תשס"ו
13. "להעמיד הדת על תילה"
ישר כח לאתר על המקוריות של הנושאים החשובים.
לשאלתם של כמה מהמגיבים מה התועלת שבדבר. נראה לי שאדרבה, בזמנינו כאשר כל אחד בונה תילי תילים של רעיונות מכל העולה על רוחו, וחדשים לבקרים מתפרסמים סיפורים ו'עובדות' חדשניים, ראוי להעמיד דברים על דיוקם ולזכור ש"אין לנו אלא דברי בן עמרם" ולזכור את דבריו של הרבי לגבי דיוק בסיפורים, עד כדי כך שעל סיפורים שלא שמע אותם מפיו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע היה מקבלם בהגבלה, אא"כ מקורם היה נאמן.
כ"א בטבת תשס"ו
14. מקור אמין???
מדברי המגיב 12 לא ברור לאיזה סיפור הוא רוצה להביא מקור נוסף.
אם לסיפור על כיבוד-אם בילדותו של הרבי - הרי שלא נכתב מאומה נגדו.
עכ"פ מקור אנונימי שאינו מביא ראיה לדבריו, אינו מקור נאמן כלל וכלל.
כ"א בטבת תשס"ו
15. לא יאומן !!!
הסיפור עם העיתון הרוסי מופיע בספר ימי מלך עמוד 116 בהוצאת קה"ת!!
כ"א בטבת תשס"ו
16. אפרש שיחתי
מרוח הדברים הי' נראה שכיון שמקור הסיפור הוא ראב"נ הרי שלאו-דוקא שהסיפור התרחש בנוסחה זו או אחרת אי-פעם.

ואני הקטן באתי להעיר שכיון שנשמע סיפור זה ממקור אחר - רא"י כעד ראי' (איני יודע אם סיפר פרטים אלו או אחרים, כגון - באם הי' זה בילדות הרבי או לאחמ"כ), אזי עצם הסיפור שריר וקיים.

ואם טעיתי ה' הטוב יכפר בעדי.

שבוע טוב
כ"ב בטבת תשס"ו
17. הבהרה חוזרת
עדיין זקוקים אנו להוכחה שהרב יודאסין סיפר זאת ב'גן ישראל' כעד ראיה.
מוזר ששניים מאנ"ש היו נוכחים בשעת מעשה, ושניהם שמם אלכסנדר...
כ"ב בטבת תשס"ו
18. למבולבל ממס' 8
כה אמר הרבי:
בדורנו מבולבל זה, הנה ככל שיש להבהיר הענינים ולהוסיף דיוק, מועיל הוא ביותר וכו'. וה"ה בהנוגע לאוסף סיפורים ע"ד נשיאי ישראל וכו' יש להעיר וכו' מקורו של כל סיפור והעיקר - הסמכות שלו. ואם בהנוגע לכל נשיאי ישראל הדברים אמורים, עאכו"כ לנשיאי תנועת החסידות, אשר ידיעות שאינן מדוייקות ולפעמים ענינים מזויפים וכו' - הביאו נזק רב להפצת תורת החסידות והחדרת הדרכותי' ומנהגי' לחוגים יותר רחבים וכו' (מתוך מכתב אל הרב זוין זצ"ל, אג"ק חי"א ע' רסח).
כ"ב בטבת תשס"ו
19. כתבה מוצלחת ביותר !
המשיכו והצליחו !
כ"ג בטבת תשס"ו
20. איזה עיצוב של אתר !
ממש ללא מתחרים!
כ"ג בטבת תשס"ו
21. מה החידוש?
הרי כל שיחת הגאולה בנויה ומיוסדת על שקר מוחלט.

מתאים לאנשי השקר להפיץ סיפורי שקר, כי כל בנינם בנוי על הזיות ושקרים.

ג' בשבט תשס"ו
22. לא מתאים!
למגיב שלפני, לא מתאים לחסיד חב"ד יהיה מי שיהיה לגנות בצורה כזו, חסידי חב"ד אחרים או יהודים אחרים, גם אם אינם חסידי חב"ד... ולכן באמת צריך להשתדל לדבר יותר יפה אחד אל השני. הרי מטרת כולנו היא להביא גאולה לעולם. וע"י דיבורים מעין אלו בוודאי לא עוזרים....
בעיקרון, האתר באמת מאוד יפה,ומדור זה גם כן, אך יש להיזהר בכבודם של אחינו בנ"י.
ח' בשבט תשס"ו
23. מס הערות
לכתוב על בטאון: "המפורסם בסיפוריו עתירי הדימיון"- זו אינה הוכחה לאי נכונות הסיפור.

ככל הנראה התגלגלו מהסיפור מס' גירסאות כפי שקורה בכל סיפור, אבל התוכן, אם זה על הצ"צ אם על כ"ק אדמו"ר, לא יכול להיות נכון?!
י"ט בשבט תשס"ו
24. סיפור על הרבי והעיתון ברוסית
משום מה בסיפור הנ"ל מתפלאים מענין "כיבוד אם" ושוכחים שמדובר באשה צדיקה, אשת צדיק ומקובל,"אם המלכות" שבוודאי יותר מאיתנו הבינה ביוקר זמנו של בנה ובקדושתו. לעניות דעתי עדי הראיה וגם מספרי הסיפור לא ידעו או לא הבינו איזה פרט בסיפור הנ"ל, שהוא הוא הסיבה לבקשתה של הרבנית חנה מבנה לקרוא מאמר מעיתון וכו' מה שברור הוא בכל אופן, שלא היתה כאן שום כוונה להשתבח בבנה, כאילו היתה היא איזו אמא חסרת דעת ח"ו.
כ"ב בשבט תשס"ו
25. נו..
י"ד באדר תשס"ו
26. הערה:
אין זה משנה על מי מסופר הסיפור העיקר שהילד היהודי שישמע אותו יקבל את המסר לא כן?
כ' באדר תשס"ו
27. הגילגול מובן
הבילבול בין כ"ק אדמו"ר נשי"ד לבין אדמו"ר הצ"צ די מובן, פשוט שמם הפרטי זהה.

די בקורא מבולבל א' כדי להחליף בין השניים.

ולעצם הענין, שכורני שקראתי סיפור זה על עוד כו"כ צדיקים בגירסאות שונות.

כ"ה באדר א' תשס"ח