ב"ה יום ראשון, ט"ו סיון תשפ" | 07.06.20
המוהל ר' חיים מרינובסקי, הסנדק - סבי - ר' שלום זאב קרוגליאק ומימין: ר' שליימק'ע מיידנצ'יק.
המוהל ר' חיים מרינובסקי, הסנדק - סבי - ר' שלום זאב קרוגליאק ומימין: ר' שליימק'ע מיידנצ'יק.
מוהל בחסד

במלאת שבע שנים לפטירת המוהל החסידי ר' חיים מרינובסקי ע"ה, מביא המוהל ר' שמריהו לרנר סיפור מיוחד (היו ימים)
שמריהו לרנר
באיחור קל קיבלתי השבוע את גליון כפר חב"ד האחרון. ראשית דבר עברתי על התמונות הצבעוניות. שמחתי בראותי את יו"ר אגו"ח העולמית ניצב על משמרתו הקבועה בעמוד השער יחד עם "השותף", וידאתי שכבודו של יו"ר אגו"ח וצאגו"ח בארץ הקודש גם הוא במקומו הקבוע מונח, ואח"כ עברתי לפרסומות. מנהג אישי שאינו הוראה לרבים; להשוות את רמת הפירסומים, לבדוק איזה משרד אחראי למודעות הפרסומת המשובחות ואיזה לרדודות, ולחפש הפתעות כמו הופעה של 'בולטון' ושל 'פוטנציאל' בנפרד. הצעד השלישי שלי הוא מעבר מהיר על מודעות המזל טוב כ"י ולהבדיל מודעות התנחומים ה"י. גם כאן עולם כמנהגו נוהג, ולא נפקד מקומם של מודעות הברכה הנדיבות המשוגרות בהדדיות מרשימה אל העורך הנכבד וממנו אל ידידיו אנשי המעלה. (ולא שכחתי את הנגיד הרב בוימלגרין שי', פשוט רצוי שאגיע כבר אל הנקודה לשמה התכנסתי.)

אחר הדברים האלה, וכתום הדפדוף הראשוני בין דפיו הטריים של הגליון, ניגשתי בכובד ראש לקריאה בעיון של העיתון. ובשלב הזה מנהגי (גם מנהג זה אינו הוראה לרבים, אך בודאי ראוי הוא כהמלצה וכעצה טובה) לעשות את כל הדרך עד ל'סיפורי חסידים', מדורו המאלף (ויש גורסין המאלפנביין) של א' ישראל. כפי שודאי זכור לכולכם הנושא בשבוע שעבר היה, באופן לא מפתיע וכיאה לפרשת לך-לך, ברית מילה. וכפי שודאי גם אתם שמתם לב, התמונה שליוותה את הלקט המשובח, היתה בשחור לבן ובאיכות הדפסה ירודה למדי.

*

יקיריי! תשכחו מהנימה המבודחת משהו שבה פתחתי את דבריי. בזה הרגע הגעתי אל הפואנטה, ומדובר בפואנטה רצינית מאד, ועבורי באופן אישי מרגשת ביותר. התמונה, תמונתו של המוהל החסידי החב"די ר' חיים מרינובסקי ע"ה, מחזיק בידיו את הילד האחרון אותו הכניס בבריתו של אברהם אבינו. דקות אחדות לאחר שמל את הילד, ודקות מעטות לפני שהשיב את נשמתו שלו ליוצרה.

התמונה הזאת החזירה אותי לראשית שנת תשנ"ט. באותם ימים סיימתי בהצלחה את הבחינות של הועדה לפיקוח על המוהלים, וכל שנותר לי לעשות בכדי לקבל את האישור המיוחל ואת התואר הנכסף 'מוהל מוסמך', היה להזמין את אחד המפקחים של הועדה לברית מילה שבה אשמש כמוהל, על מנת להתרשם מאופן ביצוע הברית, מההכנות אליה ומהטיפול ברך הנימול בסמוך לאחר הברית.

אלוקי אבי היה בעזרי, ובט' בחשון אותה שנה נולד לי אחיין, בן לאחותי הגב' צפורה מיידנצ'יק שתחי'. אך טבעי וכמעט מובן מאליו היה שהברית שלו תהיה הברית 'שלי' אליה אוכל להזמין את המפקח הירושלמי הרב מרדכי ששון, וממנה אצא כאשר ההסמכה בידי. טבעי, אך כמעט מובן מאליו. בדגש על כמעט.

בנה זה של אחותי הינו רביעי בין הבנים, וקדמו למילתו בריתותיהם של שלושת אחיו הגדולים. וכיון ששלושתם נימולו בידיו האמונות של 'חיימק'ה', הרגשתי חובה לקבל את הסכמתו המפורשת לוותר על ה'חזקה' שלו למעני, למען יוכל להתקיים ה'מבחן המעשי' שלי בלי לפגוע בזכותו.

על מלאכת הפיוס וקבלת ההסכמה הופקד סבו של הילד הרך הנימול, הלא הוא ר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה. לא בכדי נטל על עצמו דוקא הוא את המשימה הסמי-דיפלומטית הזו. שליימק'ע הרי היה אמן הדיפלומטיה האישית והיה ידיד ותיק של חיימק'ה. והדבר העיקרי שהוא לקח איתו אל השיחה החשובה הזו, היה חסד הנעורים שנטה הוא עצמו לר' חיים מרינובסקי בעת שהלה עלה מרוסיה והחל בעבודת המילה בקרב אנ"ש בארץ הקודש. המונופול על הבריתות בכפר חב"ד היה אז מוחלט, וקשה היתה כניסתו של ר' חיים למודעות ההורים עד כדי הזמנתו למול את בניהם בעוד שבכפרם שוכן ועושה במלאכתו מוהל ותיק ומיומן. באותם ימי התחלה היה ר' שלמה לצידו בענין זה. ועשה תעמולה בקרב בני משפחתו וידידיו "לתת הזדמנות לצעירים". עכשיו הוא התכוון להפעיל את אותו טיעון בניסיון לבקש מידידו שייתן הזדמנות חד-פעמית למוהל צעיר.

גם מצד אמו, הילד הרך הנימול הינו נצר למשפחה שהעדיפה את המוהל מרינובסקי על פני מוהלים ותיקים. היה זה בטשקנט של לפני כחמישים שנה, כאשר ר' חיים החל לעסוק שם בעבודת המילה, וסבי המנוח ר' שלום זאב קרוגליאק ע"ה יחד עם תבדל לחיים טובים סבתי לאה שתחי', השתדלו שדוקא הוא, חיימק'ה, המוהל הצעיר דאז יהיה זה שימול את בנם.

יומיים לפני הברית המיועדת, כשכבר הייתי צריך להודיע למוהל המפקח אם יש לו בשביל מה להגיע, התקשרתי לבית אחותי לברר מה קורה. הילד בסדר גמור. קצת צהוב. ומה עם מרינובסקי? אה, השווער דיבר איתו. ומה הוא אמר? הוא צחק… הוא מסכים בלב שלם ואף מאחל לך הצלחה בטסט.

נרגעתי. גם קודם לכן לא חששתי מתביעה לדין תורה על הברית הזאת… על דבר כזה לא הולכים לרב במחוזותינו. החשש אם היה, היה מפני כעס, עלבון, או קפדנות נסתרת ומיותרת. אבל לא באמת חששתי. ידעתי שהוא יסכים. הייתי בטוח בכך. ובכל זאת הדיווח הזה הרגיע אותי. אולי האמירה המפורשת שזה בלב שלם? לא. הצחוק. הצחוק הוא זה שאישרר לי את ההסכמה שבלב.

בלב שקט ורגוע התחלתי בהכנותיי למבחן, לברית שאמורה היתה להתקיים יומיים אחר כך בט"ז במר-חשון. אלא שלחיימק'ה היו תוכניות משלו… למחרת אותו יום, בט"ו לחודש מרחשון, דקות מעטות לאחר שסיים לערוך את ברית המילה, שתמונה ממנה נדפסה בגליון כפר חב"ד האחרון, הוא נפרד בחטף מהעולם הזה. והצחוק שלו, צחוק הויתור שלו, קיבל לפתע משמעות אחרת. מצמררת.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים את ה'.

פורסם השבוע בשבועון "כפר חב"ד"


ט"ו בחשוון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
6
1. יפה ומצמרר
ט"ו בחשוון תשס"ו
2. אהבתי
רק תעשה את זה (הכתיבה) לעיתים יותר קרובות.
ט"ז בחשוון תשס"ו
3. אתה כותב נפלא תמשיך כך
כ' בחשוון תשס"ו
4. למה?
למה אתה לעיתים רחוקות כ"כ כותב? פשוט נפלא!
בעיקר החלק הבלתי פורמלי...
בהצלחה
מהקוטב
כ"ב בחשוון תשס"ו
5. עד היום אנו זוכרים את הברית של בננו
היתה לנו הזכות הגדולה שר' חיים מרינובסקי מל את בנינו בביתנו. בנינו עוד מעט מגיע למצוות אך אנו עדיין זוכרים את הטקס שנערך למופת, את דברי החכמה שלו, את היחס המצוין לו זכינו ממנו. האיש היה צדיק וגדול משכמו ומעלה. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים את ה'. אמן.
כ"ג באדר תשס"ו
6. המאמר כבר פורסם בעבר
בתאריך 17.11.05
ג' באייר תשס"ו