ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשע"ט | 16.11.18
"והנני אביך הדורש שלומך וטיפה מתגעגע" ● פרק ה'

הרבי הריי"צ במשפט ייחודי על הקשר בין אבא לילדיו: "אינו דומה כפי שדבר אחר נוגע לי עצמי לכפי שאני עצמי נוגע לעצמי" ● "ילד צריך לדעת שהוא הנחמה של הוריו והעושר שלהם. זה הכל, וכל השאר הוא רק נלווה. וגם אצל הילדים, כל האושר והעושר שלהם הם ההורים" - כך נפתחת עוד אגרת מיוחדת אל בתו הרבנית ● ומה היתה הסיבה בגללה שלח הרבי מכתב עם בול יקר בשווי רובל שלם? ● צרור אגרות קודש נדירות, ללימוד והפנמה לכל המשפחה "חסידים .. איין משפחה"
הרב ישראל זילברשטרום

אחד המשפטים הנפוצים ביותר בפתיחת אגרת קודש של הרבי, בכל עשרות אלפי המכתבים הוא: "במה שכותב אלי"...

מיסודות החסידות ומעיקרי ההתקשרות אל הרבי, היא הכתיבה אליו. בימי צר ומצוק, כמו בימי חסד ושמחה, לדרוש, לבקש, להתברך, לדווח בשו"ט, לספר, לשתף ולהודיע. גודל חשיבות ומעלת הכתיבה, נתבאר בריבוי מקומות, ובהם גם מובא שעצם פעולת הכתיבה, עוד לפני שהמכתב מגיע אל הצדיק, כבר פועלת ישועות ונחמות.

בפרק שלפנינו נצעד בזהירות הנדרשת וביראת הכבוד, אל תוככי תחום זה של "הכתיבה". נאזין בכובד ראש למילים הבוקעות ממכתבי הקודש של הרבי הריי"צ עת הוא משדל את בתו הרבנית לשבת ולכתוב ולדווח בפרוטרוט את כל הנעשה אתה במרוצת חייה, כאב אוהב הדואג דאגת אמת.

כל אבא וכל אמא, כל בן וכל בת, הרוצים ומשתדלים לצעוד בדרכיהם הקדושות של רבותינו נשיאינו, ימצאו כאן עמוד אש של הוראה והדרכה: לפנינו שיעור גדול של מוסר השכל בעניין היחס בין הורים לילדים ובין ילדים להורים, ובין השיטין לקח נפלא בצורת החינוך החסידית הכה מיוחדת שהנהיג הרבי בביתו פנימה,

במבט מעמיק יותר, כחסידים המתחנכים 'לכתוב' לרבי, לפנינו קובץ אגרות נדירות, מתוככי הקודש פנימה, שיכולות להוות עבורנו משל, שער ומבוא – בדבר חובת ההתקשרות אל הרבי, והקדשת הזמן בכל יום, בכל כמה ימים, או לכל היותר פעם בשבוע – להתפנות מכל שאר העיסוקים השונים, ופשוט לשבת ולכתוב אל הרבי.

א.

האגרת הראשונה הפותחת את כרך ט"ו מאגרותיו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, אוצר בלום ונדיר שמתוכו אנו מביאים פנינים יקרות מפז, הינה אגרת שנכתבה אל בתו הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה, בהיותה נערה צעירה, חודשים ספורים לאחר היותה בת מצווה:

ב"ה. יום ג' ב' מ"א תער"ג
בתי היקרה מ' מוסיא תי'
הנני דורש לבבית בשלומך.
את דרישת השלום ממך קיבלתי בעונג.
כתבי בפרוטרוט על הלימודים ועל הכל.
היי בריאה ומאושרת לאוי"ט, מאחיל אביך דו"ש
יוסף יצחק

[מעניין לציין: מדובר בתקופה בה היה הרבי הרש"ב בחיים חיותו בעלמא דין, והתגורר עדיין בממלכת חב"ד ששכנה במקומה הקבוע זה ארבעה דורות של נשיאי חב"ד למן כ"ק אדמו"ר האמצעי. גם הרבנית בימי נעוריה, גדלה והתחנכה שם לאורו של הסבא הגדול, שהסתלק בשנת תר"פ.

רק בחודש מרחשוון ה'תרע"ו, כאשר הרבנית היתה בת 14, בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרמנים התקרבו לעיר סמולנסק הסמוכה לעיירה ליובאוויטש, עזב הרבי הרש"ב את העיירה יחד עם כל בני משפחתו. כשעלה על העגלה אמר לבנו הרבי הריי"צ: "בחודש מר חשוון הגיע אדמו"ר האמצעי לליובאוויטש והתיישב בה, ועתה – 102 שנים לאחר מכן, אנו עוזבים את ליובאוויטש".

באותו קיץ, שנת תרע"ג, יצאו הרבי הריי"צ וזוגתו הרבנית מליובאוויטש ונסעו לכמה מקומות באירופה, ומשם כתב מכתב זה].

*

באגרת קודש מח' שבט תרע"ז כותב הרבי הריי"צ אל בתו הרבנית, בעת שמקום מגוריהם היה ברחוב פושקינסקי 78 בעיר רוסטוב:

"... מוסיא יקרה תחי', אני תמה מדוע בכל הזמן הזה לא קיבלתי ממך אף מכתב אחד, חביבתי למה את מתנהגת כ"כ לא נכון? ילד צריך לדעת שהוא הנחמה של הוריו והעושר שלהם. זה הכל, וכל השאר הוא רק נלווה. וגם אצל הילדים, כל האושר והעושר שלהם הם ההורים. צריכים לחשוב על זה תמיד, וזהו הקשר הכי נכון של הילדים וההורים, ואז המשפחה היא האנשים המאושרים בכל תבל. חביבתי, תכתבי לי על הבריאות שלכם ואיך הולכים הלימודים. תהיי בריאה ומאושרת..."

*

בחודש אייר תרע"ז נסעו כ"ק אדמו"ר הריי"צ וזוגתו הרבנית אל הוריה בקישינוב, ומשם כתבו אל בנותיהם שנשארו ברוסטוב, בבית זקניהם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב וזוגתו הרבנית:

יום ועש"ק אמור עזר"ת: "... בנותיי היקרות והנחמדות תחיו. ת"ל בעד החוה"ש כה לחי, תמול לא התקבל מכם שום מכתב, וגם היום מכתב אין, רק התקבל המברק שלכם מיום ג' העבר . . אני מקוה שמחר יגיע מכתב מכן, ויהיה לנו אי"ה מזה עונג שבת..."

יום ד' טו"ב אייר עזר"ת: "... שלום רב, מכתבכם היקר לנכון הגיעני היום, וגודל תשואת חן לכן על אשר אתן כותבים בכל יום. כן קבלתי מכתב דודינו הרמ"מ שי' [=בן כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע]. בפה אין שום חדשות ות"ל במנוחה והשקט..."

*

בקיץ של שנת עטר"ת, עת היתה הרבנית בת 18, נסעה למעון קיץ בעיירה יעסענטוקי מחוז טרנופול. לשם כותב לה אביה הרבי הריי"צ, מביתם אשר ברוסטוב על נהר הדאן. בסדרת מכתבים מיוחדת מקדיש האבא הגדול מזמנו היקר וכותב מכתבים ארוכים, בהם הוא מתעניין רבות אודות שלומה והסתדרותה במקום החדש, ואחר כך ממשיך המכתב בתוכן חסידי עשיר ומרתק. מחמת אריכות המכתבים, לא נביא אותם כאן במילואם, אלא כמסורת בידינו בפרויקט זה נביא את החלקים שמתאימים לאוסף המובא כאן, אולם נמליץ לכל מבקש ה' באמת לעיין במכתבים במלואם המצויים בספר [ובמיוחד לכל הורה חסידי, המחפש את הדרך לחנך את בניו ובנותיו בדרך החסידות]:

ב"ה, יום ב' כ"ג תמוז עטר"ת
רוסטוב-דאן
בתי היקרה מ' חי' מוסיא תי'
כך מתחיל אבא, למחרת נסיעת ילדו, לכתוב מכתבים!
שאלות, יש לי לאין שיעור, הרבה מאוד, מכל הסוגים, כל המילים של האלף-בית יהיו מעטות לפירוט השאלות שלי, אבל הרי את ודאי עייפה מהדרך, ובודאי מודאגת ממקום מגורים.
את מחפשת בתי את האויר הטוב והיפה ומתפלאת היכן הוא? אבל בתי, תחילה עלייך לישון די הצורך, לנוח, ואחר כך תחושי באויר הטוב! כאשר נמצאים לאחר מנוחה ושובע, האויר טוב, יפה ונעים.
כתבי על הכל בפרטיות, אנחנו כולנו בריאים ברוך השם.
והנני אביך הדורש שלומך וטיפה מתגעגע.
יוסף יצחק ש"ס

*

ב"ה, יום ועש"ק ז"ך תמוז, עטר"ת
בתי היקרה מ' חי' מוסיא תי'
שלום וברכה!
מוסיא-לע בתי תחי'! כאשר הבחנת במכתבי עם בול בערך רובל, התפלאת. אלא שהדבר פשוט, כיון שב-15 ביולי הבולים הללו לא יהיו תקפים, ואצל אביך שיחי' יש עדיין מלאי גדול של בולים, דווקא של רובל, הרי הוא שולח מכתבים עם הבולים בערך רובל. ובכן: הרגעתי אותך! האומנם מוסיא'לע?!
... אך למכתב אין רגליים, ויש לשאת אותו אל התיבה, ואת זה דחית למחר, ולמחרת שכחת. אבל בתי! כך זה לא כפי שצריך להיות, בשעה שהמכתב מיטלטל, גם אצל אבא ואמא האוהבים מיטלטל (בלב), דואגים; למה? מדוע?
... כולנו ברוך השם בריאים, ורעננים, מזיעים כמו בתמוז, בלי עין הרע, זיעה בריאה, כל טיפה היא כמו אגרעס טוב, כמו פולים...

*

ב.

תקופת מה אחרי המאסר הידוע של הרבי הריי"צ, ממנו השתחרר בניסי ניסים בחג הגאולה י"ב-י"ג ה'תרפ"ז, לא יכל רבינו לחזור ללניגרד, מחשש מאסר נוסף, ולכן התאכסן אצל אנ"ש בעיירה מאלאחאווקא הסמוכה למוסקבה. בני ביתו של הרבי נשארו לעומת זאת בלניגרד. כפי הנראה עברו כמה שבועות שהרבי לא קיבל מכתבים מבתו הרבנית, ועל כן הוא כותב לה את הגלויה הבאה:

ב"ה, ד' ה' מנ"א [תרפ"ז]
בתי היקרה מ' חי' מושקא תי'
שלום וברכה,
בת יקרה! לענות לך על המכתבים המפורטים שלך, קשה לי.
[=כוונתו שאינו יכול לענות למכתביה – שלא כתבה לו]
מספרים על זקנינו – זכותם יגן עלינו – שהם היו נוהגים לענות לאנשים על המחשבות שלהם. כלומר כאשר אדם חשב משהו, הם ענו לו גם על כך – את בטח זוכרת את הסיפור שהסבא רבא שלי (כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע) אמר באמצע מאמר חסידות (כאשר נהי' רבי): מה אעשה שהסבא (רבנו הזקן) מצוה עלי לומר חסידות (כלומר, את החסידות שהוא אמר באותה שעה, הוא שמע מרבנו הזקן בהיותו בן 3 שנים. וגם החסיד הגדול ר' אייזיק מהומיל שמע את החסידות מרבנו הזקן באותה שעה, הוא חשב שהסבא רבה רוצה להראות 'קונץ', ועל המחשבה הזו של ר' אייזיק, הסבא רבה שלי אמר, את שכתבתי לעיל), אבל אנחנו אנשים רגילים רוצים לשמוע, ולקרוא, בתי, את עומק המחשבות שלך, כתבי מכתב, ואו אז אדע.
אביך אוהבך באמת
יוסף יצחק

*

כחודש אחר שיצא הרבי הריי"צ את רוסיה, נסע מריגא לברלין, לסדרת פגישות בנושא העזרה ליהודי רוסיה. מעת שהותו שם אנו מוצאים אגרת קודש מיוחדת המבהירה את לוז ועצם הנושא של פרק מיוחד ונורא הוד זה. האגרת נכתבה אל הרבנית שהיתה כלה באותה עת, על נייר המכתבים של המלון 'דער קייסערהאף' ברלין:

ב"ה, א' י"ז אלול, תרפ"ח
ברלין
בתי היקרה מ' חי' מושקא תי'
שלום וברכה!
הנני דורש בשלומך מעומק הלב, הייתי מאוד רוצה לקבל מכולכם יחד ומכל אחד בפרט דרישת שלום בכתב ידו, הגעגועים גדולים מאוד. אני אמנם עסוק מאוד ובדברים כאלה שנוגעים לי כפי שזה נוגע לי עצמי, אבל בדבר זה עצמו אינו דומה כפי שדבר אחר נוגע לי עצמי לכפי שאני עצמי נוגע לעצמי. וילד, זה אני עצמי, כלומר לי עצמי עם כל הפירושים. [ובלשונו הק': און א קינד איז דאס זיך און זיך, דאס הייסט זיך מיט אלע פירושים]
היי בריאה ומאושרת, ולהתראות בקרוב עם דברים מאושרים וטובים, שמחה וטוב לבב, אביך
יוסף יצחק
הנני פב"ש בנותיי היקרות תחי', המיול"ח הרב בהרב שי', ונכדי יקירי חביבי שי'.

*

באגרת דלקמן הרבי הריי"צ מודה לבתו על מכתב שכתבה, כרגיל מבקש עוד ועוד מכתבים, ולבסוף מגלה לה את סיבת המכתב המיוחד ששלה לבעלה הרבי:

ב"ה, א' כ"ד טבת תרצ"ב
ריגא
בתי היקרה מ' חי' מוסיא תי'
ת"ל בעד החוה"ש כה לחי,
את מכתבך אנוסטין (בשפה ליטאית עמוקה, ובעבר בליטאית שלנו) קיבלתי, רציתי לחשוב כי מאז היו צריכים להיות עוד כמה מכתבים, אבל למרבה הצער לא התקיימה מחשבתי. אני מבקש ממך לכתוב לעתים יותר קרובות, ולכתוב בפרטיות מה שלומכם.
הנני כותב מכתב לאישך חתני היקר שי', כמו מענה אילו הוא הי' שואל, רציתי לרשום את הענין לעצמי, ובחרתי בו בתור נמען.
חדשות מיוחדות אין כולם בריאים ב"ה, והלך הרוח בהתאם לתקופת המשבר, ומקוים לטוב בגו"ר
והנני אביך הדו"ש ומברכך אוהבך בכ"ע
יוסף יצחק

*

לסיום פרק זה, אוסף קצר של עוד כמה התבטאויות ממכתבים שונים בנידון זה:

- "...מכתבך קיבלתי, בתי היקרה מאד תחי', בצירוף פרישת השלום שלך. ליתר דיוק: במכתבך המפורט החיית אותי. בזכות זה יעזור לך השי"ת בכל טוב..."

- "...את מכתבך בת יקרה מתאריך שלא נכתב במכתב, קיבלתי בעונג רב בראותי את כתב ידך. אתם ילדי תחיו מרעיבים אותי במכתבים, דומני יותר מכפי הדרוש, הייתי מבקש להבא לא לעשות כך..."

- "...את רצונך האהוב לכתוב, שמעתי בשמחה מאישך האהוב חתננו היקר שי'. מהלכת שמועה שאת כותבת, היכן זה עומד?... הנני נשאר בצפי' למכתב שעליו התבשרתי, לראות את כתב ידך ולשמוע דרישת שלום טובה..."

*

להשלמת פרק זה, ניתן לעיין בסקירה המאלפת שפרסמנו בעבר אודות גודל החשיבות וההכרח בכתיבה מפורטת ועקבית אל הרבי – מתוך קובץ מיוחד שי"ל על ידי ועד תלמידי התמימים העולמי.

ז' בניסן תשע"א