ב"ה יום ראשון, כ"ב אלול תשע"ט | 22.09.19
הרבנית ליפסקר בתחנות שונות בחייה
הרבנית ליפסקר בתחנות שונות בחייה צילום: ארכיון שטורעם
האישה שזכתה לבשל לרבי

הרב יוסף יצחק יעקבסאן כותב על הסבתא, מרת ליובא אלטע טייבל ליפסקר ע"ה שהלכה לעולמה, צרור סיפורים, זכרונות ותמונות • מיוחד
מאת הרב יוסף יצחק יעקבסאן

במוצאי יום חמישי, כ"ה שבט, דקות ספורות לפני חצות הלילה ודקות ספורות לאחר שהסתיימה חתונתו של נכדה, עלתה למרומים נשמתה של סבתא, האשה הצדקנית יראת ה', מרת ליובא אלטע טייבל ליפסקר ע"ה.

כמה שעות קודם לכן היא הובלה מביתה ברחוב פרזידנט בקראונהייטס לבית הרפואה מטודיסט, שם נפטרה מסיבוכי לב, והיא בת 94 שנים.

ביום שישי, תחת גשם שוטף, ליוו אותה למנוחת עולמים קהל רב, ידידים, בני משפחה ומכרים, ובהם – בלעה"ר – מאות יוצאי חלציה, ילדיה, נכדיה, ניניה ובני ניניה. במזג אויר עכור, תחת שמים קודרים, טמנו את סבתא ע"ה בבית החיים מונטיפיורי בקווינס, ניו-יורק, כמה פסיעות מאוהל רבותינו נשיאינו זי"ע.

94 שנים של תמימות, אמונה ומסירות נפש הגיעו לקיצם.

* * *  

הסבתא טייבל נולדה בכסלו תרע"ד (1914), בעיירה וואזניעסענסק באוקראינה, להוריה הרב עזריאל חיים שלום ברוך ולאה לפקיפקר ע"ה. אביה היה כלי-קודש – רב, שוחט ומוהל. בהיותה נערה צעירה היגרה המשפחה לבאטום, גרוזיה, שם קיבל אביה משרה של כלי קודש. משפחת לפקיפקר היתה ידועה ביראת-השמים הנפלאה ובהקפדה על שמירת המצוות אפילו באותם ימים אומלליים כאשר ילדים יהודיים רבים עזבו את דרך היהדות וסטאליניזם השתולל והחריב את היהדות ברוסיה הסובייטית. למשל, ידוע שמשפחת לפקיפקר היתה ממשפחות היחידות שכל הבנות הקפידו בעודן ברוסיה הסובייטית לכסות את השער, ועוד כהנה.

סבתא היתה אישה אינטלגנטית מאד, מלומדת, ועם זאת הצטיינה ביראת שמים קפדנית – שילוב נדיר באותם ימים. בשנת 1934 היא נישאה לסבא ר' יענקל ליפסקער ע"ה (במקור מפולטבה אוקראינה, לימים גבאי ביהכ"נ וביהמ"ד 770) והם גרו בכותאיס, גרוזיה, ופתחו מפעל לאריגת חוטים. יחד הקימו משפחה חרדית-חסידית חב"דית בכותאיס וגם תמכו ועזרו ליהודים רבים בעיר. סבא וסבתא מסרו נפשם עבור ישיבת תות"ל בכותאיס ובחורי ישיבת ליובאוויטש בעיר היו בני בית בבית משפחת ליפסקר.

"למרות עוצם הסכנה שבדבר", סיפרה לי בתה הבכורה, אמי – להבחל"ח - מרת חי' צבי' תחי', "הוריי לא נתנו לנו לילך ל"שקאלע", לביהכ"נ ההמלכתי. אבינו שכר שני מורים, ללמד את הילדים לימודי קודש ולימודי חול. ר' מענדל שמוקלערמאן (מאראנציק קראנו לו) לימדנו לימודי קודש, ויהודי בשם ר' בנימין לימדנו לימודי חול".

"בגרוזיה היה פחות אידאולוגיה מבשאר מקומות ברוסיה. הכסף שלט בכל. אבא הרויח די יפה, והיה משחד חזק את אנשי המשטרה, כיון שהמפעל שלו היה סגור בשבת".

"בכל לילה ולילה לפני השינה", מספרת אמי תחי', "היתה אמא ע"ה מתפללת עם כל הילדים בזה הלשון, 'דער אויבערשטער זאל געבן מיר זאלן זיך זען מיטן רבי'ן'". אבל באותן שנים, זה היה ריאלי כמו משאלת לב שבשבוע הבא נגור כולנו יחד על הלבנה... הרי רוסיה היתה סגורה ומסוגרת וע"פ דרך הטבע לא היה סיכוי לשום שינוי. בכל זאת, אמא לא וויתרה, וזו היתה תפלתנו בכל לילה ולילה"...

לאחר המלחמה יצאה משפחת ליפסקער מעמק הבכא הסטליניסטי, בדרכונים פולנים מזוייפים, דרך לבוב, והתיישבו בפאריז. בשנת תש"ז, בבוא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לפריז לקבל את פני אמו הרבנית חנה ע"ה ולהביאה לניו יורק, התאכסן במלון למשך כמה חדשים. סבתא ע"ה זכתה לבשל כמעט יום יום את האוכל עבור חתנא דבי נשיאה (הרבי). סבא ר' יענקל ליפסקער ע"ה (לימים גבאי 770) היה מביא לו לבית המלון את המאכלים שסבתא הכינה, ביצים, דגים וכדומה. על מצבתה אכן נחרת "זכתה לעזור לבעלה לשמש את כ"ק אדמו"ר"...

סבא סיפר פעם, שהרבי ביקש ממנו כמ"פ להכין לו דגים, ואמר, שהוא רוצה לאכול דגים דווקא כיון שע"פ הקבלה מתגלגלים דווקא בדגים נשמות הצדיקים... הרבי פעם אמר לו, שאם אין דגים רגילים, יוכל גם להכין לו הרינג מטוגן.

לחג הפסח אותה שנה, יצרו סבא וסבתא היין עבור הרבי, וגם קנו הרבי – ע"פ בקשתו - כלים חדשים. אגב, היו כמה חסידים שהתלוצצו מה'תמימות' של סבא לשמש את הרמ"ש במסירות כזו... סבא ענה: שוטים! הייתי מתגלגל מכותאיס לפריז כדי לשמש בן של הרבי.

אגב, פעם הביא סבא במוצש"ק שטרות כסף לשלם חוב שלוה מהרבי. ואמר לו הרבי שני דברים: א. במוצש"ק לא מסדרים חובות. ב. "אין ליובאוויטש דארף אלץ זיין מיט א סדר". שטרות שונים צ"ל בחבילות שונות, ולא מעורבות זו בזו (חבילה של א', חמש, עשר וכדומה), ולא רק זה, אלא גם להיות מונחים באותו כיוון.

לפני יציאתו מפריז, ביקש הרבי לשלם לסבא וסבתא עבור השירות. הם סירבו ליקח כסף, והרבי העניק מתנה לסבתא סט חדש של לקוטי דיבורים מאת חתנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. היא הוקירה את המתנה והשתמשה בהלקוטי דיבורים במשך כל שנות חייה.

לפני פסח תש"ח הגיעה משפחת ליפסקר לניו יורק. וכל המשפחה – באותה שעה, אבא ואימא, ושש ילדים – נכנסו ליחידות אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. מי היה יכול להאמין, אבל התפלה הלילית "מ'זאל זיך זען מיטן רבי'ן" נתמששה...

"נכנסו לחדר היחידות", סיפרה לי אמי. "הרבי ישב בספודק על ראשו, שער זקנו היה לבן לגמרי, ופניו האירו כמלאך אלקים. הוא הסתכל על כל אחד מאתנו, וכולנו יחד בירכנו בקול רם ברכת שהחיינו בשם ומלכות.

"כשגמרנו, אמר הרבי הריי"צ: "כשאני רואה משפחה כזו שיצאה מרוסיה, אני הוא זה שצריך לברך שהחיינו"!...

על פי הוראת הרבי נ"ע, גרו סבתא וסבא וילדיהם במשך שנים בחוה בהייטסטאון, ניו ג'רסי, וב-1954 הם עברו לשכונת קראון הייטס בברוקלין. כאן פתחו סבא וסבתא חנות מכולת בשדרת קינגסטון (מאוחר יותר קנה ר' בערל שי' כהן את החנות וידועה היום בשם "כהנ'ס").. יותר מחנות היה זה בית חרושת לחסד, היכן שסבתא היתה מעודדת אנשים שבורים וסבא היה מעניק בחינם סיגריות, שתיה וכל מיני מאכלים לאלמנות, עניים ובחורים בלי פרוטה בכיס. במלים פשוטות, ההוצאה בדרך כלל היתה מרובה על ההכנסה...

סבתא היתה צדקת מהסוג הישן. הימים והלילות שלה היו מלאים באמירת תהלים, תפילה, לימוד, פעילות חסד, ביקור חולים וה"מבצעים" של הרבי; הלב שלה בער באמונה היהודית משנות-דור. במסירות נפש היא גידלה את ילדיה ברוח ישראל סבא והיתה מסורה בכל ליבה ונשמתה אל הרבי ופעולותיו, ואל תפקידה כאם בישראל. לא היו לה חיים לעצמה כלל; כל חייה היו מקשה אחת של קדושה, אמונה ואהבת ישראל.

סבתא סיפרה לי, שפעם בעת יחידות, שאלה הרבי אודות בנה (דודי ר' שניאור זלמן שי'), "ביי וועמען לערנט ער"? (אצל מי הוא לומד?).

סבתא התחילה לענות: "זיין רבי איז" (הרבי שלו הוא...). הרבי קטע את שטף דיבורה, ואמר: "איר מיינט זיין מלמד" (אתם מתכוונים להמלמד שלו).

והיתה סבתא מפרשת את דברי רבינו, שכן, "א רבי איז נאר איינער"...

לעולם לא נשכח איך היא היתה מכבסת ומגהצת בכל יום חמישי בדחילו ורחימו את מפת השולחן להתוועדות השבת של הרבי ב-770 (שהיא גם ארגה לבד, בראותה שהמפה הישנה אינה מכובדת ונקיה כ"כ), ואיך היתה מנקה ומצחצחת את כתר הספר-תורה של משיח, ובכל שנה – מחצית השקל של הרבי.

בכל מוצאי ש"ק היתה סבתא ע"ה מדליקה את כל האורות בבית. סבתא סיפרה שמנהג זה למדה מאת אמו של הרבי, הרבנית חנה נ"ע, שהיתה מדליקה האורות בדירתה במוצש"ק. סבתא היתה אומרת, שבמוצאי שבת "דארף זיין ליכטיק אין שטוב".

אגב, בעלה הסבא ר' יעקב ליפסקער, מגבאי 770, זכה לבנות שולחן התפלה של הרבי בזאת למעלה (שבו נטמן ארון הקודש בג' תמוז תשנ"ד), עמוד של הרבי בזאל הקטן, ארון הקדוש ב770 בזאל למעלה ובזאל למטה, ועוד המון כלי עץ נרהבים, חלק מהם שנתקבלו בחיבה יתירה בבית הרבי ברחוב פרזידנט.

תשערו לעצמכם: עד גיל 85 הלכה סבתא למבצעים בכל יום ויום, מבלי להחסיר יום, וללא קשר עם המזג אויר! נהגה במיוחד לבקר בבתי רפואה בברוקלין, להכנס לחדריהם של אנשים ונשים זקנים, שבורים ונדכאים, לספר להם סיפורים, ליתן להם אוכל ושתיה, ולחזקם בדברי בטחון ועידוד.

את שיעור תניא היומי היתה סבתא נוהגת ללמוד ארבע פעמים, בכל אחד מארבעת ספרי התניא שזכתה לקבל מאת הרבי!

הנפטרת הותירה שמונה ילדים: אימא חיה צביה יעקבסאן (רעיתו של אבינו ועורך הראשי של האלגעמיינער זשורנאל, ר' גרשון בער ע"ה), אסתר רסקין (רעיתו של ר' בערל ראסקין), הרב אברהם לוי, הרב שלום דובער, לאה מרמלשטיין (רעיתו של ר' שמואל הכהן מרמלשטיין), הרב צבי הירש, הרב שניאור זלמן והרב שמואל. היא הותירה גם את כלתה יוכבד, רעיתו של הרב יוסף יצחק (פיצי) שנספה לפני 13 שנים בתאונת דרכים. היא הותירה גם אח הרב יעקב לפקיפקר, בבני ברק, ושלוש אחיות – מרת בלומא סטניסלבסקי, מרת חנה באראס ומרת פרידה אורנשטיין, וכן נכדים, נינים ובני נינים, הולכים בדרך התורה והמצוה, עד כי יקיצו ורננו שוכני עפר בב"א. 

* * *  

למה נקרא שמה טייבל?

איתא במדרש רבה שיר השירים שבני ישראל נקראים "יונה" בתנ"ך (כמו "עיניך יונים" ועוד), כי כשם שיונה לאחר שהיא מוצאת את זיווגה, היא איננה עוזבת אותו (לא כמו רוב החיות, הבהמות והציפורים), כך גם בני ישראל, לאחר שהם הכירו את הקב"ה ו"נזדווגו" לו, הם לעולם לא עוזבים אותו.

כזו היתה סבתא שלי, היתה "טייבל" במלוא מובן המילה: היא מעולם לא עזבה את המסירות, האמונה והמסירות נפש שלה. מהצעד הראשון שלה בבוקר -- מנטילת ידיים ועד קריאת שמע שעל המטה  -- היו כל שעותיה דביקות אחת רצופה בהקב"ה.

לסבתא היו הרבה ביטויים אופיינים. ביניהם, "קח עוגיה", "תפסיק 'לקשקש בקומקום'" ו"לב לא עשוי משום". אבל במהלך שנותיה האחרונות, המוטו המרכזי שלה היה "תצליח ותביא את המשיח. יברכך". במילים אלה היא היתה נפרדת מכל אחד מנכדיה אחרי כל ביקור.

ובכן, במילים אלה נפרד מהסבתא היקרה:

"זיי מצליח, באבע, און ברענג משיח".

ו' באדר א' תשס"ח
סבתא טייבל עם בעלה, זקני ר' יעקב ליפסקער ז"ל בעת חגיגת הנישואין הכ"ה שלהם, תשי"ט
סבתא טייבל עם בעלה, זקני ר' יעקב ליפסקער ז"ל בעת חגיגת הנישואין הכ"ה שלהם, תשי"ט
 
סבתא טייבל ליפסקער ז"ל עם בתה הבכורה אמי מרת חי' צבי' תחי' יעקבסאן, בעת חתונתה, ליל ג' דחנוכה תשט"ז
סבתא טייבל ליפסקער ז"ל עם בתה הבכורה אמי מרת חי' צבי' תחי' יעקבסאן, בעת חתונתה, ליל ג' דחנוכה תשט"ז
 
ר' יעקב זכה לבנות שולחן התפלה של הרבי בזאל (בו נטמן ארון הקודש בג' תמוז תשנ"ד), עמוד של הרבי בזאל הקטן, ארון הקדוש ב770 ועוד. בתמונה זו עומד ר' יענקל ליד כלי עץ שבנה במאריסטאון
ר' יעקב זכה לבנות שולחן התפלה של הרבי בזאל (בו נטמן ארון הקודש בג' תמוז תשנ"ד), עמוד של הרבי בזאל הקטן, ארון הקדוש ב770 ועוד. בתמונה זו עומד ר' יענקל ליד כלי עץ שבנה במאריסטאון
 
סבתא טייבל ליפסקער ע"ה עם שני בניה, ר' חיים שלום דובער שי', ור' יוסף יצחק ז"ל
סבתא טייבל ליפסקער ע"ה עם שני בניה, ר' חיים שלום דובער שי', ור' יוסף יצחק ז"ל
 
הגב לכתבה

תגובות
2
1. מאד מרגש
סיפורים מרגשים במיוחד. יישר כחך!
ו' באדר א' תשס"ח
2. סיפורים נפלאים
הסיפורים הם נפלאים. מעניין אותי אם ידוע למי מהקוראים עוד מקור להמנהג היקר הזה להדליק כל האורות במוצש"ק בבית? תודה רבה.
ז' באדר א' תשס"ח