ב"ה ערב ש"ק, ט' ניסן תשפ" | 03.04.20
הרבי במכתב נדיר ביותר
הרבי במכתב נדיר ביותר
כשרואים מה עשו ה'מתנגדים', כל אחד חייב להיות חסיד

מוסף 'אספקלריה' של שבועון 'כפר-חב"ד' מביא השבוע מכתב בפרסום ראשון ובו התבטאות נדירה ביותר של הרבי ● "כשקוראים את המכתבים והאיסורים שהטילו המתנגדים הראשונים לבעל-שם-טוב ולהוראותיו, זה חייב להפוך כל אדם לחסיד", כותב הרבי, "למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר"
'כפר חב"ד'

מוסף 'אספקלריה' של שבועון 'כפר-חב"ד' מביא השבוע מכתב בפרסום ראשון ובו התבטאות נדירה ביותר של הרבי:

"כשקוראים את המכתבים והאיסורים שהטילו המתנגדים הראשונים לבעל-שם-טוב ולהוראותיו, זה חייב להפוך כל אדם לחסיד.

למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר".

ב"ה
י"ב תמוז, תש"כ
ברוקלין, נ.י.

מר...
לונדון

שלום וברכה:

הנני לאשר את קבלת מכתבו מח' סיון, בו נוגע בהשפעה של חב"ד ושל עוד נאמנויות ומחויבויות שונות, וכו'.

כמובן, ישנו הכלל הגדול שהסכום הגדול כבר כולל בתוכו את הסכום הקטן, או כפי שחז"ל הביעו זאת: "בכלל מאתיים – מנה". כוונתי להוראותיה של החסידות ולדרך-החיים שלה. משום שהחסידות לא באה להפחית בשום אופן, רחמנא ליצלן, אלא להוסיף ולחזק את כל ענייני תורה ומצוות על-ידי החדרת רוח חיים, חיות והתלהבות, בכל ההיבטים של חיי היהדות. הבעל-שם-טוב, אשר את יום השנה ה-200 להשלמת עבודתו בחיים ציינו זה עתה, ביום הראשון של חג השבועות, שם את הדגש על עבודת השם מתוך שמחה ועל המודעות להשגחה האלוקית המגיעה לכל אחד ואחד, ובכל פרט ופרט, באופן פרטי – שני יסודות בסיסיים ההולכים יד ביד זה עם זה. משום שכאשר אדם מתבונן בהשגחתו הרחמנית של אלוקים, ובזה שהוא צופה עליו ודואג לו וכו' באופן מתמיד, אין שום מקום לחרדה, והיהודי יכול באמת לעבוד את השם מתוך שמחה וטוב לבב.

אף-על-פי שיחשוד בי כי יש לי נטייה לטובה כלפי נקודת המבט החסידית, ולא אכחיש זאת, משום שעל-כל-פנים לא תהיה תועלת להכחיש זאת – אף-על-פי-כן, המציאות היא שהחסידות, לא זו בלבד שלא יצרה סתירה לעניין הנאמנות לתורה ולמצוות, אלא שהיא המרכיב הנותן את הטעם והתבלין הנחוצים לכל ענייני התורה והמצוות, ויכול רק לחזק ולהחיות את כל הכוחות החיוביים בחיי היהדות.

הנני אומר זאת בכל הרצינות ומתוך מלוא השכנוע, ותקוותי שיקבל מלים אלה ברוח שהן נאמרות, ובמיוחד משום שהנני כותב מכתב זה ביום הסגולה של גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר חייו ועבודתו משקפים באופן מלא את מה שנאמר למעלה. בטח מכיר מר את התנאים של חיי היהדות ברוסיה הסובייטית בימים ההם, כאשר תחת הלחץ של דיכוי דת באופן קיצוני, הרבה מנהיגים יהודיים רוחניים נמלטו מהמדינה, וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשאר להניף את דגל התורה והמצוות, כמעט לבדו. עבודתו לא היתה מוגבלת רק לקהילה החסידית, כפי שיודע מר, אלא לכל החוגים ביהדות, כולל מה שמכנה מר "המחנה האחר", ותמך באופן גשמי ורוחני ברבנים, בישיבות ובמוסדות דתיים גם של "המחנה האחר", ועם אותה מסירות-נפש וסיכון של בטחונו האישי כפי שעבד למען הקהילה החסידית. והוא עשה זאת מתוך האמונה העמוקה שלא קיימים שני מחנות בעם היהודי; שהעם היהודי הוא עם אחד, שמאוחד על-ידי תורה אחת, תחת א-ל אחד. זוהי מסורת שמתחילה במייסד חב"ד, ולפני זה במייסד החסידות הכללית, אשר הדגיש שהתנועה החסידית אינה נחלתה של שום קבוצה מסוימת, אלא נחלת כל העם היהודי, ושיבוא יום שבו הדבר הזה יתגשם במלוא המידה.

ראוי לציין שכאשר קוראים את המכתבים והאיסורים שהטילו המתנגדים הראשונים לבעל-שם-טוב ולהוראותיו, ואם אדם עושה זאת ללא דעה קדומה ועם מוח פתוח, זה חייב להפוך כל אדם לחסיד. למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר. והסיבה לזה פשוטה: אותם מכתבים ציינו גם את הסיבות להתנגדות כלפי החסידים, דהיינו, החשש שהם עלולים להחליש את יסודות התורה והמצוות. ומובן מאליו עד כמה שגויים היו חששות אלו. עצור כל יהודי ברחוב, אפילו אחד שנמנה על התומכים הנאמנים ביותר של "המחנה האחר", ושאל אותו: "מהו חסיד ומהי דרך החיים שלו?". ללא היסוס הוא יענה משהו כמו זה: "חסיד הוא יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות, שלבוש בסגנון עתיק, אדם שמניח שני זוגות תפילין, מתפלל באריכות הרבה יותר מהאחרים, מחרים את הסרטים, נזהר לאכול רק מצה 'שמורה' בפסח, וכולי וכולי". ביאורים נוספים מיותרים.

המשך המכתב הנדיר והמיוחד השבוע במוסף 'אספקלריה' של 'כפר חב"ד'.

א' בסיון תש"ע