ב"ה יום שלישי, ג' אלול תשע"ח | 14.08.18
"המלך אינו מעיד..."

'דידן נצח' פרק ג': הצד שכנגד תובע כי הרבי יבוא להעיד, וגם - הרבי מעודכן במכתב מפורט בהוכחות שיוגשו לבית המשפט (היו ימים)
מערכת שטורעם

בהמשך לפרק א', ופרק ב', אנו מעלים את המשך השתלשלות פרשת משפט הספרים, לקראת יום הבהיר ה' טבת.

המלך אינו מעיד ואין מעידין אותו

הצד שכנגד תבע שהרבי עצמו יבוא להעיד במשפט ח"ו. כוונתם בזה מובנת היטב.

מסופר שבהקשר לענין זה התבטא הרבי: "מדארף טראכן וו וועלען די בחורים אויפנעמען אזא זאך" [=צריך לחשוב איך יקבלו הבחורים דבר כזה].

י"ג כסליו היה היום שהשופט אמור להחליט אם הרבי צריך לבוא לבית המשפט להעיד.

יום זה נקבע ע"י חברי הכולל ליום תענית ואמירת תהילים. כבר בהשכמת הבוקר 770 היה מלא באנ"ש והתמימים שאמרו תהלים. ההרגשה הכללית היתה איומה.

בשעות הצהרים, פסק בית המשפט הפדרלי של ארה"ב ש"המלך אינו מעיד", שהרבי אינו צריך להעיד בבית-המשפט בענין הספרים.

זמן קצר לאחמ"כ הדבר התפרסם ב-770. השמחה הרקיעה שחקים.

בבאותו לילה התוועד הרב אברהם שיחי' שמטוב בזאל הקטן עם קהל התמימים שעות ארוכות, וההרגשה היתה נפלאה, ההרגשה היתה שזהו הצעד הראשון בדרך לנצחון.

(ענין זה דורש ברכה בפני עצמה, אך לא היו בידינו המקורות והזמן לכך).

יום לפני תחילת המשפט כתב הרב שלום דובער לוין מנהל ספרית ליובאוויטש - שעסק אותה שעה בהכנת המסמכים ועורכי הדין למשפט - מכתב לרבי, בו הוא מציג לפני הרבי, לבקשת עורכי-הדין, את סיכום המסמכים וההוכחות שיוצגו במשפט. לאחר פירוט הדברים הוא מסיים את מכתבו ואומר "על פי כל זה בטוחים עורכי הדין שי' שאין כל ספק, שבסופו של דבר יהיה ניצחון גמור לטובתנו, ואם כן אפשר ללכת למשפט עם מארש של ניצחון:

"ב"ה מוצש"ק פר' וישלח

כ"ק אדמו"ר שליט"א

נתבקשתי, ע"י כמה מהעוסקים בנושא הספרים, לסקור לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א את היסודות שעליהם נבנה בניין ההוכחות לבעלות אגו"ח [אגודת חסידי חב"ד] על הספריה, וכבר באמצע השבוע שעבר ביקשני לעשות זאת העו"ד מר שעסטאק שי', אלא שלא אסתייע מילתא עד עתה. אשתדל לעשות זאת כעת בעזהי"ת, עכ"פ סקירה כללית:

א. לכל אורך תולדותיה של הספריה, בכל מסמך מכל תקופה שנזכרת בו הספריה, רואים בעליל שהיא ספרייה כללית של תנועת חב"ד, ומיום בואה לארה"ב - רכושה של אגודת חב"ד בארה"ב.

ב. תחילת בניית הספריה התחילה ברוסיה, בתקופה שאסור היה לקהילה הדתית להיות לה שום רכוש כספי. ברור שבאותה שעה לא הייתה אפשרות לרשום את הספרייה כרכושה של תנועת חב"ד שאז הייתה הממשלה מחרימה אותה מיד.

ג. מיד לאחר צאת רבנו מרוסיה, בבוא אליו הספרן הרח"ל שי', ביאר לו בפרטיות את תוכנית בניית הספריה, שתשמש לחוקרים, ואשר לכן יש לרכוש לספרייה גם ספרים שאינם רבניים ואפילו ספרי חול וספרים נגד הדת.

ד. מיד באותה שעה, בהתייסד הספריה בריגא, הדפיסו לה נייר מכתבים מיוחדים, שהכותרת בה היא "אוסף ספרים וכתבי יד ליובאוויטש". בשורה הבאה אמנם נאמר "של כ"ק אדמו"ר שליט"א" היינו שהוא המאסף והמייסד, כמו כל מוסדות חב"ד שהם של הרבי, אך שמה של הספרייה כבר מראה שהיא ספרייה של "ליובאוויטש".

ה. באותם נייר המכתבים והגלויות יש כתובת למשלוח ספרים "ביבליותיקה ליובאוויטש ריגא לטביא", בלי הזכרת שם הרבי כלל.

ו. הרבי הורה וביקש מכל המו"ל והמחברים לשלוח ספרים ל"ספרייה ליובאוויטש" ובשם הספרייה הוא מודה לשולחים. אם אמנם היה המשלוח אליו, מה טעם יש לדברים שהרבי יצווה להודות בשם הספרייה. באותה מודעה, שציווה הרבי להדפיס בהפרדס ועוד, לא נזכר שם הרבי כלל, בנוסח שיצא מפי הרבי והנדפס באיגרות קודש, אך בנוסח הנדפס לפועל בהפרדס נכתב "הביבליותיקה ליובאוויטש של כ"ק אדמו"ר… מליובאוויטש". ושוב גם כאן הכתובת היא "ביבליותיקה ליובאוויטש", מבלי להזכיר את שם הרבי כלל.

ז. גם כשהרבי עצמו כתב מכתבים בקשר לספרייה כתב אותם על נייר המכתבים של הספרייה, ולא על נייר המכתבים הפרטי שלו.

ח. גם כאשר כתבו בקשות לשלוח ספרים לספרייה הרי הוא פונה "בשם בית אוסף הספרים וכתבי יד ליובאוויטש" וחותם "מנהל בית אוסף הספרים וכתבי יד ליובאוויטש", מבלי להזכיר (לפעמים) לגמרי את שם הרבי. כאשר אמנם שלח הלה את הספר שנתבקש בתור תשורה לספרייה, בוודאי לא הייתה כוונתו לרבי, ושוב לא יוכל הרבי לקחת אותו בתור רכוש פרטי.

ט. גם כאשר הרבי בעצמו מבקש שישלחו לו ספרים ואינו מפרש שהכוונה היא בשביל ספריית ליובאוויטש, ה"ה כותב סיבת דרישה זו " היודעים ומכבדים שם ליובאוויטש והם יואילו לכבדני במתנה טובה של ספרים". בוודאי יהיה מוזר מאוד לבאר את הדברים אילו הכוונה היתה למתנה פרטית. משל למה הדבר דומה שנשיא ארה"ב יפרסם כרוז, כל מי שמוקיר את החופש שבארה"ב מתבקש בשל כך לשלוח לי מתנה פרטית. בודאי לא יהיה הוגן דבר זה. מכאן מוכח שגם כאשר כותב "לכבדני במתנה" הכוונה היא למתנה עבור ספריית ליובאוויטש".

י. כ"ז היה בתקופת אירופה, ששם לא הייתה מאורגנת "אגודת חב"ד", וכל הספרייה היתה רכושה של תנועת חב"ד בכלל. אמנם בהגיע מרכז התנועה לארה"ב, ששם שם הארגון הרשמי הוא "אגודת חב"ד", מכאן עובר כל הרכוש של תנועת חב"ד לרשותה של ארגון התנועה "אגודת חב"ד".

יא. לא רק משנת ת"ש ואילך, אלא כבר בשנים תרצ"ו-ח התחיל רבינו ברישום רכוש חב"ד ע"ש ארגון אגו"ח בארה"ב. כן היה בנוגע לבניין הישיבה ובניין עבור הרבי באטוואצק שהקניה הייתה, או הוצרכה להיות, ע"ש ארגון אגו"ח בארה"ב, והטעם ע"ז כתב המזכיר הר"י פיגיין במכתבים רבים להרי"י דזייקאבסאן, כיוון שבעלות התנועה באירופא של הימים ההם לא היה בטוח, היה פחד תמידי של החרמת רכוש ע"י הממשלה. לכן הוחלט לרשום את הרכוש ע"ש ארגון אגו"ח בארה"ב. לטעם זה נתבקשה אגו"ח בארה"ב להוסיף סעיף מיוחד בה"צ'ארטער" שלהם, שביכולתם לקנות נכסי דלא ניידי מחוץ לארה"ב.

יב. גם את התשלומים של המזכירים התחילו לשלם באופן ישיר ע"י אגו"ח בארה"ב, שעי"ז יהיו רשומים המזכירים כעובדים מטעם אגו"ח בארה"ב.

יג. באותה שעה עדיין לא עבר כל הרכוש של תנועת חב"ד באירופה לידי ארגון אגו"ח בארה"ב, רק אלו שנתפרש בהם בפירוש. אמנם בשעה שבאה ההחלטה להגר מאירופה לארה"ב את כל המרכז של חב"ד, הרבי ובני ביתו ומזכירו והישיבה ועוד, אזי ממילא עובר גם כל הרכוש של תנועת חב"ד באירופא לידי הארגון אגו"ח בארה"ב, ואין זה שינוי בעלים אלא שינוי השם. החלטה זו התקבלה אצל רבינו בחורף תרצ"ט. על כך כותב בסודיות המזכיר הר"י פייגין להר"ש לוויטין ולהר"י דזייקאבסאן. לא הייתה אז עדיין החלטה סופית, אלא החלטה לסדר את הניירות כדי שיהיו מוכנים לעת הצורך. ההחלטה הסופית הייתה בעת ביקור הר"י דזייקאבסאן באטוואצק בתחילת אלול תרצ"ט. אז ביחידות דיבר איתו הרבי בארוכה ואמר לו לסדר את הניירות ובשך חצי שנה יעבור עם ב"ב המזכירים וחלק מהישיבה ועוד לארה"ב. כך אמנם היה, שמשך חצי שנה נמשכה עריכת הניירות ובשלהי חורף ת"ש הגיעו לארה"ב.

יד. הסעיף האחרון התבאר בעיקר כדי לבאר בזה את דברי רבינו בהיותו בוורשא בחורף ת"ש, שאז אמר לשגרירות ארה"ב בוורשא שאת כתבי היד השאיל לו הר"י דזיקאבסאן והרש"ז העכט בהיותם באטווצאק. פירוש הדברים לפי האמת הוא שבאותה שעה כבר הייתה ההחלטה להגר את מרכז התנועה לארה"ב. מאז שייכת ספריית חב"ד לאגו"ח בארה"ב, והם נמצאים אצלו רק בהשאלה.

טו. לאחר הגיע הרבי לארה"ב הודיע באופן רשמי לממשלת ארה"ב שהספרייה שייכת לאגו"ח. מהודעה רשמית זו יש כו"כ מסמכים.

טז. בנוסף לזה, ולאחר תום המלחמה כתב הרבי למארקס שישתדל להציל את חלק מהספרייה שנשאר בפולין, כיוון שהיא שייכת לאגו"ח.

יז. אפילו אילו הייתה הספרייה עד אז שייכת לרבי ברכוש פרטי (שכבר נת"ל בארוכה שאינו כן) מ"מ ע"י אמירה זו, שמודה ששייכת לאגו"ח עי"ז עצמו הקנה אותה לאגו"ח. בקניין אודיתא.

יח. אילו היו אומרים שהרבי רצה שהספרייה תישאר כרכושו, ורק כדי להצילה הודיע לממשלה ולעוד אנשים שהיא רכושה של אגו"ח, בשום אופן א"א לומר כך, שהיה נגרם בזה חילול השם, וזוהי פגיעה גדולה בכבודו של הרבי לומר שהוא ינהג בדרך זו. ברור, שאפילו אם זו הייתה עיקר הכוונה באמירה זו כדי להציל את הספרייה, הרי באמירה זו עצמה הייתה דעתו הקדושה להקנות זו לאגו"ח. ובוודאי שבחתימת ניירות אלו נקנית הספרייה לאגו"ח גם מטעם דינא דמלכותא, שהרי הממשלה הביאה את הרכוש הזה לארה"ב רק בתור ספרייה ציבורית.

יט. החלק הזה האחרון של הספרייה שנשאר בפולין, לא הצליחו להציל באותה שעה, בשנת תש"ו. אך בשנים שלאח"ז (תש"ט-תשי"א) הביאה ממשלת ארה"ב את הספרים היהודים שהחרימה אצל הגרמנים, וחילקה אותם בין הספריות הציבוריות היהודיות בארה"ב. גם ספריית ליובאוויטש ביקשה וקיבלה חלק גדול מספרים אלו בתור ספרייה ציבורית.

כ. אחד מהתנאים של חילוק ספרים אלו היה שאסור למכור את הספרים האלו ומוכרח להישאר בספרייה ציבורית.

כא. מ"מ היו הוצאות קטנות, שעליהם הייתה הספריה עצמה צריכה לשלם. תשלומים אלו באו מקופת אגו"ח בארה"ב. כפשוט, כיוון שהספריה שייכת לאגו"ח.

כב. כ"ז נעשה גם לאחר הסתלקות הרבי בקיץ תש"יא. בוודאי לא נתקבלו אז ספרים אלו כדי שיורשי הרבי יהיה להם מה למכור, אלא כדי להגדיל את ספריית ליובאוויטש.

כג. על אחד מהמשלוחים של החברה שהתעסקה בספרים אלו, כותבים, חבילה זו כוללת ספריה שהייתה שיכת לישיבה שלכם, לכן היא נשלחת כעת לספרייתכם. בודאי גם כן הכוונה לשלוח אותם לספריית ליובאוויטש, שאליה היו שיכים הספרים במקורם, ולא נמסר להיות מעתה כרכוש פרטי של יורשי הרבי.

כד. בשנת תשכ"ו לערך, היה דיון אצל העו"ד העכט ע"ד סידור תשלומי המיסים של יורשי הרבי, עבור הרכוש שירשו ממנו. היה דיון אם להכליל בזה גם את הספרים שבספרייה. נעשתה גם הערכת המחיר של חלק קטן ביותר מהספריה (כ-5,000 ספרים מתוך 50,000 שבספרייה). לפועל הוחלט שלא להכליל את הספרים בהערכה, כיוון שהספרים שייכים לספרייה ואינם ירושה פרטית. כן העיד העו"ד העכט, וכן מוכח מתוך הניירות.

כה. משנת תשכ"ח ואילך היה הלברשטם ממונה על כל ענייני הבית (770) כולל התיקונים בספרייה. במשך הזמן מאז ועד עתה עלו כל ההוצאות הקשורים לספריה ולאח"ז גם הספרן, קרוב ל-100,000$. אף פרוטה לכל זה לא לקח מיורשי הרבי, שהם אמרו בפירוש שכ"ז שייך לספרייה והם אינם אחראים להוצאות. כן העיד הלברשטם. כך הגענו למסקנה, שבמשך כל השנים של קיומה של הספרייה, מאז שנת תרפ"ח ועד עצם היום הזה, היה ברור ומוכח מכל פרט שתמיד הייתה הספרייה רכושה של תנועת חב"ד בכלל ושל ארגון אגודת חב"ד בפרט. עפכ"ז בטוחים העו"ד שי' שאין כל ספק שבסופו של דבר יהיה ניצחון גמור לטובתינו, וא"כ אפשר ללכת למשפט עם מארש של ניצחון.

שלום דובער לוין

נ.ב. בכ"ז לא הזכרתי את נושא הכתבים שעוברים מרבי לרבי ואת נושא מעות המעמד, שע"ז כבר כתבתי בנפרד ביום השישי.

המשך יבוא מחר בעז"ה.

ג' בטבת תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. yesh lhoier
that in the interview with nat lewin he says that the whole thing never happend , does any body have a biur?
ד' בטבת תשס"ו