ב"ה יום חמישי, ט"ז מנחם-אב תשפ" | 06.08.20
הרב אלטיין עם נכדו
הרב אלטיין עם נכדו צילום: כפר-חב"ד
הבכיות הנוראות של הרבי החרידו את לב כל הנוכחים

הוא היה מבחירי ישיבת 'תורה ודעת' הליטאית, עד שהכיר את הגה"ח רהב ישראל ג'ייקובסון ונמשך לשיעורי התניא שלו. כאחד מהקבוצה שנסעה בשלהי תרצ"ט מארה"ב אל הרבי הריי"צ לאוטבוצק, הפנה שאלה גורלית אל הגר"מ זמבא הי"ד, רבה של ורשה, שעות אחדות לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ● בשיחה מרתקת ל'כפר חב"ד' מעלה הגה"ח הישיש הרב מרדכי אלטיין זכרונות מלפני 70 שנה על ה'תשרי' הראשון ב-770 וגם מספר כיצד היה הרבי בוחר לעצמו אתרוג
הרב אליעזר זקלקובסקי

במשך עשרות שנים הוא כיהן כרב ברובע ברונקס שבמזרח מנהטן וניהל את ישיבת 'אחי תמימים', בית-ספר חב"די ותיק ומפואר שלא מעטים מבוגריו התקרבו לדרך החסידות, יחד עם רעייתו הרבנית רחל שתחי', עסקנית חסידית פעילה בפני עצמה. שניהם המשיכו בדבקות ראויה לציון לעסוק בניהול ביה"ס, גם אחרי שמספר היהודים בשכונה הידלדל.

במשך תקופה ארוכה הוא כיהן כחבר בוועד רבני ליובאוויטש הכללי, והיה מעורב בעסקנות ציבורית מסועפת, כולל המשך חלק מהפעילות של חמיו הרה"ח הרב ישראל ג'ייקובסון ע"ה.

אבל לפני הכל ואחרי הכל, הגה"ח הישיש הרב מרדכי-דוב אלטיין שליט"א, יאריך השי"ת ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, הוא תלמיד-חכם חשוב ולמדן מופלג, שפרסם במשך השנים מחידושי תורתו, ונחשב בקרב חסידי חב"ד לרב בר-סמכא בנושאי שאלות הלכתיות. יחד עם זאת, הוא מהווה סמל לקבלת-עול חסידית ולהתמסרות לכל דבר שבקדושה בכלל ולמילוי הוראותיו של כ”ק רבנו נשיאנו בפרט. את החיות והעשייה החסידית שלו, השריש בקרב בניו ונכדיו המכהנים במשרות חשובות בשליחות הרבי בכל קצוי תבל.

בחודש תשרי הנוכחי מלאו 70 שנה לתשרי הראשון שבו התפללו חסידי חב”ד ב-770. בתור אחד השרידים הבודדים שנותרו מהדור ההוא, ביקשנו לשמוע ממנו על אירועי תשרי תש"א. ומתוך כך הסתעפה השיחה לסיפורי זכרונותיו מהדור ההוא ולהוראות והשליחויות שזכה לקבל מהרבי הריי"צ ומכ"ק רבנו נשיאנו. כשעתיים וחצי התנהלה השיחה המרתקת, ומפאת קוצר היריעה יובאו בזה רק עיקרי הדברים, ועוד חזון למועד אי"ה.

מטפחת אדומה מדמעות-דם

"זו היתה השנה הראשונה שהרבי הריי"צ התפלל בימים הנוראים ב-770”, פותח הרב אלטיין את סיפורו. "אני הייתי אז בחור, ובאתי להתפלל ב-770. המזכיר הוביל את הרבי מדירתו בקומה השנייה לבית-המדרש בקומה הראשונה (שמכונה היום ה'זאל' הקטן), שם ישב הרבי והתפלל ליד שטענדער שהוכן עבורו. 'עזרת נשים' היתה ב'חדר שני' של ה'זאל', וגם הרבנית אשת הרבי הריי"צ התפללה שם.

"את הרושם שעשתה עלינו תפילתו של הרבי, החל מהלילה הראשון של ראש השנה, אין לתאר במלים. תפילתו היתה רצופה בבכיות, ועוד איזה בכיות... הרבי התפלל מעריב במשך שלוש שעות תמימות, זמן רב מאוד לאחר שהמניין סיים את תפילתו. הרוב הגדול של המתפללים נשאר אחרי התפילה לומר תהילים ולהאזין לתפילתו של הרבי, וגם אני נשארתי שם. התפילה היתה בקול רם ממש, והבכיות הנוראות של הרבי החרידו את לב כל הנוכחים”.

"אני מוכרח לספר לך דבר אחד", אומר לי הרב אלטיין כשהתרגשות מיוחדת נשמעת בקולו. “לרבי היתה מטפחת, ואחרי שסיים את תפילתו והמזכיר החזיר אותו לחדרו הק', נשארה המטפחת על השטענדער שלו. התקרבתי אל השטענדער ומחזה נורא נגלה לעיניי: כל המטפחת של הרבי היתה לחה וספוגה בדמעות, ולא סתם דמעות אלא ממש דמעות-דם (“בלוטיקע טרערן") נראו על גבי המטפחת!... המטפחת היתה ממש אדומה מדמעות-הדם. ואגלה לך סוד: לקחתי את המטפחת הזו, והיא היתה שמורה בארון בביתי, עד שביום מן הימים נעלמה”.

אני מתעניין האם היה קהל גדול אצל הרבי הריי"צ באותו תשרי, והרב אלטיין צוחק. “כל עדת חסידי חב"ד בברוקלין מנתה אז, לפני 70 שנה, בקושי כמה עשרות חסידים... אבל בסוכות ובשמחת-תורה הגיעו ל-770 הרבה יהודים מקומיים שאינם חסידי חב"ד. הם בוודאי רצו לראות מקרוב את הרבי מליובאוויטש שהגיע להתיישב בשכונתם, אבל הרבי התוועד עם הקהל רק פעם אחת בסוכות ופעם אחת בשמחת-תורה. וגם אז הורשו להיכנס להתוועדות רק קומץ חסידים בשל מצב בריאותו החלוש של הרבי. ובכל זאת הורגשה נוכחותו של הרבי בחלל האוויר. הרבי הורה לחסידים לשמוח בימי החג בכל הכוח והעוצמה, והיהודים שבאו לבקר בחצר ליובאוויטש התרשמו עמוקות מאווירת השמחה החסידית הנלהבת”.

והנה מאורע נוסף שנחרת בזכרונו של הרב אלטיין מאותה התוועדות. באותו מעמד ייסד הרבי את ארגון 'את"ה', ראשי-תיבות של 'איגוד תלמידי הישיבות'. כיום, זהו שם נפוץ של מטה פעילות המבצעים בכל ישיבה חב"דית, אבל במקור ייסד הרבי את הארגון במטרה להרבות תלמידים בתלמודי-תורה ובישיבות. הרבי אמר אז שאם תלמידי הישיבות האמריקאיים יתמסרו לתפקידם זה כראוי, בוודאי יתווספו רבים מילדי ישראל שייכנסו תחת כנפי השכינה ויקבלו חינוך יהודי מקורי”.

אני מבקש מהרב אלטיין לתאר איך נראו ההקפות בשמחת תורה במחיצת הרבי הריי”צ, בהשתתפות היהודים המקומיים שנכנסו לבקר בבית-המדרש של ליובאוויטש. "את התיאור הכי מוצלח", עונה לי הרב אלטיין, “תוכל לקבל דרך הסיפור הידוע שסיפר הרבי הריי"צ בעת ההתוועדות של יום שמחת-תורה שנמשכה כשלוש שעות. הרבי סיפר בשם הבעש"ט שפעם בבוקר של שמחת-תורה איחרו היהודים לקום, בגלל שהתעייפו מהריקודים בלילה. והרי המלאכים אינם יכולים לומר 'קדושה' למעלה, עד שהיהודים יתעוררו. מה עשו המלאכים בינתיים? הלכו לנקות את גן-עדן... והנה, במקום למצוא שם כרגיל טליתות שנשכחו, חוטי ציציות ודפים שנשרו מסידורים, הם מוצאים בגן-עדן נעלי-בית בלויות וסוליות של מגפיים. התפלאו המלאכים מה לנעליים בגן-עדן, והמלאך מיכאל הסביר להם שהחומר הזה ישמש אותו לצורך עשיית כתר נפלא בשביל הקב"ה, כי הנעליים התבלו כתוצאה מהריקודים החזקים של היהודים בליל שמחת-תורה. והרבי אמר שהריקודים החזקים שהיו כאן בשמחת-תורה, לראשונה בארה"ב, הם בוודאי חידוש גדול, ומלאך מיכאל ישמח כשימצא הרבה סחורה שהעמידו כאן הרוקדים לרשותו”.

טלית-קטן גלויה ברחוב האמריקאי

אנחנו מדברים על הרושם החזק שעשתה נוכחותו של הרבי בסביבה הזו של שכונת קראון-הייטס, ובתוך כך נזכר הרב אלטיין בתקופת חג-הפסח ה'ש"ת, אז שהה הרבי למשך מספר שבועות בעיר לייקווד שבניו-ג'רזי. "אנחנו הבחורים נשארנו באותם ימים בניו-יורק, והסדר היה שלכל שבת הורשו שני בחורים לנסוע אל הרבי ולשהות במחיצתו. הרבי היה אומר מאמר דא"ח בכל שבת, וכשהבחורים היו חוזרים לניו-יורק, היו נכנסים לישיבת 'תומכי תמימים' וחוזרים על המאמר ה'טרי' לפני כולם”.

עוד זיכרון מאותו קיץ חקוק בלבו. “יום אחד, באמצע חודש אלול ת"ש, קרא לי הרבי ל'יחידות' (במלון 'גרעיסטאון') והודיע לי שהוא שולח אותי לבולטימור כדי לבקר אצל אנ"ש שם המתפללים בבית-הכנסת 'צמח צדק', לחזור לפניהם מאמרי דא"ח ולהתוועד איתם, וכן לבקר בישיבת 'נר ישראל' הליטאית ולדבר שם בלימוד עם ראשי-הישיבה והתלמידים. בייחוד הורה לי הרבי לבקר שם אצל הרב החב"די, הרב אברהם-אליהו אקסלרוד ע"ה. ובאמת היה שווה לראות את הרב אקסלרוד כשהוא מתהלך ברחוב האמריקאי וטלית-קטן גלויה מעל בגדיו, מבלי להתחשב במה שהבריות יאמרו עליו. הוא היה 'תמים' אמיתי שהחדיר את רוח ליובאוויטש באמריקה.


"ביחס לביקורי בישיבת 'נר ישראל', אין לי הרבה מה לספר. דיברתי בלימוד עם כמה מראשי הישיבה ועם קבוצה גדולה של בחורים, ותו לא. דבר אחד ראיתי שם: הבחורים הלמדנים אצלנו ב'תומכי תמימים' לא נפלו בלמדנותם מהלמדנים הגדולים שמצאתי שם. אחרי ימים אחדים חזרתי אל הרבי, ומסרתי לו דיווח על כל מה שראיתי שם. בנוגע לביקורי בישיבת 'נר ישראל', הורה לי הרבי להמשיך לעמוד בקשר עם התלמידים ולעורר אותם להתחזק בענייני יראת-שמים וגם לקרבם ללימוד החסידות ודרכי החסידות”.

ומהשליחות הזמנית – לשליחות הקבועה. אני שואל את הרב אלטיין האם נכונה השמועה שהוא זכה להיות החסיד הראשון שהרבי הריי"צ שלח בתור שליח קבוע למקום כלשהו בארה"ב, והוא מאשר את הדברים. "בחורף תש"ב היה לי סדר קבוע ללמוד גמרא במוצאי-שבתות ב'בייסמנט' של 770 770 [היינו, החלק מאחורי בית-המדרש הגדול של ימינו שהיום הינו חלק מהספרי'] עם קבוצה די גדולה של בחורים מבוגרים שבעבר למדו בישיבה. במוצאי שבת-פרשת וישלח, ט"ז כסלו, ישבתי ולמדתי איתם כרגיל. פתאום הגיע בריצה המזכיר של הרבי הריי"צ והודיע לי שהרבי רוצה שאכנס אליו מיד. מובן שהפסקתי את השיעור ורצתי לחדרו של הרבי, כולי מופתע ונרעש מהקריאה הבהולה.

"כשנכנסתי, אמר לי הרבי: זה עתה קיבלתי מכתב מה'פרזידנט' של בית-הכנסת החב"די בפיטסבורג. הוא כותב לי שיש להם שם הרבה בעיות בקשר לבית-הכנסת והם זקוקים לעזרה בדחיפות, ומבקש ממני שאעזור להם בזה. והרבי המשיך: 'אני רוצה שתיסע לפיטסבורג, תכהן שם כרב בית-הכנסת ותסייע להם בכל הדרוש'.

"זה היה ממש ימים אחדים לפני י"ט כסלו, ושאלתי את הרבי אולי כדאי שאשאר כאן לי"ט כסלו אצל הרבי ומיד אחר כך אסע. אבל הרבי אמר לי: 'לא, תיסע לשם כבר מחר, ביום ראשון'. חזרתי הביתה והודעתי להוריי שאני נוסע למחרת לפיטסבורג לתקופת זמן בלתי מוגבלת..."

”בחור יקר רוח, פנימי ורציני בטבעו"

אני מתעניין איך מסתדר בחור בן עשרים וכמה בעיר חדשה, והרב אלטיין מבהיר מיד. "הרבי אמר לי באותו מוצאי-שבת שהוא שולח מכתב מיוחד ל'פרזידנט' של בית-הכנסת שיכיר אותי לפני הקהל, וגם אמר לי שיש שם אברך ושמו יענקל שיף, שקשור למשפחתו של הנגיד החסידי ר' מרדכי דובין, והוא יסייע לי בכל צרכיי. הוראה נוספת שקיבלתי אז מהרבי היתה שלא אהיה כפוף בפעילות תחת שום אדם או ארגון, כדי שאיש לא יוכל לומר לי דעות מה לעשות. הרבי הודיע לי שהוא ידאג בעצמו לממן את כל הכסף הדרוש לפעילות, וכך היה”.

אבל אם אתם חושבים שמשלחת מקומית המתינה לו בתחנת הרכבת עם זר פרחים, אתם טועים לחלוטין. "אחרי נסיעה של לילה שלם ברכבת מניו-יורק לפיטסבורג, הגעתי לעיר ו... אף אחד לא בא לקבל את פניי. התקשרתי מיד אל הפרזידנט, אבל אמרו לי שהוא עסוק עכשיו ואם אני רוצה אוכל לקחת מונית ולנסוע אליו. כשהגעתי אליו והצגתי את עצמי כשליח הרבי מליובאוויטש שנשלח לכהן כרב בית-הכנסת, קיבלתי תגובה צוננת מאוד. 'עכשיו כבר מאוחר מדי', טען האיש, 'כעת אף אחד כבר לא יוכל לעזור לנו. חזור בבקשה לניו יורק!'. אמרתי לו: אם הרבי שלח אותי לכאן, בוודאי שאוכל לעזור לכם. בסופו-של-דבר הוא ניאות לתת לי את הכתובת של בית-הכנסת, ונסעתי למקום בכוחות עצמי”.

כשהתקרב השליח הצעיר לכתובת היעודה, התחיל להבין במה המדובר. בעוד שביתו של הפרזידנט היה בשכונה חדשה ויוקרתית, שכן בית-הכנסת החב"די באזור ישן שתושביו היהודים הלכו ונטשו אותו ככל שהשחורים החלו לאכלס אותו. "הגעתי לבית-הכנסת ומצאתי בו קשיש כבן שמונים. הוא הסביר לי שבבית-הכנסת מתפלל קהל די מכובד, אבל הפרזידנט רוצה להעביר את בית-הכנסת לשכונה החדשה שלו. רק אז התחלתי להבין את הבעיה...”

בעודם מדברים, נכנס הדוור ומסר מכתב עבור מתפללי בית-הכנסת שנשלח במסירה מיוחדת. "פתחנו את המכתב, וראיתי שזה מכתב שהרבי שולח למתפללי בית-הכנסת ומציג אותי לפניהם... הרבי מגדיר אותו כ"אחד מבחירי תלמידי תומכי-תמימים, בעל כשרון גדול, למדן מופלג ובעל מזג טוב...”

המשך הכתבה – כולל הנסיעה לאוטווצק וההצלה מהשואה – בהמשך הכתבה ב'כפר חב"ד'

י"ג בתשרי תשע"א