ב"ה יום שני, כ"ה מנחם-אב תשע"ט | 26.08.19
השיעור היומי בכתב ידו של הרבי

במכתב כללי-פרטי שנשלח לרב היילפרין מירושלים ביוד שבט כ"ג הוסיף הרבי בכתב יד מספר שורות העוסקות בשיעור התניא של היום. הכתב והמכתב
מערכת שטורעם

לפנינו מכתב 'כללי-פרטי' של הרבי מיום-ההילולא י' שבט תשכ"ג מתוך תשורה משמחת הנישואין של משפחת וילהלם מירושלים. המכתב ממוען אל הגאון החסיד הרב שמואל אלעזר היילפרין שליט"א, רב שכות בית ישראל בירושלים ת"ו ויו"ר איגוד צאצאי רבינו הזקן.

בשולי המכתב הוסיף הרבי בכתב-יד קודשו מספר שורות העוסקות בדברי אדמו"ר הזקן באגרת הקודש סימן כו. אגרת שנלמדה היום, ו' מר-חשון, ע"י המוני חסידי חב"ד ועמך בית ישראל במסגרת שיעורי החת"ת.

אדמו"ר הזקן מבאר באגרת הזו את ההפרש שבין אותם דברי היתר היונקים את חיותם מ'קליפת נוגה', שמשום כך אפשר להעלותם לקדושה, לעומת אותם דברים האסורים שמקור חיותם הוא מ'שלש קליפות הטמאות', שלכן, "אינו יכול לעלות לא בשבת ולא בחול, גם כשמתפלל ולומד בכח ההוא, אם לא שאכל לפיקוח נפש שהתירו רז"ל ונעשה היתר [גמור]".

בקשר לגרסת התיבה 'גמור' המופיע בחצאי-אריח, הוסיף הרבי בכתב-יד קודשו: ז"ע [זה עתה] התקבל המכ' [המכתב] שלאחרי הנ"ל. וגדר אכילת איסור כשהותר (בפקו"נ [בפקוח נפש] וכו') – י"ל [יש לומר] שתלוי באישור גרסת התיבה גמור (אגה"ק סכ"ו. קמד, רע"א).

לתוספת עיון בנושא הנידון, ראה אגרות קודש חלק א', עמ' רלח בהערה ו' ("צע"ק בל' אדמו"ר הזקן (אגה"ק סי' כו) שכותב "שאכל לפקו"נ שהתירו רז"ל ונעשה היתר גמור". ואולי מפני הנ"ל תיבת גמור מוקפת ובכמה דפוסים אינה") ועד"ז בלקוטי שיחות חלק ג', עמ' 985 בהערה 16.

ו' בחשוון תשס"ח