המסתכל למעלה...
פרק ראשון בסידרת "סיפורים וגלגוליהם"
בשנים האחרונות מוצפים אנו בכותבי סיפורי חסידים למיניהם, מעט מהם שומרים על רוחם וסגנונם של הסיפורים, אך רובם המכריע מוסיפים ומשנים כיד הדמיון הטובה עליהם, עד שהגרעין החסידי טובע ונאבד במעמקי ים המלל ובשטף המליצות הנבובות.
גרועה ממנה היא התופעה של החלפת גברא בגברא, וחמורה עוד יותר היא התופעה של בדיית סיפורים שלא היו ולא נבראו, תוך כדי ייחוסם לרבוה"ק. לשתי תופעות אלו ייוחדו בעז"ה סידרת הפרקים דלהלן.
שורשיה של רעה חולה זו נעוצים בעובדה שכל אחד מרשה לעצמו לדבר ולהדפיס ככל העולה על רוחו, ללא כל מחוייבות למקורות. אילו היו כל הכתבנים מרגישים מחוייבות לציין את המקורות לדבריהם, ממילא היו נשמטים היסודות מתחת לרוב הבניינים הרעועים הללו. כך זה בענייני "השקפה" (גם "השקפה חסידית") וכך זה גם בענייני סיפורי חסידים. דוגמאות ל"דרשנות השקפתית" נטולת יסודות הבאתי במאמרי הנדפס ב'פרדס חב"ד' (גל' 3), ועתה נעסוק בתופעה זו כפי שהיא משתקפת בסיפורי חסידים.
נוסח א
בשנת תשל"ד נדפס בירושלים ספר הילדים "מפי עוללים", ושם קוראים אנו (בעמ' 8) את הסיפור דלהלן (שנלקח ממקור קודם שלעת-עתה לא הצלחתי לבררו):
במבט לשמים
רבי מנחם מנדל מלובביץ (בעל ה'צמח צדק') ניכר בילדותו כעמקן מופלא.
פעם אחת ראה אותו סבו, רבי שניאור זלמן (הרב מלאדי) כשהוא משחק עם ילדים בני גילו: העמידו קרש מוטה באלכסון והתחרו: מי יצליח לעלות בקרש ולהגיע לראשו.
כל הילדים עלו בקרש, ולא הגיעו לחציו, עד שמעדו ונפלו, ור' מנדלי הפעוט עלה בקרש והגיע לראשו.
שאל אותו סבו הגדול:
מנדלי, איך הצלחת במה שחבריך לא הצליחו?
חברי – השיב הילד לסבו – עלו בקרש והביטו למטה, ראו שהם גבוהים מן הרצפה, הסתחרר עליהם ראשם, ונפלו; אבל אני עליתי בקרש, ועיני למעלה, לשמים, ראיתי כמה נמוך ודל אני, וידעתי שעלי להתקדם, כך התגברתי ועליתי עוד ועוד, עד שהגעתי לראש הקרש.
נוסח ב
בגל' 9 של "ברשת חב"ד" (י"א ניסן תשמ"א) מספר ר"א ב"נ – המפורסם בסיפוריו עתירי הדמיון והבדיון – את מה ש"סיפרה לו" אמו של רבינו זצ"ל, הרבנית מרת חנה ע"ה:
היה לנו עץ גבוה בחצר ביתנו. הילדים היו מטפסים עליו, עולים ונופלים למטה. "מיין מענדל" היה מטפס ועולה עד הסוף, למעלה, ולא נופל. הוא היה אז כבן 6-5. שאלתי אותו: איך זה, מענדל, שכולם נופלים ואתה לא? והוא השיב: הם מטפסים, מסתכלים למטה, נבהלים ונופלים. אני מסתכל למעלה ומי שמסתכל למעלה, אינו פוחד, וממילא אינני נופל..."
נוסח ג
בשנת תשנ"ב נדפס בכפר-חב"ד (ע"י מערכת 'ופרצת') "לקט סיפורים על הרבי מליובאוויטש" חלק שני (בדידי הווה עובדא חלק רביעי), ובתולדות חייו של הרבי שב'מבוא' מסופר לאמר:
בהגיעו לגיל שלוש נשלח כנהוג ל'חדר', ללמוד תורה. מסופר שפעם הגיעה אמו לבקרו בחדר ופגשה בו בעת הפסקה. ילדי ה'חדר' ניסו לטפס על אחד העצים שעמד בחצר, אך ללא הצלחה, בשעה שבנה כבר ניצב תוך רגעים אחדים בראש האילן. "כיצד זה מענדל?" שאלה האם, והזאטוט השיבה: "הם מסתכלים למטה, ועל-כן מפחדים הם שמא יפלו. אני מסתכל למעלה ואינני פוחד...".
מהו המקור לסיפור זה? "מסופר"! מי מספר? היכן מסופר?... וכך זה בספר המתיימר לספר "עובדות"...
נוסח ד
ב"לקוטי דרשות" לחנוכה תשנ"ח, כותב המתחזה ל'אדמו"ר מליאזנא' בזה הלשון:
כ"ק אדמו"ר מוהרמ"מ זצ"ל סיפר, שכאשר הי' ילד הי' שם בעיר מולדתו אילן גבוה, והתמודדו כל חביריו לטפס על האילן עד למעלה ולא יכלו, וגם הוא טיפס על האילן והצליח להגיע עד חלק היותר עליון של האילן. ושאלו אותו איזה כשרון יש בך שהצלחת יותר מחביריך, ענה שהחילוק בינו לבין האחרים שכולם הסתכלו למטה, והוא הביט רק למעלה ומשום כך הצליח.
ובכן "תורה חדשה", והפעם בשם רבינו בעצמו, שכך סיפר!
מתי סיפר? היכן מובא כך בשמו? למגיד מליאזנא פתרונים...
* * *
לעיל התייחסנו לסיפוריו של ר"א ב"נ כעתירי דמיון ובדיון; להלן סיפור נוסף מפרי רוחו.
בגליון הנ"ל של "ברשת חב"ד" יודע הוא לספר מפיה של הרבנית מרת חנה ע"ה (מה ששמע ממנה בשנת תרפ"ז), שפעם ישבו אצלה אורחות, והיא, שרצתה להשתבח בבנה, קראה לו לבוא לאותו חדר, נתנה לו עתון רוסי וביקשה ממנו שיקרא את המאמר הראשי ויחזור עליו בעל-פה לפני האורחות. "היא סיפרה את הדברים לפי תומה... ואילו אני חשבתי... עד היכן מגיע כיבוד אם...".
בשנת תשנ"ט נדפסה 'תשורה' לחתונה (כ"ו כסלו), ובה גם סיפורים שסיפר ר"א ב"נ בשנת תשל"ז. בין הסיפורים מופיע גם הסיפור הנ"ל, אלא שהפעם לא בשם הרבנית, אלא המספר עצמו עמד בצד וראה את כל זה במו עיניו, ועמד נדהם ומשתומם...
ואם ניתן היה להבין מהנוסח האחר של הסיפור שמדובר בילד קטן שאמו רוצה להתפאר בכשרונותיו, בא המספר בנוסח הנוכחי ומדגיש שהרבי היה אז בן עשרים וחמש שנים! שנה וחצי לפני נישואיו עם בתו של אדמו"ר הריי"צ!
"וכאן יושבות נשים שדעתן קלה, ואמו רוצה להתפאר בפניהן על חשבונו... ורצו לעשות ממנו הצגה לפני נשים"...
תיאטרון האבסורד...
לכניסה להקדמה לחצו כאן, לכניסה לפרק ב' לחצו כאן, לכניסה לפרק ג' לחצו כאן, לכניסה לפרק ד' לחצו כאן, לכניסה לפרק ה' לחצו כאן, לכניסה לפרק ו' לחצו כאן, לכניסה פרק ז' לחצו כאן, לכניסה לפרק ח' לחצו כאן
ב"ה ערב ש"ק, י"א תמוז תשפ" | 03.07.20 
הכתבה על הסיפורים יפה מאוד כמו כל התחקירים, המאמרים, דעות והבלוגים היפהפיים שהם קצת יותר מלראות טרקטור קוצר דשא אי שם במדשאות כפר חב"ד (למרות שגם זה מאוד נחמד), הגרפיקה נהדרת (של האתר בכלל ושל כל העיצובים באתר אלו שמלווים למשל כל כתבה מיוחדת כזאת וכו'), בטוב טעם ונעימה לעין.
עלו והצליחו!!!
א. גולש מרוצה.
מסופר אודות הרה"צ ר' מאיר מפרעמישלאן, שבית הטבילה בעירו הי' מאחורי הר גבוה, וכשהאדמה היתה נעשית בוצית וחלקה, היו אנשי העיר צריכים לילך מסביב להר, כדי שלא יחליקו, ואילו הרה"צ ר' מאיר הי' הולך גם אז דרך ההר, פעם אחת התארחו בעיר כמה אברכים שלא החזיקו ("זיי האבן ניט געהאלטן") מעניני מופתים, ובראותם שר' מאיר הולך דרך ההר, ניסו גם הם לילך דרך ההר, ומיד החליקו וניזוקו. שאלו אצל ר' מאיר כיצד הולך הוא דרך ההר גם בשעה שאף א' אינו יכול לילך דרך ההר מבלי ליפול? והשיב: "אז מ'איז צוגעבונדן אויבן פאלט מען ניט אונטן" (כאשר קשורים למעלה לא נופלים למטה).
בפרט כשמדובר בחסיד שאיננו בין החיים ולא ממש יכול לענות לענות לרב מונדשיין.
ואולי הרב מונדשיין שידוע בחדות לשונו ובקנאותו לחסידות האמיתית, יקח לתשומת לבו שאהבת ישראל זוהי גם הנהגה חסידית מסויימת שקנתה לה מקום בדורות שעברו,ובמהלך הדורות איבדה את מקומה מול הקנאות ההרסנית.
ז.א. או שגם הוא בדאי שקרן ונוכל, או שאכן יש משהו בדברים. וד"ל.
לעצם העלאת נושאים אלו, נפלאתי להבין מטרתם ותכלית כוונתם בזמננו העגום, וכבר העירו על כך אי אלו מגיבים.
א גוט וואך
לשאלתם של כמה מהמגיבים מה התועלת שבדבר. נראה לי שאדרבה, בזמנינו כאשר כל אחד בונה תילי תילים של רעיונות מכל העולה על רוחו, וחדשים לבקרים מתפרסמים סיפורים ו'עובדות' חדשניים, ראוי להעמיד דברים על דיוקם ולזכור ש"אין לנו אלא דברי בן עמרם" ולזכור את דבריו של הרבי לגבי דיוק בסיפורים, עד כדי כך שעל סיפורים שלא שמע אותם מפיו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע היה מקבלם בהגבלה, אא"כ מקורם היה נאמן.
אם לסיפור על כיבוד-אם בילדותו של הרבי - הרי שלא נכתב מאומה נגדו.
עכ"פ מקור אנונימי שאינו מביא ראיה לדבריו, אינו מקור נאמן כלל וכלל.
ואני הקטן באתי להעיר שכיון שנשמע סיפור זה ממקור אחר - רא"י כעד ראי' (איני יודע אם סיפר פרטים אלו או אחרים, כגון - באם הי' זה בילדות הרבי או לאחמ"כ), אזי עצם הסיפור שריר וקיים.
ואם טעיתי ה' הטוב יכפר בעדי.
שבוע טוב
מוזר ששניים מאנ"ש היו נוכחים בשעת מעשה, ושניהם שמם אלכסנדר...
בדורנו מבולבל זה, הנה ככל שיש להבהיר הענינים ולהוסיף דיוק, מועיל הוא ביותר וכו'. וה"ה בהנוגע לאוסף סיפורים ע"ד נשיאי ישראל וכו' יש להעיר וכו' מקורו של כל סיפור והעיקר - הסמכות שלו. ואם בהנוגע לכל נשיאי ישראל הדברים אמורים, עאכו"כ לנשיאי תנועת החסידות, אשר ידיעות שאינן מדוייקות ולפעמים ענינים מזויפים וכו' - הביאו נזק רב להפצת תורת החסידות והחדרת הדרכותי' ומנהגי' לחוגים יותר רחבים וכו' (מתוך מכתב אל הרב זוין זצ"ל, אג"ק חי"א ע' רסח).
מתאים לאנשי השקר להפיץ סיפורי שקר, כי כל בנינם בנוי על הזיות ושקרים.
בעיקרון, האתר באמת מאוד יפה,ומדור זה גם כן, אך יש להיזהר בכבודם של אחינו בנ"י.
ככל הנראה התגלגלו מהסיפור מס' גירסאות כפי שקורה בכל סיפור, אבל התוכן, אם זה על הצ"צ אם על כ"ק אדמו"ר, לא יכול להיות נכון?!
די בקורא מבולבל א' כדי להחליף בין השניים.
ולעצם הענין, שכורני שקראתי סיפור זה על עוד כו"כ צדיקים בגירסאות שונות.