ב"ה מוצאי ש"ק, ל" סיון תשע"ז | 24.06.17
הרב הענדל
הרב הענדל צילום: כפר-חב"ד
הרב הענדל פסק לבחורים מחו"ל: לחגוג יו"ט שני ● הלכה

משגיח ישיבת תומכי תמימים במגדל העמק ורב קהילת חב"ד בעיר, הרב ישראל יוסף הכהן הענדל, פסק לתלמידים הלומדים בישיבה והמתגוררים בחו"ל כי יש להם לחגוג יום טוב שני של גלויות, זאת בניגוד לפסק הנהוג בישיבות חב"דיות אחרות בארה"ק ● בעקבות שאלת מערכת שטורעם, הפנה אותנו הרב הענדל לפלפול תורני הלכתי שחיבר בנידון
הרב ישראל יוסף הכהן הענדל

משגיח ישיבת תומכי תמימים במגדל העמק ורב קהילת חב"ד בעיר, הרב ישראל יוסף הכהן הענדל, פסק לתלמידים הלומדים בישיבה והמתגוררים בחו"ל כי יש להם לחגוג יום טוב שני של גלויות, זאת בניגוד לפסק הנהוג בישיבות חב"דיות אחרות בארה"ק.

בעקבות שאלת מערכת שטורעם, הפנה אותנו הרב הענדל לפלפול תורני הלכתי שחיבר בנידון, בשנה שעברה, בקובץ הערות של ישיבת 'אהלי תורה'.

* * *

בשו"ע אדה"ז סי' תצו סעיף יא, מביא שני דעות, וז"ל: "בני חו"ל שבאו לא"י אעפ"י שבדעתן לחזור אין עושים אלא יום א' כבני א"י, ויש חולקין".

ובאג"ק ח"ז (עמ' רכז), כותב רבינו שה"ה לבני א"י שבאו לחו"ל, ואעפ"י שאדה"ז אינו מכריע כא' הדיעות אבל מזה שהסעיפים הקודמים הם לפי דעה השני', מובן שדעתו כדעה השני' שצריכים לנהוג כפי המקום שבאו משם.

אבל בהמדו"ב (סי' א' סעיף ח') כותב אדה"ז, וז"ל: "בני א"י הבאים לחו"ל חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמ"ש בהל' יו"ט".

ובשער הכולל (פ"א סק"ג) מדייק מזה שבמהדו"ב פוסק אדה"ז כדעה הראשונה (המובא בסי' תצו), שהעיקר תלוי במקום שנמצאים עכשיו, ולא משנה מאיפה הגיעו.

ולמעשה הורה הרבי לשואלים כדעה הב' (בסי' תצו), שבני א"י הבאים לחו"ל ינהגו כבני א"י, ובני חו"ל שבאים לא"י ינהגו כבני חו"ל (באג"ק ח"ד עמ' רמד, ח"ז עמוד קסח, ח"י עמוד שפו), וכן הורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אג"ק שלו ח"ב עמ' תרכו).

ולאידך גיסא, במכתב מיום כ"ד ניסן ה'תשח"י (אג"ק חי"ז עמ' מו) כותב רבינו: "מנהגינו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב, וה"ה להיפך בן חול שנסע עם ב"ב לאה"ק ת"ו נוהג כמנהג א"י".

ויש מדייקים מזה (שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב סי' קפ), שמכתב זה הוא משנה אחרונה של הרבי, דהיינו שפוסק כמו דעה הראשונה וכהמדו"ב שצריכים לנהוג כמנהג המקום שנמצאים שם. ומ"ש אח"כ "ובפרט שבא עם ב"ב", אין כוונתו לומר שהוא הטעם למנהג הנ"ל, אלא טעם נוסף, שגם לפי דעה השני' בשו"ע צריכים לעשות יומיים בחו"ל כיון שבא עם ב"ב, ולפי"ז גם בחור או מי שבא לבד נוהג כמנהג המקום שבא לשם.

ולמעשה ישנם כמה מרבני אנ"ש באה"ק שפוסקים ככה.

אבל לפענ"ד א"א לומר כן כלל וכלל, כי כו"כ פעמים אחרי התאריך של המכתב הנ"ל הורה רבינו לנהוג כמנהג המקום שבאו משם דהיינו כפי הדעה השני' ולא כפי מנהג המקום שנמצאים שם עכשיו (ומהם: שיחת יום שמח"ת תשי"ט, סוכות תש"כ - המלך במסיבו ח"א עמ' נג, תשרי תשכ"א - המלך במסיבו ח"ב עמ' שיא, סוכות תשכ"א - תורת מנחם חלק כ"ט עמ' 39, המלך במסיבו ח"ב עמ' ש', סוכות תש"ל - המלך במסיבו ח"ב עמ' רה, סוכות תשל"א). וא"כ א"א לומר שיש כאן משנה אחרונה.

וכדי ליישב את ההוראות הנ"ל שנראין לכאו' כסותרות א' לשני, י"ל שהנפ"מ הוא אם בא לבד או שבא עם אשתו (ב"ב), שאם בא לבד נוהג כמנהג המקום שבא משם, כיון שדעתו לחזור קשור עם המקום שבא משם, משא"כ אם בא עם אשתו זה עושה לו קביעות במקום, כמ"ש אדה"ז (שם סי' תצו ס"י) ולכן הוא נוהג כמנהג המקום שבא לשם.

ולכן כל ההוראות בהם הורה רבינו שינהגו כמנהג המקום שבא משם, מדובר שבא לבד, משא"כ במכתב הנ"ל מחי"ז מדובר כשהוא בא עם אשתו (ב"ב), ולכן נוהג כמנהג המקום שבא לשם, וכן מוכח להדיא הנק"מ בזה בשיחת חה"ס תשכ"א (תורת מנחם חכ"ט עמ' 39) התוועדויות תשד"מ (ח"ג עמ' 2089) אג"ק (חי"א עמ' שצא), ושערי הלכה ומנהג (ח"ה עמ' סט-ע').

וא"כ מובן לפי"ז שלא הי' שום שינוי בדעת רבינו, והנפ"מ הוא אם בא לבד או עם אשתו, וכנ"ל. ומ"ש בשער הכולל כהמדו"ב, הסביר רבינו באג"ק (ח"י עמ' שפו) שזהו בנוגע לפרסום הדבר, שיעשו כל הדברים בצנעה, ובהמלך במסיבו (ח"ב עמ' רה) אמר שזהו עפ"י קבלה, ובאג"ק (ח"ד עמ' רמד וח"ז עמ' קסח) כותב רבינו שאין אנו נוהגים כשער הכולל.

וראיתי ב'קונטרס יו"ט שני להעובר ממקום למקום', להרלוי"צ רסקין שי', שרוצה ליישב ההוראות הנ"ל שהנפ"מ הוא אם דעתו לחזור מיד או דעתו לחזור לאחר זמן, שאם דעתו לחזור מיד אז מקיים כמקום שבא משם אבל אם דעתו לחזור רק לאחרי זמן דינו כהמקום שבא לשם, ע"כ.

אבל לפענ"ד א"א לומר כן בדעת אדמוה"ז, וכדלהלן.

ובהקדם, הפר"ח והרדב"ז (בסי' תסח ותצו) חלוקים בשני דברים: הפר"ח סובר, א) מי שדעתו לחזור, אין נפ"מ אם דעתו לחזור מיד או לאחר זמן, שניהם נקראים דעתו לחזור, ב) אם אשתו עמו אינו עושה שום קביעות ואינו משנה הדין. הרדב"ז סובר, א) מי שדעתו לחזור נק' כן רק אם דעתו לחזור מיד, אבל אם דעתו לחזור לאחר זמן אינו נק' דעתו לחזור, ב) אם אשתו עמו עושה קביעות ואז דינו כאין דעתו לחזור.

ואדה"ז בסי' תסח (ס"י) פוסק כהפר"ח, שבדעתו לחזור אין נפ"מ אם דעתו לחזור מיד או לאחר זמן. ובסי' תצו (ס"י) פוסק כהרדב"ז, שאם אשתו עמו הוי קביעות ודינו כאין דעתו לחזור.

ואין לומר שפוסק כהפר"ח רק לגבי שאר המנהגים, אבל לגבי יו"ט שני אם דעתו לחזור לאחר זמן ומדובר בבן א"י שנסע לחו"ל יש להחמיר שנק' אין דעתו לחזור, כי הפר"ח בסוף סי' תצו פוסק להדיא גם בנוגע ליו"ט שני שאין נפ"מ אם דעתו לחזור מיד או לאח"ז, וגם אדה"ז מציין כו"כ פעמים בסי' תצו בדינים של יו"ט שני כמ"ש בסי' תסח, הרי שאינו מחלק בין מנהג יו"ט שני לשאר המנהגים.

ועוד, הרי כל חומרא מביא בד"מ לקולא בענין אחר, שאם מחמירים שאסור במלאכות כיון שחייב ביו"ט שני הרי מקילין שאינו מניח תפילין. וא"כ איך אפ"ל שמ"ש רבינו "מנהגנו בפועל וגם בפשיטות", מדובר רק בדעתו לחזור לאחר זמן, שלא כדעת אדה"ז שפוסק כהפר"ח שאין נפ"מ בזה, וד"ל.

אבל לפי הנ"ל לכאו' אינו מובן הלשון במכתב הנ"ל "ובפרט שבא עם ב"ב", אשר מזה משמע שאינו תלוי בתנאי זה דוקא, כי אם הטעם שנוהג כבני חו"ל הוא רק מצד שאשתו עמו, למה "ובפרט כו'"?

וי"ל ע"פ מה שראיתי במילון 'רב מילים' בערך 'בפרט', שאחד המשמעויות של המילה בפרט הוא בעיקר.

ומביא שם דוגמא לזה "קשה לי להתרכז בלימודים בפרט בשעת הצהריים כשאני עייף", שהפירוש בזה בפשטות הוא שקשה לי להתרכז בלימודים בעיקר בשעת הצהריים כשאני עייף. הרי המילה 'בפרט' בא לבאר מה שנאמר לפנ"ז ואינו מוסיף עוד נימוק.

ועפ"ז כן י"ל בנידון דידן, "מנהגו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב", שלפי הנ"ל הפי' ובפרט הוא "ובעיקר כיון שבא עם ב"ב". דהיינו שזהו ההסבר למה נוהג כמנהג המקום שבא לשם, כיון שבא עם ב"ב.

ולפי"ז הרי כל הנ"ל מובן באר היטב וברור שאין כאן שום משנה אחרונה.

ולכן בן א"י שבא לבד לחו"ל נוהג כבן א"י, ואעפ"כ ביו"ט שני אסור לו לעשות מלאכתו בפרהסיא, ובן חו"ל שבא לבד לא"י עושה יו"ט שני, משא"כ אם בא עם ב"ב עושה כמנהג המקום שבא לשם.

אבל מי שבא על דעת הרבי לחצרות קדשנו, אפי' אם בא לבד יכול לעשות יו"ט שני, וכמו שאמר רבינו (כפ"ח גליון כ"ה אייר תשנ"ב עמוד 21, המלך במסיבו ח"ב עמוד רה), וכן נהגו בשנים האחרונות בחצרות קדשנו.

וי"ל שגם לאחר ג' תמוז תשנ"ד אפשר לנהוג ככה עפ"י מ"ש הרבי (בשיחת א' דחה"פ ה'תש"י) שמתקיים מה שמצינו אצל רבינו הקדוש, שגם לאחר הסתלקותו הי' בא לביתו בליל ש"ק ויו"ט לקדש ופוטר את הרבים י"ח, ולכן גם עכשיו שייך עד"ז.

ולסיכום: א. מי שבא לבד נוהג כמנהג המקום שבא משם.

ב. מי שבא עם אשתו (ב"ב) נוהג כמנהג המקום שבא לשם.

ג. מי שבא לבד לחצרות קדשינו ע"ד הרבי יכול לנהוג יו"ט שני.

ד. בן א"י בחור או מי שנוסע לבד לחו"ל אפי' לשליחות נוהג כבן א"י ואינו יכול להוציא אחרים בתפלה וכו' ביו"ט שני.

* * *

בהשלמה לאחר מספר שבועות כתב הרב הענדל:

בגליון הקודם (עמ' 78) העיר הרב ל.י.ר. שי' על מה שכתבתי בגליון תתקסז (עמ' 76), שהבאים מא"י לחצרות קדשינו ע"ד רבינו ונוהגין יו"ט שני אפי' כשבאים לבד, יכולים לנהוג ככה גם עכשיו אחרי ג' תמוז ע"פ שיחת כ"ק אדמו"ר דחגה"פ תש"י, "שמתקיים מה שמצינו אצל רבינו הקדוש, שגם לאחר ההסתלקות הי' בא לביתו בליל ש"ק לקדש ופוטר את הרבים".

וע"ז כתב הרב הנ"ל להעיר ממ"ש ב'ימי בראשית' שבליל הסדר בפסח תש"י היסב רבינו (אעפ"י שלפני י' שבט לא הי' מיסב) וכששאלוהו א' מאנ"ש ע"כ, ענה ש"בנוגע לעניני הלכה הרי לא בשמים היא". וא"כ א"א להביא ראי' מדברי רבינו בנוגע לרבינו הקדוש.

אבל לי נראה שכן יש ראי' משם, כי אצל רבינו הקדוש הרי הוא הוציא את הרבים י"ח קידוש, וא"כ אפשר לומר כן גם בעניני הלכה. ובנוגע לענין הסיבה, הרי"ז ענין אחר לגמרי שקשור עם כבוד רבו, ובשיחת ר"ח סיון תש"י (תורת מנחם ח"א עמ' 83) אמר הרבי שאעפ"י שהרבי הקודם אינו מוגבל עכשיו בגוף גשמי ונמצא בכל מקום, וא"כ ה"ה גם כאן, ואיך מעיזים לשבת ולהתוועד? אלא שזה רצון הרבי. ואף שמשום כבודו אסור לדבר בפניו, הרי כללות הענין דשום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך תלוי בענינים גשמיים, היינו כשבפנימיותו נראה ע"י לבוש גשמי בגופו ובלבושיו, ועד"ז בחפציו שאין משתמשים בשרביטו וכו', ובנדו"ד אין זה שייך. ע"כ.

וא"כ מובן מזה שדוקא בענין של כבוד צריך להיות בפניו בגוף גשמי, אבל לבא לחצרות קדשינו ע"ד הרבי יכול לעשות בקביעות לגבי יו"ט שני, וד"ל.

ג' בסיון תש"ע