ב"ה יום חמישי, י"ט אלול תשע"ט | 19.09.19
מימין: רבין, שמיר, נתניהו ושרון
מימין: רבין, שמיר, נתניהו ושרון
ארבעה ראשי ממשלה על הרבי

לכבוד י"א ניסן, אנו מגישים ארבעה מאמרים מארבעה ראשי ממשלה לשעבר שמספרים על התרשמותם מהרבי • יצחק שמיר, רבין, נתניהו ושרון
מערכת שטורעם

לכבוד י"א ניסן, יום הולדתו ה-106 של הרבי, אנו מגישים לכם ארבעה מאמרים, משוכתבים מראיונות שהעניקו ארבעה ראשי ממשלה לשעבר, ובהם הם מספרים על התרשמותם מהרבי.

.jpg_312יצחק שמיר:

לראשונה נתוודעתי, באופן אישי, אל הרבי מליובאוויטש ותנועתו באמצע שנות השישים. עם סיום שירותי במסגרת ה'מוסד' החלטתי ביחד עם מספר חברים להתמסר לעניינם של יהודי רוסיה.

ואולם מיד בראשית הדרך נוכחתי לגלות כי מישהו כבר הקדים אותי בהרבה והוא הרבי מליובאוויטש. המציאות שנתגלתה לי הפתיעה אותי למרות המידע הקודם שהיה לי על מחתרת חב"דית הפועלת ברחבי ברית-המועצות. נדהמתי מעומק הפעילות והיקפה. אנשיו של הרבי סיפקו ליהודי ברית-המועצות מצות לפסח, ספרים ותשמישי קדושה, שחיטה כשרה וכל יתר הדברים שיהודי זקוק להם. בעצמי נפגשתי עם אחד מחסידי חב"ד שחרף עיניהם הבולשות של השלטונות הסובייטיים, והסכנה הכרוכה בכך, הקים שם מערך שלם של מוהלים שביצעו בריתות-מילה לתינוקות יהודיים ברחבי המדינה.

אז נוכחתי שיש יהודי היושב אמנם בארצות-הברית אך משמש כמפקד של ישראל בצרה. כל מקום שבו יש יהודים השרויים בצרה, רואה הוא בכך עניין אישי, הנוגע לגופו ונפשו, והוא דואג להם.

זכורני כי כל אימת שסיפרתי למכיריי על פעילותי למען יהודי ברית-המועצות, היו תולים בי עיניים תמהות ושואלים: על מה אתה מדבר? האמנם חושב אתה שאי-פעם ייצאו משם?! היה זה הרבי מליובאוויטש שהאמין באמונה שלימה ביציאת יהודי ברית-המועצות לחופשי. שאבתי מכך עידוד רב בעבודתי.

שליחיו של הרבי, שליחי חב"ד, מגיעים לפינות הנידחות ביותר בעולם כדי לעמוד לימינם של יהודים שנקלעו לצרה. הם מופיעים לעיתים במקומות מרוחקים ומסוכנים כמלאכים מושיעים שאינם נרתעם מלשים נפשם בכפם כדי לעזור לאחים יהודים, כי חזקה עליהם מצוות רבם להושיט יד לכל יהודי באשר הוא. זהו צבא הסולידריות היהודית החובק עולם.

הפעם הבאה בה הרבי שבה את לבי היתה לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר עלתה שאלת גבולותיה של ארץ ישראל על סדר היום הלאומי והבין-לאומי. הרבי היה הראשון שיצא בקול גדול וצלול, בקבעו כי אסור באיסור גמור למסור ולו גם מילימטר אחד משטחי ארץ ישראל. את דעתו זו השמיע באותה חריפות לכל אורך השנים הבאות ולא נרתע לעשות כן גם אם בשל-כך נפגעו לכאורה אינטרסים שונים של תנועת חב"ד.

הרבי התנגד לא רק למסירה בפועל של שטחים, אלא גם לעצם הדיבור על כך והבעת נכונות לוויתורים טריטוריאליים. כל תקופת כהונתי כראש-ממשלה שהתפרסה על פני שבע שנים השתדלתי שלא לסטות מדרך זו כמלא הנימה. גם כשהלכתי לוועידת מדריד, שהרבי, כידוע לי, לא היה מאושר ממנה, פעלתי ברוח זו. לא אשכח כיצד רגע לפני פתיחת הוועידה נועדתי עם נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, והזהרתיו חד-משמעית כי אם ישמע מפיו ולו רק פעם אחת הנוסחה "שטחים תמורת שלום", אפוצץ את הועידה ואשוב מיד לישראל. בוש שיחסיו עמי לא היו חמים במיוחד, התרשם מהזהרתי ונהג על-פיה.

הפעם הבאה שבה הצטלבו דרכינו, הייתה במהלך תקופת מלחמת המפרץ, כאשר הובלתי מדיניות של איפוק ומנעתי התערבות של ישראל במלחמה. זאת, למרות תחושת החרדה וחוסר-האונים ששלטו באוויר, והאסכולה האחרת שצידדה ביוזמה אקטיבית מצד ישראל. אחד ממקורות העידוד שלי באותם ימים היה הרבי מליובאוויטש ששלח מסרים מרגיעים לגבי תוצאות המלחמה והשלכותיה על ישראל, ועודד בכך לבבות רבים.

חסידי חב"ד מדברים על רוח הקודש שפיעמה בו. מדינאים ואנשי צבא שנפגשו עמו הגדירו זאת כהסתכלות מפוכחת ומרחיקת-ראות. ואני סבור ששני הדברים חד הם. רוח הקודש היא הרוח הרואה למרחוק. הרבי היה מאותם יחידי סגולה שניחנו ביכולת להביט למרחוק.

אחד משיאי הקשר בינינו התרחש בתקופת מה שזכה לכינוי "התרגיל המסריח". ישראל עמדה אז בפני סכנה של שינוי דרמטי במדיניותה; ממדיניות של עמידה על עקרונות למדיניות של ויתור ונסיגה. הרבי היה אז עוגן ההצלחה היחיד שבכוח השפעתו הציל את המצב.

היום יותר מתמיד, בראותי את המנהיגות הצולעת, בכל התחומים, אני חש געגוע עז לנוכחותו. מנהיגות יהודית אמיתית חייבת להאמין ביסודות הרוח של עמנו, להציב לעצמה עקרונות ולא לזוז מהם כמלוא הנימה. כזה היה הרבי.

.jpg_359יצחק רבין ז"ל:

בשנת 1972, כשהייתי שגריר ישראל בארצות-הברית, נתבקשתי על-ידי הנשיא שז"ר לבוא אל הרבי מליובאוויטש ביום הולדתו השבעים, ולהביע איחולים חמים בשם שז"ר ובשם מדינת ישראל.

במהלך ביקור זה, התקבלתי לראיון פרטי אצל הרבי. הראיון ארך ארבעים וחמש דקות, ונושאים שונים עלו לדיון – אך יותר מכל, אני זוכר את עיניו של הרבי: עיניים כחולות, חודרות, המבטאות חכמה ומודעות.

את הראיון פתח הרבי בשאלה שהופנתה אליי: האם אין אני, כנציגה של מדינת ישראל, חש בודד בינות ל120 האומות והמדינות השונות המיוצגות בוושינגטון?

בהמשך השיחה הרבי פיתח את הרעיון הטמון בבסיסו של הפסוק "הן עם לבדד ישכון". עם ישראל, אמר הרבי, תמיד יהיה בודד בין כל העמים.

הרבי הצביע על הפסוק כסוד הישרדותו המופלאה של העם היהודי. במשך שנות דור, גם כאשר לא היתה לנו מדינה משלנו, העם היהודי שרד והמשיך להתקיים. למרות האינקוויזיציה, הגירושים או הפוגרומים. סוד הישרדות זו הוא ה"לבדד ישכון" – הדביקות במסורת ובתורת ישראל, וגם האיומים מבחוץ לכלותנו, שלא מאפשרים לנו להיטמע ולהתבולל בין העמים.

בהמשך השיחה המאלפת הרבי הזכיר גם את האימרה "איזהו עשיר, השמח בחלקו". האם אין זה טבע האדם להתקדם, ולא להסתפק בקיים? הרבי השיב: אכן. יש לשמוח בחלקך, אך יחד עם זאת תמיד לשאוף, להוסיף ולהתקדם הלאה.

היתה זו שיחה מרתקת. עלו בה נושאים כאלו, עליהם לא שוחחתי עם אף מנהיג אחר – לא עם הנשיא בוש, או הקנצלר קול. היתה זו שיחה עם מנהיג רוחני, אך יחד עם זאת – בעל חוש מעשי ורגישות גבוהה למציאות בה אנו חיים. ללא ספק, הרבי היה מנהיג מוערץ על-ידי אלפים, שמיהרו לקיים כל מילה שיצאה מפיו.

יצאתי מהפגישה מלא השראה. חשתי כי נפגשתי עם מנהיג יהודי דגול.

.jpg_312_01בנימין נתניהו:

זמן קצר לאחרי שהגעתי לארה"ב על-מנת לשמש כשגריר ישראל באו"ם, ביקר אותי במשרדי חסיד חב"ד שהיה אחד מפיקודיי בסיירת מטכ"ל. הוא אמר לי: "עומד להיות אירוע גדול אצל הרבי, אתה מוכרח לבוא". באתי, וזו היתה הפעם הראשונה בה נפגשתי עם הרבי – בליל שמחת תורה, בשנת 1984.

למעלה מ5,000 חסידים הצטופפו בבית הכנסת, כאשר הרבי נכנס ל'הקפות' לדבר בדברי תורה. האנשים שלצידי אמרו לי: "גש אל הרבי", אני חששתי להפריע לו, אך הם האיצו בי לגשת. ניגשתי ואמרתי לרבי: "רבי, באתי לראות אותך". הרבי הביט בי ואמר: "רק לראות? לא לשוחח?" וכך החלה השיחה שנמשכה 45 דקות.

בין הדברים אמר לי הרבי: "אתה הולך לבית החושך, אל האו"ם (באותם ימים האו"ם היה מאוד לא ידידותי לישראל, והוא היה מכונה בפינו בשם "בית החושך"); אך עליך לזכור, שאפילו בחושך הגדול ביותר, אם תדליק נר קטן – הוא יאיר למרחקים". הרבי גם אמר לי לזכור את מי ומה אני מייצג, את ישראל, את העם היהודי. "עליך לעמוד בתוקף ובגאווה", הוא אמר.

היו דברים נוספים שדוברו באותה הזדמנות, אך אלו היו דברים שאני זוכר אותם עד היום. היתה זו פגישה מרגשת, יוצאת מן הכלל. הרבי לא ניסה "לעגל פינות" או לייפות את הדברים. הוא אמר את מה שהוא חשב, והדברים חדרו אל הנשמה.

דומני שאכן הלכתי ברוח זו, בזמן היותי באו"ם.

להלחם מול 119 אנשים

לאחר ארבע שנים החלטתי לשוב ארצה ולהכנס לחיים הפוליטיים. באתי אל הרבי וסיפרתי לו על תכניותי. בתחילה הרבי התנגד לכך; הוא טען שאני ממלא תפקיד חשוב בחו"ל. כשטענתי שאני מעוניין לחזור ארצה, הוא אמר: "טוב, אם אתה אכן רוצה... אבל, זכור שיהיה עליך להלחם שם מול 119 חברי כנסת".

בזמנו, הדברים היו נשמעים כגוזמא, או כבדיחה טובה. כיום אני יכול לומר שזוהי הגדרה מאוד טובה של תפקיד ראש הממשלה....

הקשר בינינו נמשך כל השנים. כשהייתי בארה"ב הייתי מגיע לבקרו; אך גם לאחר מכן הקשר לא פסק. כשנולד בני יאיר, קיבלתי ממנו ברכה נהדרת: הוא אמר ש'יאיר' הוא מלשון אור, ונתן את ברכתו שהוא יאיר את חיי.

העמדות הבטחוניות שלו היו תקיפות. אני חושב שכיום כבר ברור לרוב הציבור בישראל על מה נעוץ הסכסוך בינינו לבין שכנינו, אך לאורך כל השנים היה תמיד רק קול אחד ברור: קולו של הרבי. הרבי הדגיש את חשיבות הארץ, גם בגלל המסורת וההיסטוריה שלה, וגם בשל ערכם הבטחוני של השטחים.

מלחמה בהתבוללות

חב"ד כיום משמשת הכתובת ליהודים שאיבדו את דרכם. לדעתי, האבידה הגדולה ביותר לעם היהודי – אחרי השואה, היא ההתבוללות. אחרי השואה מנינו 12 מיליון; לפי ההשערות, אפילו בצמיחה איטית, היינו אמורים למנות היום 24 מיליון. איפה כולם? נעלמו. לא על ידי חורבן גשמי, לא במשרפות, אלא באיבוד הזהות היהודית ובנישואי תערובת. הרבי רצה שחב"ד תיהפך למגנט שתמשוך יהודים ששכחו את זהותם. דומני שנושא זה היה מאוד חשוב עבורו, לא פחות מהנושא הבטחוני.

העבודה של חב"ד בארץ נפלאה אף היא. למרות שכאן לא קיימת סכנת התבוללות, חב"ד פועלת כדי לקרב את היהודים אל המסורת ואל המקורות. שורשים רוחניים חשובים להישרדותה של ישראל לא פחות מצרכים חומריים.

מורשתו של הרבי

מורשתו של הרבי חיה וקיימת. העקרונות אותם ייצג, אהבת ישראל, אהבת תורת ישראל ואהבת ארץ ישראל, הוכיחו את עצמם כנחוצים הרבה מעבר למה שהעריכו בתחילה. אנו חיים בתקופה מאוד צינית, בה אנשים חושבים שהכל סובב סביב לחומריות; לעיתים שוכחים, כי מה שמאחד אותנו הם הערכים היהודים הנצחיים, הקשר שלנו לארץ הזו, אמונתנו באלוקים, המסורת המיוחדת שלנו, הם אלו שאיפשרו את החזרה שלנו לארץ, והם אלו שידריכו את עתידנו. וברוח זו, פעל הרבי.

.jpg_307אריאל שרון:

היתה לי הזכות לפגוש את הרבי הרבה פעמים. אני חושב שהקשרים שלי עם הרבי התחילו כאשר בני נהרג בסיבות טרגיות והרבי שלח לי מכתב ניחומין מאלף. מאז נמשכה ההתכתבות בינינו.

שמחתי מאוד לראות את המכתב של הרבי אליי שנדפס בתוך ספר ה"איגרות קודש", בין מכתבים אחרים. נפגשתי כמה פעמים עם הרבי, וזכיתי לקבל ממנו הרבה מכתבים נוספים. מכתבים שעסקו בנושאים שונים, החל מהמצב בארץ ישראל ועד לדבר הכי מעניין – נושאים צבאיים. מאוד הערכתי את זה והושפעתי מדבריו. מאוד הערכתי והערצתי את הרבי.

מאוד הופתעתי מהעובדה שרב דתי, רבי, מבין היטב בנושאים צבאיים. הרבי הסתכל בעיניו, עיני הפלדה החודרות לתוך עיני, והמבט שלו מאוד חימם אותי. הוא דיבר אתי על נושאים שונים. זכור לי שביקשתי ממנו אז שיפעיל לחץ על ברית המועצות. זה היה בתקופה שברית המועצות התחילה לשלוח לארה"ב שלוחים במטרה לקבל תמיכה כלכלית עבור רוסיה. חשבתי אז שצריך להיות מופעל על הסובייטים הרבה יותר לחץ, וידעתי שהרבי ואנשי חב"ד היו היחידים שאחרי המהפכה הקומוניסטית הצליחו לשמור על קשר עם יהדות רוסיה. מאוחר יותר יצאו הרבה מאוד יהודים מרוסיה, מאות אלפים, אבל כבר אז התחילו לצאת יהודים בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים.

הרבי אמר לי אז שהוא לא מקבל את הבקשה שלי. הוא אמר שלא יקח הרבה זמן ושערי ברית המועצות ייפתחו. הוא אמר שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים עם הרוסים. היה אז זמן קשה ברוסיה, תקופת שלטון ברז'נייב. זה לא היה מצב של הרג המונים כמו בימי סטלין, אבל היה אז מאוד קשה ברוסיה. והרבי אמר שצריכים להיזהר מאוד כי לעולם אין לדעת כיצד יגיבו הסובייטים. אני זוכר שבשעתו זה נשמע לי בלתי אפשרי, אבל מסתבר שבעולם הכל אפשרי והרבי, כדרכו, צפה למרחוק.

*

הרבי דיבר אתי גם על המצב בירושלים, ביהודה ושומרון ואפילו על נחלת חב"ד בחברון. ביקשתי מהרבי שישלח חסידים שלו להתיישב שם, אבל הרבי וחב"ד בכלל, לא אהבו להתערב בנושאים שיוצרים מתיחות ומריבה בין יהודים. וחוץ מזה הרבי כתב לי אז משפט מעניין: "והיה כי תקרה קטטה בין נער יהודי ונער ערבי, לצד מי תהיה הממשלה?". וצריך לזכור שמדובר לא במצב של היום, אלא לפני כשלושים שנה, מיד אחרי מלחמת ששת הימים. אף אחד אפילו לא חשב אז שנגיע אי-פעם למצב כזה, אבל הרבי צפה זאת.

בהמשך לזה היתה פגישה בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. ובפגישתי עם הרבי דובר על נושאים שהיו אז על הפרק. הרבי דיבר אתי על נושאי אסטרטגיה צבאית – כיצד להגן על סיני ועל תעלת סואץ, ומה יקרה עם הצבא הישראלי ייסוג לקו בר-לב, כמה זה יעלה לנו. כשהרבי דיבר אתי על הדרך להגן על סיני, סיפרתי לרבי שהייתי מפקד קומנדו שפיקד במשך תקופה מסויימת על עזה והאיזור, ונלחמנו עם כל בעיות הטירור שצצו כבר אז. כבר אז התנהל בצה"ל מאבק נוקב סביב השאלה איך להגן על סיני. המצב היה אז שתעלת סואץ היתה בידינו, והמעבר של ספינות בתעלה היה כפוף להחלטתנו.

*

אבל השאלה הגדולה היתה איך להגן על סיני. הרבי טען בתוקף שקו בר-לב – בר-לב היה מפקד מפורסם ואמיץ שהציע לבנות קו הגנה בסיני – יהיה טעות גדולה ונוראה. מסתבר שלמרות שהדיון היה סודי, הרבי השיג את המידע. הרבי ידע הכל. והוא שלח לי מכתב שמתאר את האסון שעלול לקרות לעם ישראל בגלל קו בר-לב. הוא כתב את זה כמה שנים לפני מלחמת יום כיפור, ותיאר מה יקרה – איזה נזק נורא, איזו טרגדיה קו בר-לב יביא לעם ישראל. הוא השווה את קו בר-לב לקו מאז'ינו. זו היתה בעיה צבאית קשה, והיה דיון נוקב מה יקרה. אחר כך, במלחמת יום כיפור, זה קרה וראינו שהרבי צדק. הוא היה אדם גדול.

אני זוכר שהרבי אמר לי אחרי מלחמת ששת הימים לגבי ירושלים שממשלת ישראל לא תתמוך בהתיישבות של יהודים שם. ומדובר לא בשנות התשעים, אלא בשנות השישים.

*

הדברים שדיברתי עם הרבי, תמיד השפיעו עלי. אחד התחומים הכי חשובים שבהם הושפעתי מהרבי הוא דאגתו להפצת חינוך יהודי בעולם. למרות שאינני מגדיר את עצמי יהודי דתי, אני יהודי, וזה הדבר הכי חשוב עבורי. הרבי הביע בפני את דאגתו הרבה לעם היהודי. עבורי, לתת לילדים חינוך יהודי זה דבר חשוב מאוד מאוד. והיום אנחנו רואים בעולם הרבה אנשים שהרבי שלח למקומות נידחים, ואני עצמי פגשתי רבים כאלה שהרבי שלח במטרה להבטיח חינוך יהודי לילדים יהודים.

י' בניסן תשס"ח
נתניהו אצל הרבי
נתניהו אצל הרבי
 
שרון ורעייתו אצל הרבי
שרון ורעייתו אצל הרבי
 
הגב לכתבה

תגובות
1
1. למההההההההה
חבל שכל אלה לא הקשיבו לרבי
ט"ז בניסן תשס"ח