ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשע"ט | 16.11.18
תערוכת ספרי רבותינו נשיאנו בספריה
תערוכת ספרי רבותינו נשיאנו בספריה
המשפט

"דידן נצח" - פרק ד': השופט קובע כי המשפט יתנהל ללא מושבעים * חב"ד אופטימית * עיתון כפר חב"ד מדווח על המשפט * עדות הרבנית (היו ימים)
מערכת שטורעם

בהמשך לפרק א', פרק ב', ופרק ג', אודות משפט הספרים, לקראת ה' טבת, אנו ממשיכים בסקירה על המשפט ומה שהתרחש סביבו, והיום, פרק ד' - המשפט ועדות הרבנית.

המשפט

בט' כסליו תשמ"ו קבע השופט סיפטאן, שהמשפט - שיתנהל ללא צוות מושבעים - יתחיל בי"ט כסליו, כולם ראו בזה השגח"פ ברורה והיו בטוחים בניצחון. ב.ג. לעומת זאת בקש לשנות את התאריך אך השופט דחה את בקשתו.

שמיעת העדויות לפועל התחילה בכ' כסליו.

המשפט נמשך למשך 23 ימי שימוע.

במשך ימים אלו אמרו אנ"ש והתמימים את כל התהילים בכל בוקר ב-770.

הרבי נסע לאהל כמעט בכל יום מימי המשפט. חסידים מספרים שראו אצל הרבי מרירות והנהגה רצינית מאוד בזמן המשפט.

יש לציין שבאותה תקופה התחילו לשיר את הניגון הידוע "דידן נצח". יש לקשר את זה עם המדרש הידוע שהרבי הזכיר בשיחת י"ב טבת תשמ"ז.

בהתוועדות י"ט כסליו הרבי דבר באריכות על הקטרוג על האדמוה"ז שהיה בה' טבת. חסידים קישרו את זה לענין המשפט.

גם מספרים שבהתוועדות זו יכלו לשמוע את הרבי עצמו שר "דידן נצח".

טענת הצד השני היתה כפי שהרבי הזכיר בשיחות, שאגודת חסידי חב"ד איננה פעילה עוד. הרבי הורה להדפיס ספר בו תמונות מכל ההדלקות נר חנוכה של בתי חב"ד ברחבי העולם. כך יראו שחב"ד פעילה עד היום.

בכל יום מימי המשפט בשעה 8:00 בבוקר, יצא אוטובוס מ-770 עם זקני אנ"ש, אנ"ש והת', לאולם המשפט במנהטן.

זה היה מראה מרהיב. כל יום הגיע אוטובוס מלא בחסידים לבית המשפט בדאון טאון ברוקלין, חסידים רבים מילאו את מסדרונות בית המשפט, התפללו ואמרו תהלים.

במשך המשפט, היו הרבה דברים הפכיים, בצד אחד היה דגל ארה"ב, המסמל את האמריקאי החופשי שאינו כפוף לשום מוסכמות, ובצידו השני של החדר בלט הציבור החרדי היושב כמו בביהכנ"ס אורתודוקסי - אנשים ונשים בנפרד. אולם בית המשפט היה מלא ביהודים המלאים בחרדה לגורל הספריה החב"דית שהיתה משאת נפשו של הרבי הקודם, ועתה הודות לתהפוכות הגורל היו כולם תלויים בגוי אחד - השופט סיפטאן.

חלק נכבד מהעדויות והחקירות, והמסמכים של הרבי הקודם היו בעברית ובאידיש. התרגום היה הכרחי. הוא גם היה חייב להיות מדויק, ועל זה - על הפירוש המדויק, ניטשה מחלוקת תמידית בין שני הצדדים.

כל צד הביא עדים לחזק את פירושו על העובדות. ליובאוויטש ידעו שיש להם טענה מוצקה, אך הם גם ידעו שמשפט זה הוא ללא תקדים. השופט שמר על שתיקה כל משך זמן השימוע, ומסבר פניו לא נתן לנחש מה הוא חושב.

בעיתון כפ"ח מס' 220, כותב הרב אהרן דב הלפרין את התרשמותו האישית ממהלך המשפט (הקטעים הבאים מתוך כפר חב"ד דאז):

בסיום שלב העדויות במשפט הספרים - אופטימיות ובטחון בנצחון הצדק אצל חסידי חב"ד בעולם.

ההתרשמות האישית ממהלך המשפט המתקיים בניו יורק, בקשר לספרית אגודת חסידי חב"ד, היא שהצדק עתיד לנצח וכי הספריה תישאר רכוש האומה, בבעלות אגודת חסידי חב"ד, כרצון קודשו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. זו גם התרשמותם ובטחונם של האנשים הרבים שהשתתפו במשפט.

כזכור, ניתן בח"י אב צו של שופט פדרלי המחייב את החזרת הספרים שנגנבו לפיקוח בית משפט. בער גורארי ואמו לא השלימו עם זה והגישו לבית המשפט תביעה שהספרים הם רכוש פרטי וממילא תובעים את חלקם ב"ירושה".

המשפט עדיין בעיצומו. במשך שלושה שבועות מאז יום י"ט כסלו, נשמעו עדויות רבות והוגשו מסמכים שונים. עתה תם שלב זה של שמיעת העדויות. השלב הבא הוא הגשת מסמכים וסיכומים בכתב על ידי הצדדים, כאשר את אגודת חסידי חב"ד מייצגים, בכשרון רב, עורכי הדין המפורסמים: נט לואין, ג'רי שוסטק וסט.ווקסמן.

מובן שאנו מנועים מלהיכנס לפרטים, וגם דוברי אגודת חסידי חב"ד, שהספריה היא בבעלותה, נמנעים מלהשמיע דברים ולהצהיר הצהרות בשלב זה כדי שלא יתפרש הדבר כנסיון להשפיע על מהלך המשפט. בדברים הקצרים דלהלן הם פרי התרשמותי האישית והתרשמות רוב אלה שנכחו במשפט למיטב ידיעתי.

אולם בית המשפט היה מלא מפה אל פה במשך שלושת השבועות. בלטו בנוכחותם: ראשי ישיבות, זקני החסידים, ו"עמך" שנכחו במשפט מבוקר ועד ערב, אמרו פרקי תהילים ונתנו צדקה, כדי שהצדק ינצח. לא חשו כאן ענין של יוקרה ורצון להופיע כמנצחים, אך הענין יקר וקדוש בעיני הכל ולכן מצפים הכל לסיום צודק של הענין, כפי רצונו וכוונתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

מהראוי לציין במיוחד את הציפיה הדרוכה כי תוסר חרפת חילול השם בהצהרה שנמסרה כאילו במכתביו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע - בדבר שייכותה המוחלטת של הספריה לאגודת חסידי חב"ד - נתכוון לשקר ח"ו כדי להציל את הספריה, כרכושו הפרטי כביכול.

הציבור כולו וכן אני אישית, התרשמנו במיוחד מגישתו של השופט, צ'ארלס סיפטון, גישה עניינית של חיפוש הצדק, ללא משוא פנים, מובן שגם מלכתחילה לא היה פקפוק באובייקטיביות המנוסה, אך רבים חששו שמא יקשה על השופט, שהוא לא יהודי, לחדור לפרטי העניינים הרחוקים עבורו הקשורים עם נושאים כמו רבי, חסידות וחסידים וכדו'. חשש זה התבדה כאשר נוכחנו כולנו ביכלתו הכשרונית של השופט לקלוט היטב את סבכי פרטי העניינים והניואנסים הדקים בסוגיות האמורות. שאלותיו, הקצרות אך מאוד מעמיקות, הצביעו על התמצותו המהירה והמלאה בנושאים שהיו זרים לו לגמרי בתחילת המשפט, נושאים שאפילו חוקרים יהודים וכאלה שמכירים באופן שיטחי את חסידות חב"ד לא הגיעו להבנתם העמוקה והמדוייקת.

אחת הדוגמאות להתמצאותו וקליטתו של השופט היא התבטאות שלו במהלך עדותו של הדיין הרב רלב"ג שליט"א מבית הדין של אגודות הרבנים. שעליה יסופר להלן, כאשר חקר אותו השופט לפרטי פרטיה של ההלכה בקשר לשאלה אם ומתי מותר לשקר, עורך הדיין המייצג את הצד השני ניסה להעיר שאין פרטים אלה שייכים לענין. ועל כך הגיב השופט כי עד כמה שהוא התרשם על מהותו ועניינו של הרבי אין הרבי יכול לסטות כמלוא נימה, ואף לא כקוצו של יוד, מן ההלכה בשולחן ערוך, ולכן אף שבבית המשפט קובע החוק ולא ההלכה - הרי כדי לקבוע בדיוק את רצונו וכוונתו של הרבי, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. יש לדעת בדיוק את ההלכה בשולחן ערוך.

מן התופעות המרשימות ביותר היא העובדה כי למרות שמהלך המשפט ופרטיו נוגעים מאוד ללבם ולנפשם של כל החסידים והאוהדים, וכפי ביטויו של אחד הנוכחים כי "כאשר גוף או חפץ זר נוגע בלב מזדעזעים כל אברי הגוף". וכפי שהעידה ההתעוררות הגדולה שהקיפה את כל הצבור באמירת כל ספר התהילים בהשכמת הבקרים שלפני פתיחת המשפט. כאשר אולם "770" היא מלא מפה אל פה וההתרגשות הגדולה הזכירה את ימי הסליחות למרות כל זאת הרי כל הנוכחים במשפט, הממלאים את אולם בית המשפט מפה אל פה תוך מעקב מתוח, נהגו במקום באיפוק ובמשמעת עצמית ובשקט נפלא, כשגם העתונאים ציינו תופעה זו בהתפעלות. השופט אף הורה להסיר את המשמר המיוחד המופקד על אירועים כאלה. ובכך נקט צעד בלתי שיגרתי. ביום האחרון של השלב הנוכחי ביטא כל צוות בית המשפט את הערכתו והתפעלותו מריסון עצמי זה.

את אגודת חסידי חב"ד ייצג מזכיר האגודה הרב יהודה קרינסקי. שבעדותו תיאר את מהלך המאורעות שהביאו לצו המניעה הפדרלי בשעתו, אם לשפוט על פי תגובת הקהל הרשימה מאוד גישתו העדינה והמכובדת את כל הנוכחים, ובכללם העתונאים הרבים, הרב קרינסקי עצמו מגלם בדמותו את ההיסטוריה של חב"ד באמריקה, כשהוא עצמו מהווה תוצר של פעילות חב"ד בארה"ב . העיתונאים, וכן השופט עצמו, התבטאו שמדובר כאן במשפט מיוחד ובלתי רגיל הנוגע בעניינים העמוקים ביותר של היהודים ויהדות. והכל ציינו שיש צורך ברגישות מיוחדות להכרת הענין לעומקו, בנוסף על ידע והבנה שכלית.

כמו בכל משפט מביאים שני הצדדים עדים רבים. אך בולטת מאוד העובדה כי כל עדיו של הצד השני הם שכורים, שהובאו ממרחקים גדולים לצורך כך ומקבלים תשלומים במחירים גבוהים ביותר, ואילו העדים של חב"ד, ברובם מופיעים בהתנדבות מלאה, כולל העדים שאינם חסידי חב"ד. הכל חשים ברגישות המיוחדות של הענין. הדבר ניכר הן בעדותם והן בתשובותיהם לחקירה הנגדית.

על מה בעצם נסב המשפט?

השופט הבהיר בתחילת המשפט שהוא רוצה לקבוע ולברר בתחילה שאלה יסודית אחת ויחידה, למי הייתה שייכת הספריה לפני ההסתלקות של כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע בתש"י. האם זה היה רכוש פרטי או רכוש אגודת חסידי חב"ד. הוא הבהיר שאם המשפט יקבע שזה היה רכוש אגודת חסידי חב"ד אין מה ללכת הלאה ואין מה להמשיך, משום שאז זה לא יהיה רלוונטי בכלל מי ה"יורש". ולמעשה הוא השתדל למקד את כל העדויות מסביב לנקודה הזאת.

כדי לקבוע את הנקודה הזאת הוא הדגיש בכל העדויות שבנוסף למכתב הידוע של הרבי הקודם משנת תש"ו לד"ר אלכסנדר מרכס. בקשר לספרייה. בו הוא מדגיש את שייכותה המוחלטת לאגודת חסידי חב"ד. הרי מכל עדות ניסה ללמוד בקשר לנקודה זאת. היו הרבה עדויות, מהצד שלנו, בעיקר של מומחים לחסידות חב"ד. לאו דווקא חב"דניקים, שהצליחו לבטא 2 נקודות מרכזיות: א) שלא יתכן שהרבי יכתוב משהו ויתכוון לדבר אחר. במילים אחרות שיכתוב שקר (כפי שטען הצד השני), גם כשהייתה סיבה לכך, ובפרט כשבמהלך העדויות התגלה שלא הייתה סיבה לכך. כי גם כדי להוציא את הספרים מפולין לא היה צריך לומר שזה לא רכושו הפרטי, אלא אדרבה, כפי שמומחה הוכיח בימים האחרונים של המשפט, כי היה קל יותר להביא את הספרים דווקא כרכוש פרטי. ב) שלא יתכן שהרבי יבקש ויאסוף מאנשים ספרים או כל דבר בשביל רכושו הפרטי. בולטת במיוחד הייתה עדותו של הספרן הרב ש.ב. לוין. (שהיצירה הגדולה שלו כל הכרכים של אגודת קודש היו מונחים על שולחן העו"ד. כמיסמך המרכזי וכולם ציטטו ממנו). הוא נתן סקירה כללית שהייתה בנויה על העובדות המובאות באגרות קודש, ובסקירה שלו הצליח להסיר אחת לאחת את כל הספיקות שהצד השני רצה להעלות.

כפי שאמרנו, לעדים של הצד השני - ב.ג - שילמו סכומים גדולים מאוד. ד"ר שמואל שילה, שהוצג כ"מומחה" מישראל לתלמוד מהאוניברסיטה העברית, סיפר בעצמו שהוא קיבל 100 דולר לשעה, וכאשר בא להעיד הוא כבר צבר 60 שעות של הכנה... וכך גם המומחים האחרים. המומחה של הצד שלהם שהיה ד"ר שילה בא להעיד כי לפי התלמוד יש נסיבות שבהן מותר להגיד שקר. הוא ציטט את הגמרא מנדרים. הרב רלב"ג מאגודת הרבנים הוכיח בעדות נגדית ברורה את הפשט האמיתי באותה משנה בנדרים. ובזה הסיר את החילול השם מהפרוש המסולף לדברי הגמ'. (הגיעו הדברים לידי כך שכאשר נתבקש ד"ר שילה להגיב על הפירוש האמיתי שהביא הרב רלב"ג נסתתמו כל טענותיו). ד"ר מנחם פרידמן היסטוריון לסוציולוגיה ניסה להעיד מה זה "מעמד" ומה זה "רבי" כדי להוכיח שזה רכוש פרטי, אבל כבר בחקירה הנגדית הוא הוכיח חוסר ידע מוחלט מה ההבדל בין מעמד ופדיון וכל הדברים שהיו רלוונטים לענין הזה, במיוחד בנוגע לחב"ד.

בין העדים שהופיעו בהתנדבות כאמור, בלט לדוגמא אלי ויזל, סופר השואה הידוע, שבמהלך עדותו המרשימה הוא נתן הערכה מקיפה על ההשפעה הגדולה של ליובאוויטש בעולם בכלל, ע"י שלוחי הרבי די בכל אתר ואתר, ובמיוחד על ההכרות שלו, הקרובה והאישית, עם הרבי. הוא הרחיב את היריעה, כחוקר מפורסם של תולדות החסידות, על המושג של רבי וכדו'. כאשר המסקנה שלו היא, שלא יתכן מושג של רכוש פרטי אצל אישיות כמו הרבי, ובוודאי שלא יתכן שהרבי יכתוב במכתבו משהו אחד ויעשה את זה כשקר מחוסר ברירה.

העדות העיקרית שלהם הייתה כידוע של ר' חיים ליברמן. במהלך המשפט ובחקירה נגדית, לאחר גילוי מיסמכים שונים, הועמדה כל הנאמנות שלו בסימן שאלה גדול. לאחר שהוא עצמו סיפר בעדותו כי במשך 35 שנה היה אוכל על שולחנם של הצד של ב.ג ואמו.

דבר נוסף: הטיעון העיקרי שלו נבע מהעובדה שכמזכיר של הרבי, שכתב, לטענתו, את כל המכתבים של הרבי, הוא העיד שאת המכתב המפורסם (שעליו נסב בעצם אחת הראיות שלנו) לד"ר מרק משנת תש"ו, בו כתב לו הרבי בפירוש שהספרים שייכים לאגודת חסידי חב"ד, הרי לפי עדותו, הרבי לא התכוון לזה והוא כתב את זה מחוסר ברירה. הוא העיד את זה כמי שכתב את כל מכתבי הרבי. אלא שבימים האחרונים כשהועלה לחקירה נגדית הוכיח העו"ד שלנו לפי כמה סימנים ברורים שכלל לא הוא כתב את המכתב אלא מזכיר אחר הרמ"ל רוטשטיין ז"ל. לליברמן לא נותרה כל ברירה והוא הודה שכך אכן היה והוא כלל לא ידע על המכתב...

אך ההפתעה הגדולה ביותר הייתה ללא ספק כאשר ליברמן בעצמו הודה ששרף וכילה כמה וכמה מסמכים המראים בבירור על שייכות אגו"ח לספריה...

למרות שעורכי דין של ב.ג באו בהתחלה כשהמטרה העיקרית הייתה להצדיק ולהנציח את גניבת הספרים ע"י ב.ג, ע"י הגשת תביעת "ירושה", אבל לפועל ב.ג עצמו לא שיחק תפקיד, גם באותם רגעים כשעלה להעיד לא ידע לענות פרטים על בעלות ספרייה, והודה שמעולם לא שמע מסבו מאומה בקשר לבעלות על הספריה וכי הוא ואמו לא תרמו פרוטה במשך 35 שנה לקיום הספריה. כשנשאל אם קיבל איזה ספרים מסבו נ"ע במתנה השיב שאינו זוכר איזה ספרים...

ביום שישי נגמר שלב שמיעת העדויות, נשארו דברים שיש להגיש בכתב. מעניין אגב: חסידים ציינו במהלך המשפט את ה"מקריות" המשונה של התאריכים: המשפט התחיל בי"ט כסלו, השלב הנוכחי נגמר ביאצ"ט של הרבנית חיה מושקא, אשתו של הצ"צ, שהרבנית שתליט"א נקראת ע"ש. השלב הסופי להגשת סיכומי המשפט הוא יום י' שבט, יום הסתלקות הרבי הריי"צ, נ"ע.

כאמור לעיל שוררת אופטימיות רבה בקשר לתוצאות המשפט אצל הציבור הגדול של חסידי חב"ד בעולם. אופטימיות זו מבוססת לא רק על העדויות, אלא גם על הצלחתו המיוחדת של השופט להיכנס לנבכי פרטי הפרטים וההבחנות הדקות בסוגיות הקשות של חסידות וחסידים, רבי, ויחס בין החסידים לבין רבי, עולם מושגים אשר עד לפני שלושה שבועות היה זר לו לחלוטין.

במיוחד בטוחים החסידים בכך שמאזני הצדק, יכירו בוודאי בהנחת היסוד שלא יתכן שיהיו עליה עוררין והיא - שרבי אינו יכול חלילה, לשקר בשום מטרה שהיא. זאת הנחת יסוד מוחלטת אצל כל חסיד וחסיד בלי כל פקפוק וספק. לכן כולם בטוחים בנצחון הצדק בעזהשי"ת.

במהלך המשפט העידה הרבנית בביתה בנוכחות העו"ד של שני הצדדים, העדות הוסרטה במסרטת וידאו, ולאחר מכן צפה בה השופט.

על עדותה של הרבנית ע"ה בכלל, ובפרט על אחד מהמשפטים שאמרה "שהרבי והספרים שייכים להחסידים", אמר הרבי בשיחה המפורסמת שנאמרה בביתו במוצאי שבת קודש פרשת תרומה התשמ"ח, שהייתה לזה השפעה גדולה על תוצאות המשפט, ועד שזה הביא לפסק הדין.

להלן קטעים נבחרים מהעדות:

שאלה: כשהתגוררת אצל אביך, האם הייתה לו ספרייה?

תשובה: כן, לא ממש ספרייה, אבל ספרים היו לו.

שאלה: למה היו לאביך ספרים? ולמה אסף ספרים?…

תשובה: אלה היו החיים שלו, האינטרס שלו. הוא החזיק ספרים כדי להפיץ יהדות ברוסיה הסובייטית.

שאלה: לאיזו מטרה קיבל והשיג את הספרים?

תשובה: עניתי כבר - כדי להפיץ יהדות בקרב ילדים יהודים, עבור "חדרים" עבור ישיבות. למטרה זו החזיק אבי את הספרים ברוסיה, בתקופה שאסור היה ללמוד בספרים, והוא מסר אותם לילדים ולישיבות, ובעיקר-ל'חדרים'.

שאלה: חשוב לדעת מניין את יודעת שזוהי הסיבה שהוא אסף ספרים?

תשובה: אני יודעת זאת היטב. זו הייתה האישיות שלו, על כך הוא התחנך ועם זה הוא חי.

שאלה: תסבירי למה את מתכוונת?

תשובה: הושיבו אותו על כך במאסר ברוסיה. כל שני וחמישי היה חיפוש בבית, לקחו מהבית דברים שחיפשו מפני שהוא היה דתי ומפני שהוא רצה להחזיק את היהדות ברוסיה, דבר שהיה אסור ברוסיה. זה מה שאני יכולה לומר.

שאלה: האם הפצת ולימוד היהדות הייתה עיקר חייו של אביך?

תשובה: כן, מאה אחוז.

שאלה: האם אביך היה מעוניין לקבל חפצים עבורו באופן פרטי?

תשובה: לא.

שאלה: האם ידוע לך על חפצים פרטיים שהיו שייכים לו?

תשובה: לא. אינני זוכרת שהיה לו משהו אישי, פרט לבגדים והטלית והתפילין שלו.

שאלה: האם היו לאביך חפצים פרטיים כשהגיע לארצות הברית?

תשובה: אינני מאמינה, לא.

שאלה: האם היה לו כסף לקנות בית?

תשובה: אינני מאמינה.

שאלה: האם היו לאביך די כסף לקנות את הבית ב077- בעצמו?

תשובה: אינני יודעת, אינני מאמינה.

שאלה: האם את יודעת למי היה שייך 770 החל משנת 1940(ת"ש) והלאה?

תשובה: אינני יודעת, אינני מאמינה שזה היה שייך לו, לא היה לו כסף לקנות את זה.

שאלה: לסיום השיחה, האם לפי השקפתך הספרים שאביך השתמש בהם בחדר הלימוד שלו ובמרתף של 770, היו שייכים לו או לחסידים?

תשובה: זה היה שייך לחסידים, מאחר שאבי היה שייך לחסידים.

מספר הרב י. קרינסקי:

באחת ההזדמנויות שדברתי עם הרבי בענין משפט הספרים, תוך כדי הדיבור בעל-פה, מסר הרבי לידי כמה עמודים בכתב יד קודשו בקשר לענינים שדיבר. הסיבה לכך, בפשטות, היתה שמפני חשיבות וחומר העניין לא רצה הרבי להסתמך על זכרוני בלבד, אלא שדבריו הק' יהיו בידי בכתב, כדי למנוע טעות וכדי שלא אשכח שום פרט.

מצאתי לנכון להביא קטע אחד על כל פנים לידיעת הציבור וזה לשון ק' של הרבי, אות באות:

"כבכל אדמו"רי חב"ד - היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל - בעצמו) באמיתית. היותו אדמו"ר ה"ז שליחות נפשית ועיקרית, לנהלם ולעודדם בתומ"צ בכלל (מתחיל באמונת ה' שמירת השו"ע וכו') ולהראותם דוגמא חי' בזה (עד כדי מסירות נפש בפועל) ופשיטא לשלול כל פעולה שיוכלו לטעות לפ?רשם להיפך. לאחר זה באים חייו בתור פרטי וגם בזה יסוד שלא נוגע כלל בתפקידו הכללי והעיקרי".

הרבי התייחס בדבריו אלו לצד שכנגד שטוענים שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע כתב שהספרייה שייכת לאגודת חסידי חב"ד, אבל זה היה רק "לפנים" מפני סיבה צדדים והרבי לא התכוין לכך. והרבי זי"ע ממשיך:

"הראי' העיקרית והשוללת כל הטענות שכנגד: מכתב המוריש (רשמית) דשייך לאגודת חסידי חב"ד. הקס"ד אולי כתב רק לפנים (היינו טפשות והאומר כך זהו חילול השם הכי גדול ועד כדי כך שהאומר כך (במזיד) - צריך להיות ברמ"ח ר"ל. ובסגנון אחר (ועיקר): כל התעודות רשמיות, מכתבים וכו' כותבים מפורש דשייך לאגודת חסידי חב"ד - הטענות שכנגד הם דברים שבע"פ סתם".

*

אדר תשמ"ו - לאחר גמר הגשת המסמכים וסיכומים בכתב על ידי הצדדים, הבטיח השופט סיפטאן - הידוע בתור אדם ישר והגון - שהפסק -דין יהיה מוכן תוך ארבעה שלשה חדשים. אך מצד סיבות צדדיות זה נמשך עד ה' טבת.

המשך יבוא מחר אי"ה.

ד' בטבת תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
2
1. י הכהן
אני הייתי מגיע כמעט כל יום לבית המשפט ומה שאני זוכר ונאשר חקוק בזכרוני איך שהרה"ח ר' מרדכי מענטליק ראש הישיבה ושר המשקים וחבר אגודת חסידי חב"ד ישב בבית המשפט באימה וביראה ואמר תהילים יום יום בלי להחסיר אפילו יום אחד מימי המשפט.
ד' בטבת תשס"ו
2. Why?
Didnt the Rebbe say not to publish the protei hasipur?
ה' בטבת תשס"ו