ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשע"ט | 16.11.18
חלק מהמייסדים על רקע בניין הישיבה
חלק מהמייסדים על רקע בניין הישיבה
70 שנה ל'אחי תמימים' • מיוחד

השנים בהם פעלה ישיבת "אחי תמימים" בתל אביב, שנפתחה בדיוק היום לפני שבעים שנה, היו שנים סוערות • ימי הבראשית בכתבה מיוחדת ל'שטורעם'
הרב זושא וולף / מערכת 'ימי תמימים'
ייסוד הישיבה

השנים - תרצ"ו-תרצ"ז. כמה ממשפחות אנ"ש והתמימים מצליחות לצאת מעמק הבכא הסובייטי ומגיעים לארץ ישראל. חלקם הגדול מתיישב בתל-אביב ובסביבתה.

בין הבאים היו משפחות הרב שאול דוב זיסלין, הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גורארי', הרב פנחס אלטהויז, הרב חיים יוסף רוזנבלום, הרב רפאל נחמן כהן, הרב שאול ברוק, הרב אלכסנדר יודסין, הרב שמואל זלמנוב, ועוד.

הימים הם ימי מאורעות דמים ופרעות. הכנופיות הערביות משתוללות ברחבי הארץ וזורעות אימה ופחד על הישוב היהודי שמנה אותה שעה קרוב לשש מאות אלף נפש.

כבישי הארץ הם בחזקת סכנה. דם יהודי נשפך כמעט מדי יום והסכנה אורבת בכל פינה. השלטון הבריטי כמעט ואינו עושה מאומה לדיכוי המהומות. להיפך, במקרים רבים הוא נותן למנהיגי הכנופיות הערביות יד חופשית להתנפל על ישובים יהודיים הנמצאים באזור ערבי. במיוחד רע ומר חלקם של היהודים הגרים בערים שבהן האוכלוסייה היא מעורבת. במקומות אלו, הטבח והביזה הם מעשים של יום יום. מכל אותה פורענות סובלים לא מעט תושבי תל-אביב מהתנפלויות שכניהם הערבים הגרים ביפו ובשכונות הגובלות עם העיר.

אי השקט וחוסר הביטחון השוררים בארץ ישראל, פוגעים קשות בכלכלה. קיים מחסור גדול במקומות עבודה ועול הפרנסה נעשה קשה מיום ליום.

לתוך מצב קשה זה נקלעו המשפחות החב"דיות מאנ"ש שעלו אותה שעה מרוסיה. באותה תקופה לא היה קיים שום סיוע לעולים מגורמים ציבוריים כל שהם. כל אחד נאלץ לדאוג לעצמו הן להשיג יום עבודה כדי שיהיה לו במה לפרנס את משפחתו, והן בכל שאר הסידורים הנחוצים למען קליטתה של המשפחה במקומה החדש.

הדאגות הללו היו מנת חלקם של כל אלו שהגיעו לארץ ישראל באותם הימים. אולם חסידי חב"ד שמו בראש הדאגות את הדאגה לחינוך בניהם. בהיותם בארץ מוצאם, ברוסיה הסובייטית, ראו בחינוך הילדים את המטרה העליונה, ולמרות המניעות והעיכובים מצד השלטון הקומוניסטי, לא הוזנח החינוך היהודי-חסידי, אותו נתנו החסידים לילדיהם גם כאשר נאלצו לרדת למחתרת, ובאותה מסירות הם דאגו גם לחינוך ילדיהם בארץ ישראל.

חורף תרח"צ. אל אנ"ש בתל-אביב מגיע מכתבו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ - מנאות דשא בפערכטאלסדארף, שם שהה לרגל בריאותו - שנכתב ביום ה' אדר שני תרח"צ, והוא ממוען אל הרב אליעזר קרסיק (אגרת א'צב):

"אתם התמימים יחיו, פליטי ארץ מולדתנו, מי כמוכם יודעים איך שצריכים להיות מסורים על הרבצת תורה ביראת שמים במסירת נפש.

הלא כולכם כאחד זוכרים אתם את אשר הגדתי לכם מה שאמר לי הוד כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לאמר, זכור כי על הרבצת התורה ועבודת החסידות צריכים למסירת-נפש בפועל ולא רק בכוח בלבד. ואחדים מכם הנה בהיותם בכור הברזל בשדה המערכה, הנה במידה ידועה ישנם כאלו אשר קיימו כן בפועל...

ועתה הנני ממלא את ידו להיות בא-כחי זמני בענין זה של יסוד חדר בשם "בני-תמימים" וישיבה בשם "אחי-תמימים".

ועל ידו הנני פונה אל כל אהובי התמימים שי' לקרוא אסיפה ולבחור ועד מיוחד לסדר דבר החדר והישיבה לזמן הבע"ל, ובהועד תהי' קומיססיא מיוחד שתתעסק דבר השגת האמצעים – מובן שבזמן הראשון יעשו תקציב לא גדול – והשי"ת יהי' בעזרך בגו"ר"...

אנ"ש בתל אביב נחלצים להקמת הישיבה

מיד עם קבלת המכתב, החל הרב קרסיק ז"ל לפעול במרץ להשגת מקום מתאים עבור הישיבה, וכן להתעניין באפשרויות השגת תקציב לישיבה. יומיים לאחר שקיבל את המכתב, בחג הפורים, כתב הרב קרסיק לידידו הרה"ח ר' אלתר שימחוביץ ז"ל, משפיע ישיבת "תורת אמת" בירושלים:

"בזה אני שולח לכבודו העתקה ממכתב כ"ק שליט"א שקבלתי שלשום, ולמותר לבאר ולהאריך בענין כזה שכבודו בעצמו מסר ומוסר נפשו עלי'. וגם אצלנו בתל אביב היה הוא מהמתחילים והעוזרים הראשונים בפעולת הענין, בה בשעה שבשנים אחדות מקודם, שכבודו זוכר בודאי שדיברנו כאן על אודות לרכז כאן ישיבה שלנו, עיקר השאלה היתה אם יהיו אצלנו תלמידים. וכעת ב"ה אנו רואים כי בזה לא יהיה שום מניעה אי"ה, והלואי שיספיק לנו אמצעים גשמיים ורוחניים על זה הסכום לתלמידים שכבר נראו לעינים...

אודות אמצעים כספיים אני חושב, אם רק כל התמימים הנמצאים יתענינו בזה כפי דרישת אדמו"ר שליט"א נשיג אי"ה. מובן כי לכתחילה צריכים להקטין את התקציב בכל מה דאפשר, וגם אני חושב שכבודו ג"כ יעזור לנו בזה על משך זמן עד שנעמוד על רגלינו...

אודות המקום, אם היה אצלנו הרבה אמצעים, אפשר היה כדאי לשכור מקום באמצע העיר. כעת אני חושב שהמקום היותר מתאים הוא הבניין של תורת אמת ברחוב הים. מובן שכבודו צריך להשתדל שהשכן יפנה את הדירה... אבקש מכבודו אריין ליגן זאך אין דעם ולהשיבני תיכף.

במוצאי שבת אעשה אי"ה אסיפה מהתמימים שלנו, יש בדעתי להכניס בזה גם התמימים לת"א כמו הרב גרשון חן וכדומה".

באותו יום כתב הרב קרסיק גם לשותפו הרה"ח דובער חסקינד ז"ל בארצות-הברית:

"...אני שולח לך בזה העתקה ממכתב אדמו"ר שליט"א שקיבלתי שלשום. ידידי יקירי, מי כמוך יודע נצחיות הענין שאדמו"ר שליט"א דורש מאתנו. אני חושב שכעת כולם יתאזרו ויעזרו זה בטרחתו וזה בכספו, אבל מה המה האמצעים שיכולים להשיג כאן בזמן חירום כזה, ובפרט על ענין כזה בא"י שהלשון קדוש אצלם יותר מכל ענינים העיקרים.

עליך מוטל הדבר לרכז שמה באמריקה כוחות שיעזרו בזה. בזה תלוי כל חיותנו ומי יודע בשביל מה באנו לאה"ק, ומי יודע בשביל מה נסעת לאמריקא.

להאריך בזה אני חושב שזהו למותר אתך, פרוס גיני בשלום כל אחינו התמימים יחי', בטח כולם יעזרו לך בזה..."

אסיפת אנ"ש למען הישיבה

כפי שהובא ממכתבו של הרב אליעזר קרסיק, עם קבלת המכתב נקראה אסיפה כללית של אנ"ש כשעל סדר היום הקמת ישיבה בשם "אחי תמימים" וחדר בשם "בני תמימים".

האסיפה התקיימה במוצאי שבת-קודש פרשת צו, ט"ז באדר שני תרח"צ, בבית-הכנסת חב"ד שבאותם ימים היה ברחוב מונטיפיורי 36 בתל אביב.

מן הראוי לציין את שמות המשתתפים באסיפה זו, שנועדה להיות אסיפת היסוד ואבן הפינה להקמת ישיבה חסידית-חבדי"ת בתל-אביב:

הר"ר אליעזר קרסיק, הר"ר משה אקסלרוד, הר"ר אלכסנדר יודאסין, הר"ר מנחם מנדל גרטנר, הר"ר זלמן משה היצחקי, הר"ר מיכאל דבורקין, הר"ר אברהם פריז, הר"ר משה גורארי', הר"ר רפאל נחמן כהן, הר"ר פנחס אלטהויז, הר"ר ישראל ליב ליפשיץ, הר"ר שמואל זלמנוב, הר"ר ליב ריקמן, הר"ר שמריהו גורארי', הר"ר חיים פולנר, הר"ר נחום גולדשמיד, הר"ר דוב גנזבורג, הר"ר משה דובינסקי, הר"ר אברהם שמואל לבנהרץ, הר"ר אלי' פאר, הר"ר לייב כהן, הר"ר אברהם דוד ינובסקי, הר"ר מאיר בליזינסקי, הת' זאב זלמנוב, הת' ניסן אבר והת' משה ירוסלבסקי.

לאחר הקראת מכתבו של הרבי הריי"צ, סיפר הרב קרסיק שכיהן כיו"ר האסיפה על התוכנית להתפתחות ה'חדר' ולהקמת ישיבה: "אם רק כולנו כאחד נתרכז בלב שלם ובאחדות גמורה בלי שום פניות, ונתמסר לזה במסירת נפש כפי דרישת אדמו"ר שליט"א".

לאחר שהרב משה גורארי הציע שיימצא אדם שיתמסר לעניין בכל מאודו, נבחר ועד זמני של עשרה אנשים להנהלת הישיבה. האסיפה הראשונה של הועד נקבעה למחר בערב. על הועד הוטל לסדר בתוך שבוע את כל העניינים הנחוצים, ולקיים אחר כך אסיפה כללית ולמסור דו"ח על הנעשה.

החברים שנבחרו בוועד הזמני היו: הר"ר אליעזר קרסיק, הר"ר משה אקסלרוד, הר"ר מנחם מנדל גרטנר, הר"ר אלכנסדר יודאסין, הר"ר משה גורארי', הר"ר רפאל נחמן כהן, הר"ר נחום גולדשמיד, הר"ר מיכאל דבורקין, הר"ר דוב גנזבורג והר"ר ליב ריקמן.

על הועד הזמני הוטל לפתוח בהכנות מעשיות לקראת פתיחת החדר והישיבה. בדיונים שהועד קיים היו התלבטויות וסימני שאלה רבים איך לגשת אל העניין, החל מחיפוש אחר מועמדים מתאימים לתפקידי ראש ישיבה, משגיח, משפיע ומלמדים, היכן לשכן את הישיבה ואת החדר, ועוד.

דיוני ועד הישיבה

למחרת, בי"ז אדר שני, התכנס הועד הזמני שנבחר בליל אמש. בפרוטוקול מהאסיפה הזו מסופר כי על סדר היום עמדו שלוש שאלות: א) לברר איזה תלמידים נכנסים בסוג תלמידי הישיבה. ב) איזה ראשי ישיבות, מלמדים, משפיעים ומשגיחים נצרכים לנו. ג) התקציב המוכרח.

ר' משה גורארי דיבר אודות ההבדל בין תלמיד חדר וישיבה. "עם תלמידי החדר צריכים לטפל במיוחד עם כל אחד בפרט. הוא יודע רק מה שמקבל. תלמידי הישיבה יודעים כבר בעצמם ללמוד במידה ידועה, והראש ישיבה מעמידם רק על דרך האמת. הלימוד איתם הוא לא בדרך טיפול עם כל אחד בפרט, רק בתור משפיע ומקבל. העיקר הוא שתלמיד ישיבה הוא בעצמו מקבל, והתלמיד חדר צריכים לעשותו מקבל. אם אנו חושבים לעשות ישיבה, אנו צריכים לנערים כאלו לראש ישיבה כזה".

אחרים מבאי האסיפה טענו שגם תלמידי ה'חדר' יכולים להתקבל לישיבה. והרב קרסיק מכריע:

"מובן ששם העצם של ישיבה הוא כמו שמבאר הר"מ גורארי, ומובן שאם היינו יכולים לעשות באופן כזה, היה טוב לנו ולבריות. גם בהתחלת בנין ישיבת תו"ת בליובאוויטש היה באופן כזה, וזה נוגע אפילו לחינוך בני החדר, כי אצל הקטן הכל רק בדרך היולי, ואין עדיין שום ציור. הוא מתחנך לפי אופן הציורים שהוא רואה, גם בליובאוויטש עיקר חינוך הקטנים היה מציור הגדולים, וספק גדול אם היו מתחילים לבנות את ישיבת תו"ת רק מקטנים, אם היו מתגדלים באופן כזה, אבל אנו צריכים לתת דעתנו מה אנו צריכים לבנין ישיבה כזו מתחילתה.

ראשית אנו צריכים למצוא נערים מוכשרים ורוצים לזה. שנית, אנו צריכים לראש ישיבה כזה, שיהיה מתאים להלימוד, וגם שיהיה מתאים לעצם הכוונה. אנו צריכים תיכף גם למשפיע רוחני לנערים כאלו, ואנו צריכים תיכף לעשות עבורם בית אוכל בחינם. לכל אלו הדברים אנו צריכים תקציב גדול. לפי ההצעה השניה, נערים יש אצלנו מהמוכן, ראשי ישיבות ומלמדים לפי צרכם, גם כן בנקל להשיג, ובמשכורת נמוכה. שאלת האכילה גם כן לא חדודה כל כך. ולכאורה זה לפי הכוחות שלנו".

לאחר חילופי דברים הסכימו כמעט כולם כי עיקר הבניין צריך להיות מתלמידי ה'חדר'.

הרב נחום גולדשמיד הציע להשיג ראש ישיבה כזה שיהיה מפורסם וגם יהיה מצוין בלימודו, בכדי שזה יפעל חשק לתלמידי הישיבות האחרות לבוא אצלנו.

הרב קרסיק: "אין אנו צריכים למפורסם אצל המתנגדים, כי מה שאצלם מפורסם – אצלנו זהו אפשר חסרון, כי יש הפרש גדול בין הלימוד שלנו ושלהם. אצלם עיקר הלימוד הוא בדרך פלפול, אצלנו עיקר הלימוד להבין דברי רש"י ותוספות לאמיתתם. ראש ישיבה מסוגל נקרא אצלנו מי שיכול להיכנס לעומק דברי רש"י ותוספות, שיוכל להכניס חיות בהתלמיד בשכל והפלאת הגמרא".

למחרת נמשכה בבית הרב משה גורארי האסיפה שעסקה בנושאי התקציב, ובסיומה אמר הרב קרסיק: "בעת הראשונה אנחנו כולנו צריכים לאזור כוחותינו. אני בעצמי, אף שאני עוסק בעסקיי משמונה עד שמונה, אני יכול לעשות הרבה, ובפרט להשגיח על עצם הענין על-ידי אחרים, כמו המשגיח ועוד. כל אחד מאיתנו צריך בזמן הראשון לאזור כוחותיו, ובמשך הזמן, כשהישיבה תעמוד על איזה בסיס ותהיה בבחינת חי, תהיה אי"ה נושא את עצמה".

מסקנת האסיפה היתה שלא להביט על שום מניעות ולבנות את הישיבה והחדרים.

האסיפה הבאה של הועד התקיימה ביום רביעי כ' אדר שני בבית הרב קרסיק.

בתחילת האסיפה דנו הנוכחים כיצד להשיג את המאה לירות שדרושות להתחלת בנין הישיבה והחדרים. הרב קרסיק סיכם את הדיעות השונות שהועלו: "דעה אחת, לעשות תיכף אסיפה של בעלי בתים; דיעה שניה, לחכות עד שיתקבל מכתב מאדמו"ר שליט"א לכללות אנ"ש; דיעה שלישית שלא לעשות אסיפה כלל עד שייבנה, אבל יכולים לילך אפילו בלא אסיפה אל הבעלי בתים ולקבץ מהם נדבות והלוואות; דיעה רביעית, שאנו יכולים לקבץ זה הסכום מהתמימים גופא".

והכריע הרב קרסיק: "הלא זה כל אחד מאיתנו סובר שאם היה ביכולתנו לקבץ הסכום מאיתנו גופא איננו כדאי כעת לעשות אסיפה מכללות אנ"ש. דיעות הסוברות לעשות אסיפה כעת או לאחר קבלת מכתב כ"ק שליט"א, הם רק בשביל שחושבים שאנו בעצמנו לא נוכל לתת סכום הצריך. הלא דבר כזה יכולים אנו לבחון על-ידי אסיפה כללית מהתמימים במוצש"ק שמיני. לכן לדעתי צריכים לעשות אסיפה כללית מכל התמימים במוצש"ק".

אסיפה כללית נוספת

במוצאי שבת קודש פרשת שמיני, כ"ג אדר שני, התקיימה שוב אסיפת אנ"ש, בה דווח על החלטות ופעולות הועד הזמני, ואנ"ש נתבקשו לסייע בגיוס הכספים להקמת הישיבה. באסיפה נכחו אנ"ש מתל אביב, רמת גן ופתח תקוה.

האסיפה נפתחה ע"י הרב קרסיק שסקר את החלטות הועד בשלושת האסיפות שהתקיימו במהלך השבוע, והסביר שכעת בנין הישיבה והחדר תלוי רק במסירות נפשו של כל אחד מהנאספים, תוך שהוא מציין שנדרש לאסוף מאנ"ש לא פחות ממאה לירות עבור התחלת בנין הישיבה. "להווי ידוע כי זהו דבר גמור ומוחלט שהישיבה תיבנה אי"ה, ומי שייתן על זה, יהיה לו חלק בבניה, ומי שילווה לנו – יחזירו לו אי"ה אחרי שנה".

הרב גנזבורג: "אין אנחנו צריכים הרבה ביאורים. הדבר הוא שלנו והוא חיותינו. כל אחד מוסר נפשו בעד השגת לחמו. בנין הישיבה נחוץ לנו עוד יותר מלחמנו. מי שיש לו יתן, ומי שאין לו – ילווה ויתן לנו. בנין תומכי תמימים היה גם כן מיחידים בעלי מסירת נפש, כמו הגור-אריה'ס, ועוד".

הרב יודאסין מציע שכל אחד ייתן מעשר מהריווח של חודש ניסן עבור הישיבה.

משיבים לו: הצעתו נכונה מאוד, אבל הלא זה לא יספיק לנו.

הרב קרסיק: אני מציע שנסיים הויכוחים ונבוא לפועל. כל אחד יגיד כמה הוא נותן וכמה הוא מלווה לשנה אחת.

לאחר שכל אחד אמר כמה הוא נותן, התברר שבאותו ערב נאספו תרומות בסך 150 לירות. הרב קרסיק, בא-כוחו הזמני של אדמו"ר הריי"צ בדבר יסוד החדר והישיבה, בירך את כל המסובים בכוח הרבי בעבור מסירת נפשם לכוונה האמיתית, ובזה נסגרה האסיפה. הרב קרסיק הזמין את חברי הועד לאסיפה שתתקיים בביתו ביום שני כ"ה אדר שני ותעסוק בעניינים הנחוצים.

להבנת הדברים יש לציין, שכאשר המשכורת החודשית באותה עת לא עלתה על 5 לא"י, ואילו רובם הגדול של אנ"ש נאבקו על פת לחם, גם הסכום שנאסף באותה אסיפה נחשב עצום. ניתן אפוא להבין את גודל המסירות שהוכיחו המשתתפים באסיפה זו, כאשר כל אחד תרם למעלה מיכולתו ובלבד שהשאיפה תיהפך למציאות.

ישיבת "תורת אמת" מסייעת ל"אחי תמימים"

בינתיים כתב הרב אלתר שימחוביץ להרב קרסיק: "...נא לבשרני מהחדשות שמתהוות במחנכם בענין זה, וה' יהיה בעזרינו שנמלא תפקידנו ונשלים תכלית חיותנו בעולם כהוראת ופקודת כ"ק אדמו"ר שליט"א אשר הוא רצון העליון ממש".

במכתבו לרב שימחוביץ מיום ראשון כ"ד אדר שני, כותב לו הרב קרסיק:

"...כעת אוכל לבשרו כי נתחיל אי"ה בודאי לבנות ישיבה כפי רצון אדמו"ר שליט"א. גם חדר יתקיים.

אתמול בערב היה אצלנו אסיפה כללית ונתגלה המסירות נפש של אחינו התמימים שכולם דלפונים ר"ל וקיבצנו רק מאיתם לערך מאה וחמישים לא"י על התחלת בנין הישיבה והחדר. כי לפנות כעת לבעלי בתים אפילו מאנ"ש לא היה אפשר בשום אופן, חוץ מזה שיטילו ספיקות בכל הענינים, לא יתנו שום דבר כל זמן שהדבר עדיין לא בא לעולם...

הכסף שקיבצנו אתמול זהו לא על פי טעם ודעת, רק בהתגלות יחידה שבנפש והמסירות לדבריו הקדושים של כ"ק שליט"א...

הבנין שלכם כפי שאני יודע בבירור, השכן שלכם הרב שבארצמאן יוצא ביום שלישי שבוע זו והדירה פנוי'. על כן אם הדבר שלנו יקר אצלכם ואין אפשרות ליתן אותה לנו בחינם על זמן מה, אנו מסכימים לשלם לכבודם שתי לא"י לחודש. בעד איזה חודשים ניתן למפרע. ונוכל לעשות חוזה.

אני מבקש מכבודו שיתן לי תשובה בזה היום, כי הזמן קצר, ואם לא אז אנו מוכרחים לחפש דירה אחרת".

למחרת, בכ"ה אדר שני, נשלחה התשובה מהנהלת ישיבת "תורת אמת". "דבר הדירה של ישיבת תורת אמת, הננו מסכימים שתיכנסו בה, לעת עתה בתשלום של שתי לירות לחודש. והננו מקוים אשר אי"ה כי ירחיב ד' את גבולכם, תעלו גם המשכורת על הדירה...".

חברי הוועד מדווחים לרבי הריי"צ

באסיפה שהתקיימה בבית הרב קרסיק ביום שני כ"ה אדר שני דנו בהשגת ראש ישיבה ומלמדים ובהשגת מנהל פנימי, משגיח ומשפיע. הועלו הצעות שונות והוחלט לכתוב הכל לרבי הריי"צ.

ביום רביעי כ"ז אדר שני, כותב הרב קרסיק לרבי הריי"צ:

"כ"ק אדמו"ר שליט"א,

מכתב כ"ק בדבר יסוד חדר בשם בני תמימים וישיבה בשם אחי תמימים קבלתי בזמנו. המכתב נגע לעומק הלב של כל אחד מהתמימים יחיו. בהתעוררות גדולה באו כולם לאסיפה הראשונה במוצש"ק צו, ונבחרו ועד מעשרה אנשים הרשומים בהפרוטוקול הראשון, הרצוף למכתבי. ישיבות הועד נתקיימו בשבוע העבר שלשה פעמים. כמעט שכל חברי הועד נכחו על האסיפה, כל אחד שמע דברי חבירו וכשהכיר האמת ביטל דעתו. כל אחד התעניין בזה כמו בדבר שלו ממש.

כפי שניכר מהפרוטוקולים הרצופים להמכתב, היה הכל בסדר נכון. לא הקדימו את המאוחר למוקדם, עיקר הכובד בדבר השגת האמצעים להתחלת הבנין בשעה שאי אפשר עדיין לפנות לבע"ב אפילו מאנ"ש, נפתרה באסיפה הכללית שנתקיימה במוצש"ק שמיני. הועד בעצמו לא שיער על האסיפות הקודמות הכוחות הנעלמים של התמימים יחיו.

כל הענין עשה רושם גדול בעיר, אף שלא פרסמנו ואדרבה העלמנו בכל מה דאפשר, אך הוא נשמע בין . . היראים מהמתנגדים שמחים מאד מזה ומחזקים אותנו, בחשיבה שזה יהיה ישיבה אמיתית, ומצפים שזה יהיה לעומת הרוח ששורר כעת ר"ל.

כעת הרבה דברים שעומדים אצלנו על הפרק ומוכרחים אנו לפתור אותם במהירות, בכדי שנוכל לפתוח תיכף אחד הפסח:

א) דבר הראש ישיבה, אנו צריכים ומוכרחים לאיש בעל כשרון גדול וירא ה', אף שבשם הרב והגאון נמצאים הרבה בארץ, אך בפועל המה מועטים. אנו מקוים שנמצא אי"ה, אנו מקוים כשיהיה ר"מ מפורסם, יבואו אצלנו תלמידים ג"כ. ב) דבר מנהל פנימי משגיח ומשפיע, זה מובן שאנו בעצמנו צריכים לתת. אנו בעצמנו איננו יכולים לבוא לשום החלטה כפי שניכר בפרוטוקול של הועד הרביעי שנתקיים שלשום. ג) דבר הדירה...

אנו מבקשים מכ"ק שיורנו וידריכנו בדרך הישר, כל ההחלטות שלנו המה רק על אופן שיסכים כ"ק, ואם כ"ק לא יסכים אנו מבטלים דעתנו מכל וכל... אנו מבקשים לכ"ק שיסכים על כל הברכות שבירכנו במוצש"ק על האסיפה הכללית.

בשם ועד הזמני".

למחרת הגיע כתב החוזה להשכרת הדירה של ישיבת "תורת אמת" עבור הישיבה בתל אביב, והרב קרסיק דיווח על כך במכתב נפרד לרבי הריי"צ ושאל את הסכמתו.

הרבי הריי"צ מנחה את ועד הישיבה

ימים ספורים לפני חג הפסח התקבל מכתבו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ששהה באותם הימים בפאריז.

ב"ה, ג' ניסן צ"ח
פאריז
אל הועד הזמני דתלמידי התמימים לסדר חדר בני תמימים וישיבה אחי תמימים בתל-אביב, ובראשם ידידי הרב וו"ח אי"א מוהר"ר אליעזר שי'
שלום וברכה !
במענה על מכתבו בצירוף הפרטי-כל אודות חדר בני-תמימים וישיבה אחי-תמימים, נהניתי במאוד מזה אשר ידידי יקיריי התמימים יחיו התענינו בזה כפי הראוי להם.
להיותי טרוד בהווה בהתעסקות ברפואות השי"ת ישלח לי רפואה בקרוב כברכת ידידיי התמימים ואנ"ש יחיו, וגם כנראה אשר עוד צריכים לברר איזה ענינים אודות המלמד ר' . . שי' ואודות ראש ישיבה, אחכה בהמענה עד אשר אקבל הידיעות הנ"ל.
אמנם בכללות הענין הנה חדר בני-תמימים וישיבה אחי-תמימים הוא ענין אחד בפירמא. המלמד צריך להיות נשמע אל ההנהלה, הנהלה צריכה להיות מועד אך המנהל צריך להיות אחד, כי תרי קלא לא משתמע, והמקום ללמוד הוא הדירה דתו"א בתל-אביב, התלמיד מר . . שי' והרב ר' . . שניהם מתאימים ואודות רא"י להשתדל מהקרוב לדרכי החסידים כי גם אופני הלימוד של חסידים הוא באופן אחר כמ"ש באחד ממכתבי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
אודות התקציב צריכים להיות מתון וכמאמר הידוע ממורנו הבעש"ט נ"ע בביאור הפסוק והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד.
פ"ש וברכה מיוחדת לכאו"א מתלמידי התמימים וב"ב יחיו, ולקראת חגה"פ הבע"ל הנני לברכם אותם ביתם ובני ביתם יחיו בחג כשר ושמח בגשמיות וברוחניות.
הדו"ש ומברכם, חי"ק

פתיחת הישיבה בראש חודש אייר תרח"צ

עם קבלת המכתב ובו תשובות לכמה מהשאלות שנשאלו על-ידי הועד הזמני, התאספו חברי הועד ביום כ"ג בניסן תרח"צ, בביתו של מנהל הישיבה הרב קרסיק והוחלט על פתיחת הישיבה בראש-חודש אייר. באותו מעמד הוחלט למנות את הרב חיים שאול ברוק לראש ישיבה, את הרב נחום גולדשמיד למשפיע ואת הרב ניסן אבר למשגיח. בתור מלמד לילדי החדר הוחלט למנות את ר' משה קופילוביץ, מחסידי סלונים.

הוועד החליט אפוא לפרסם מודעות על פתיחת ישיבה חדשה בתל-אביב בשם "אחי תמימים" וחדר בשם "בני תמימים".

בשלב ראשון נרשמו למעלה משלושים תלמידים בגיל 5-10, וכן חמשה עשר נערים בגיל 12-14. מספר תלמידים לא גדול, אבל מספיק בהחלט כדי לפתוח את המוסד המיוחל.

ביום ראש-חודש אייר הגיעו כמה עשרות תלמידים מחוץ לתל-אביב, ויחד עם התלמידים תושבי תל-אביב שהספיקו כבר להירשם לישיבה החדשה, נפתחה בשעה טובה הישיבה החב"דית בעיר המודרנית - תל-אביב, ברחוב הרב קוק 16.

יום זה צוין כמפנה חשוב בתולדות העיר תל-אביב, וכיום מיוחד לאנ"ש והתמימים הגרים באזור תל-אביב, שבו ביום תקעו יתד ונטו אהל לתורה תמימה ברוחה של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.

כאמור, התלמידים הראשונים היו בני אנ"ש מתל-אביב והסביבה. גם בני הורים מזרמי חסידויות שונים שביקשו להקנות לבניהם ולילדיהם חינוך על טהרת הקודש ברוח החסידות, שלחו לשם את ילדיהם. הרב ברוק הביא עמו מספר נערים מראשון לציון שהוריהם התקרבו והתיידדו מאד עמו, ועליהם נוספו חמישה תלמידים שידידו המשפיע הרב אלתר שימחוביץ שלח אליו מירושלים. תוך זמן קצר נוספו תלמידים נוספים ושמעה של הישיבה התפרסמה בכל הסביבה.

חגיגת הפתיחה

בישיבת ההנהלה שהתקיימה בג' אייר, הוחלט לקיים פתיחה חגיגית של ישיבת "אחי תמימים" בהשתתפות הרבנים הראשיים לתל-אביב, נכבדים, אישי ציבור ואנ"ש. מועד חגיגת הפתיחה נקבע לל"ג בעומר.

בליל ל"ג בעומר נאספו באולם הישיבה מוזמנים רבים וביניהם הרבנים הראשיים לתל-אביב, וכן רבני אנ"ש מכל הארץ, כדי לחגוג את האירוע של פתיחת ישיבה חסידית בעיר תל-אביב.

בדברי הפתיחה, עמד הרב קרסיק על מהותה של ישיבת "תומכי תמימים" ועל מטרת התייסדותה בשנת תרנ"ז על-ידי כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, והיום זכינו להוסיף עוד מגדלור שיפיץ תורה ויראת שמים ברוחה של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, גם בעיר תל-אביב. כן נשמעו ברכותיהם של הרב עמיאל הרב הראשי לתל-אביב, ושל הרב שלמה יוסף זווין. הקהל שהסב ליד שלחנות ערוכים היטיב את לבו במטעמים ובמשקה ונתנו קולם בשירים חב"דיים עד שעה מאוחרת בלילה.

יש לציין, כי בין אלו שנשלחו להם הזמנות לפתיחה החגיגית, היה גם מר ד.צ. פנקס שהיה הנציג הדתי היחידי בעירית תל-אביב. מר פנקס לא הופיע לחגיגה, ובמכתבו אל הנהלת הישיבה הוא מנמק את אי הופעתו כמחאה על שאין לומדים בישיבה בשפה העברית. אלו היו "הבעיות" של אותה תקופה.

ברשימה שנכתבה בשנת תשט"ו, מסופר כך אודות הקמת הישיבה:

"התחילו לחשוב איך לייסד ישיבה בשם תומכי-תמימים בארץ ישראל, והוטל הדבר על הרב קרסיק שהוא מומחה בזה וגם רצונו עז בזה... התחיל לארגן הישיבה עוד בשנת תרצ"ו בביהכ"נ השכור של חב"ד אז ברחוב מונטיפיורי 36, ובשנת תרצ"ח, כשקבלו אז צו מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ זי"ע לצאת אל המרחב ולפרסם הישיבה, הוצרכו אז למצוא מקום מתאים לישיבה.

והנה היות שברחוב הרב קוק 16 בתל אביב נמצא בנין של ישיבת תורת אמת ששימש אז רק למקום תפלה, הוחלט לבקש רשות מכ"ק אדמו"ר לפתוח שם הישיבה החב"דית בשם ישיבת תומכי-תמימים... נתן צו שהבניין יומסר לישיבת תומכי-תמימים הנפתחת בתל אביב... ההצלחה של הישיבה החב"דית החדשה היתה למעלה מן המשוער, נתגדלה בכמותה ואיכותה מזמן לזמן עד שנתפרסמו על ידה הפעולות המעשיות של חב"ד".

התנגדויות לישיבה החדשה

הישיבה אמנם נפתחה והלימודים מתנהלים בצורה מסודרת, ואף הבעיות של אש"ל עבור התלמידים שמחוץ לתל-אביב, כבר באו על פתרונם, אך בד בבד החלו אישים וארגונים שונים להתנכל לישיבה שזה עתה נוסדה, בנימוק האמור, שפת ההוראה בישיבה היא אידיש ולא עברית.

מאמרים חריפים פורסמו בעיתונות התקופה נגד ישיבת "אחי תמימים", מכתבי מחאה רבים הגיעו, ומנהלי הישיבה גונו על אשר קבעו את האידיש כשפת ההוראה. לא חסרו גם איומים כלפי הישיבה ותלמידיה, אולם הנהלת הישיבה החליטה לא להיגרר לויכוחים מיותרים והסתפקה במכתב תשובה שנשלח אל "האיגוד למען השלטת העברית בא"י", אשר פנה אל הנהלת הישיבה בתלונה על כך ששפת ההוראה היא אידיש.

במכתב תשובה מיום כ"ח סיון תרח"צ, כותב מנהל הישיבה הרב קרסיק:

"אין בהתכניות של הישיבה והחדר שום רמז כלשהו וגם אין כוונה כלשהי, ללחום בהשפה העברית ולהחזיק ח"ו בהדעה הלוחמת בעד השפה האידיש. התכנית והכוונה פנימית של הישיבה והחדר הנ"ל, היא אותה התכנית והכוונה שבה נתייסדה הישיבה המפורסמת בעולם בשם תומכי תמימים ליובאוויטש על-ידי האדמו"ר נבג"מ זי"ע לפני יותר מארבעים שנה, ועכשיו המרכז שלה באוטבוצק, פולין, ולה סניפים רבים בכל תפוצות ישראל.

שאלת שפת הלימוד לא הייתה קיימת לא אז וגם לא עתה, היות והשפה המדוברת של ראשי הישיבה, המשפיעים והמשגיחים, הייתה תמיד שפת האידיש. דבר זה נכון גם לגבי ראשי הישיבה בתל-אביב, מאחר והשפה המדוברת שלהם היא אידיש, ולכן מתנהלים הלימודים גם כן בשפת אידיש ולא בגלל סיבה אחרת".

לא ידוע אם הללו השתכנעו מדברי התשובה של הרב קרסיק, אולם עובדה היא שההסתה נגד הישיבה וכן מאמרי השטנה בעיתונות, הלכו ופחתו.

כך או כך, הישיבה הייתה לעובדה קיימת.

ראש הישיבה הרב חיים שאול ברוק

בדו"ח ששלח מנהל הישיבה הרב קרסיק לכ"ק אדמו"ר הריי"צ בראשית אלול תרח"צ, ארבעה חדשים לאחר פתיחת הישיבה, נאמר בין היתר:

"ניכר בתלמידים שיפור רב, הן בלימודים והן בהתנהגות, כולל גם ההנהגה החסידית לפי ערך". על עבודתו של ראש הישיבה הרב ברוק, כותב מנהל הישיבה:

"מהראש ישיבה הרב ברוק, אנו מאד שבעי רצון, בכל הפרטים. סדר לימודו עם התלמידים לפי כישרונותיהם ושנותיהם, הוא בסדר גמור, לפי דרישתנו. דער אוועק געבן זיך לכל תלמיד ותלמיד, און דער פארארן מכח יעדער תלמיד, און בכללות דער גאנצער ענין, הוא אצלו כמו ענין שלו ממש און נישט וי א געדונגענע זאך, און נישט קוקנדיק אויף דעם וואס די געלט וואס עס קומט איהם, און וואס ער דארף זיי, באקומט ער נישט [=ההתמסרות שלו לכל תלמיד ותלמיד, והאיכפתיות מכל תלמיד בפרט ומכל הענין (=הישיבה) בכללותו, הם אצלו כאילו שזה ענין שלו ממש, ולא כשכיר בלבד. ומבלי הבט על כך שהמשכורת המגיעה לו, והוא נצרך לכך, אין הוא מקבל]. אצל התלמידים יש ביטול פנימי אצלו. המה אוהבים אותו".

ואכן, כדבריו של המנהל הרב קרסיק, במיוחד הוקסמו תלמידיו-חניכיו של הרב ברוק מהתוועדויותיו שהיו המלאות חן ועסיס חסידי מקורי. כאשר היה משמיע את סיפוריו מדברי ימי החסידים שהומחשו על ידו, היה ניתן לחוש כאילו השומע רואה לנגד עיניו את הדמויות הללו, והדרישה להפיק את ה"בכן" - הלקח שצריך להפנים מסיפור הנהגותיהם ומידותיהם של גדולי החסידים, פעלו על שומעיו פעולה פנימית.

גם את אמרותיו השנונות בהן הצליף בתלמידים, נתקבלו מבחינתם באהבה ובסלחנות. הם חשו כי ר' שאול רוצה ומבקש מכל עומק פנימיות לבבו, את טובתם. מרגלא בפומיה לאמר עליהם "הלא המה חבריי הצעירים...".

בני-ביתו נשארו בראשון לציון, ור' שאול נשאר כל השבוע בתל-אביב. נמצא עם התלמידים מהשכם בבוקר עת לומד את שיעורי החסידות עם התלמידים המבוגרים לפני התפילה, מתפלל עמם, אוכל ארוחת-בוקר יחד עמם, ומוסר את השיעור היומיומי לפניהם. בצהריים תופס מנוחה קצרה על אחד מספסלי העץ ועם הגיע זמן ה"סדר" של אחר הצהריים, הוא עובר מתלמיד לתלמיד, משגיח על חזרתם את השיעור שלמד עמהם בבוקר, ועונה לשאלותיהם. בערב שוב שיעור דא"ח ואינך חש בו כל עייפות.

גם לאחר סיום סדר-היום הרצוף-הצפוף בלילה, הוא עדיין נשאר בישיבה, משוחח עם זה בקשר להנהגתו, עונה לשני על שאלותיו, מתעניין אצל השלישי אודות בעיותיו, וכן הלאה. מאוחר בלילה הולך לישון, והיכן נמצא חדרו של ראש הישיבה והמשפיע של הישיבה? באחד החדרים שבו לנים התלמידים שמחוץ לתל-אביב, נמצאה מטה עבור ראש הישיבה. כך הרגיש הרב ברוק את עצמו כאחד התמימים השרוי בחברתם של "חבריו הצעירים".

לימים עבר לגור בביתו של הרה"ח ר' שמואל זלמנוב, אך גם כאן ישנו עמו בחדר מספר תלמידים.

לביתו בראשון לציון היה נוסע רק לקראת שבת-קודש, וכשבאה שבת שחל בה איזה יומא דפגרא או איזה "קידוש" מיוחד, נשאר בתל-אביב גם ביום השבת-קודש. ומכיוון ומטבח הישיבה לא פעל בשבתות, היה הרב ברוק סועד בליל שבת יחד עם מספר תלמידים אצל הרב חיים יוסף רוזנבלום, וביום השבת-קודש נשאר בקידוש ובהתוועדות עד סמוך למנחה.

חלק ב' יפורסם במהלך השבוע.

א' באייר תשס"ח
בניין הישיבה
בניין הישיבה
 
הרב חיים שאול ברוק מכהן כראש הישיבה
הרב חיים שאול ברוק מכהן כראש הישיבה
 
הרב דוד חנזין כמגיד שיעור
הרב דוד חנזין כמגיד שיעור
 
מחיי הישיבה
מחיי הישיבה
 
הרב משה אקסלרוד
הרב משה אקסלרוד
 
הרב חיים שאול ברוק
הרב חיים שאול ברוק
 
הרב שלום נח ברזובסקי, האדמו"ר מסלונים
הרב שלום נח ברזובסקי, האדמו"ר מסלונים
 
הרב נחום גולדשמיד
הרב נחום גולדשמיד
 
הרב משה גוראריה
הרב משה גוראריה
 
הרב שמערל גוראריה
הרב שמערל גוראריה
 
הרב שאול בער זיסלין
הרב שאול בער זיסלין
 
הרב דוד חנזין
הרב דוד חנזין
 
הרב נחום טרבניק
הרב נחום טרבניק
 
הרב אלכסנדר יודאסין
הרב אלכסנדר יודאסין
 
הרב רפאל כהן
הרב רפאל כהן
 
הרב ניסן עבער
הרב ניסן עבער
 
הרב ברוך פריז
הרב ברוך פריז
 
הרב שלמה קופצ'יק
הרב שלמה קופצ'יק
 
הרב שלמה חיים קסלמן
הרב שלמה חיים קסלמן
 
הרב אליעזר קרסיק
הרב אליעזר קרסיק
 
הרב חיים יוסף רוזנבלום
הרב חיים יוסף רוזנבלום
 
הגב לכתבה

תגובות
2
1. כתבה יפה
מדהים!
א' באייר תשס"ח
2. נהנתי
ודבר בעתו מה טוב
א' באייר תשס"ח