ב"ה ערב ש"ק, י"א כסלו תשפ"א | 27.11.20
הרבי הקודם עם חסידיו. בקטן: החזן יוסל'ה רוזנבלט
הרבי הקודם עם חסידיו. בקטן: החזן יוסל'ה רוזנבלט
יוסל'ה רוזנבלט שר אצל הרבי

תיאור אוטנתי של התוועדות בשנת תר"צ במחיצת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בה השתתף החזן הנודע ר' יוסל'ה רוזנבלט ז"ל • מיוחד
הרב משה מרינובסקי

הימים שבין שמיני עצרת ושמחת תורה וז' מרחשון הם, מדי שנה בשנה, ימי הרשמים וההתרשמויות מחודש תשרי.

אנו מתכבדים, אפוא, להביא בפני קוראינו תיאור אוטנתי של התוועדות שמחת בית השואבה תר"צ במחיצת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שכידוע שהה באותם ימים בארה"ב, התוועדות בה השתתף החזן הנודע ר' יוסל'ה רוזנבלט ז"ל. התיאור הופיע בשעתו באידיש בעתון ,"דער מארגן זשורנאל" פרי עטו של הסופר ד.ל. מעקלער (עורך 'ספר הזכרונות' של הרבי הריי"צ נ"ע). הדיווח נעתק בספר "תולדות חב"ד בארצות הברית" (פרק יב) והוא מתורגם לראשונה ללה"ק ע"י מערכת שטורעם. 

***

רוח חסידית מקורית ומסיבה עשירת תוכן של חב"דניקים נלהבים, תופעה נדירה באמריקה הסוערת והשקועה בעניני חולין, התקיימה ביום שלישי בלילה בשמחת בית השואבה בסוכתו של הרבי מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק, שהגיע אל יהדות אמריקה עם השליחות הגדולה לסייע לרומם את מצבם הרוחני של היהודים ברוסיה ובמדינות נוספות.

הגשם, שירד כל היום וחלק נכבד מהערב, לא מנע מחסידיו ואוהדיו של הרבי להתכנס ממש מכל חלקי העיר, מהברונקס כמו גם מברוקלין. להיות נוכחים בשמחת בית השואבה אצל הרבי מליובאוויטש לא קטנה היא וכדי לסכן למענה הכל, אפילו את החשש שבגלל הגשם השמחה לא תוכל להתקיים בסוכה אלא בבית.

אבל הגשם, בדרך נס, פסק בזמן ועוד לפני שהשולחנות והספלים התייבשו, הסוכה הגדולה והרחבה של הרבי, הבנויה סמוך לבית,, אותה הקים הרבי ליד מעונו הזמני בברוקלין עווניו בברוקלין - כבר היתה מלאה.

מהסכך עדיין היה טפטוף בלתי פוסק, הדפנות עדיין היו לחות, אבל הציבור נדחק והצטופף עוד ועוד, וכאשר כבר לא היה מקום לעמוד על הקרקע, עמדו על גבי הספסלים וממש טיפסו על הקירות.

המתח גבר כאשר הרבי נכנס ותפס את מקומו בראש השולחן, סביבו ישבו מלויו הנכבדים וחשובי החסידים מניו יורק.

כעת, עיני כולם היו מופנות אל הרבי שפניו, המלאות  צער, חודרות כל כך עמוק.

בפנים חיוורות עם זקן בלונדיני עגלגל שבאמצעו כבר הכסיף, עם עיניים חודרות מלאות צער – הרבי עושה רושם בל ימחה.

הרבי יושב מהורהר. הוא תמיד מהורהר, הוא תמיד אחוז שרעפים. נראה כאילו איננו חי כלל בעולם המציאות. מראהו טראגי. כל הטרגדיה של העם היהודי משתקפת בפניו.

אבל הרי זו עת שמחה. חסידים נאספו כדי לשמוח בחג הקדוש. הרבי קורע עצמו, אפוא, ממחשבותיו ופוקח את עיניו, סוקר את הציבור שמסביב. הוא אומר משהו לאלה שסביבו. עונים לו. זוהי "מילתא דבדיחותא" ועל פני הרבי נשפך חיוך מתוק, שמחה לבבית.

ואז פניו נראים מלאות ומרוצות.

אבל זה לא נמשך הרבה. עד מהרה הרבי שוב שקוע בהרהורים. יש מדי הרבה על מה לחשוב.

בינתיים, הציבור שמח. מדברים אל הרבי וסביב הרבי....

הדמויות החשובות ביותר של החב"דניקים באמריקה נמצאות כאן. האוירה מרוממות.

את הארוע מנהל הרב משה דובער ריבקין. מסביב שורת רבנים נוספים – הרב ישראל דזייקאבסאן, הרב שלמה אהרן קאזרנובסקי, הרב זלמן נאוויק, הרב מנחם מענדל לאקשין, הרב ניסן טעלושקין, ר' טוביה בעלקין, האחים קרעמער ורבים אחרים.

כאורחים הגיעו גם החזן המהולל ר' יוסל'ה רוזנבלט והחזן ר' שמואל קנטרוף.

לוקחים קצת "תיקון" [=משקה] ופארבייסן והציבור פורץ בשיר. שרים ניגוני חב"ד אמיתיים, לבביים, מרוממים.

האוירה הופכת לנשגבה, הניגונים מגביהים לרקיעים.

אבל הניגונים נקטעים במהירות. הרבי עומד לומר משהו.

אין זה 'טיש' רגיל במהלכו הרבי אומר תורה. אלו הם "דיבורים ליד השולחן" כפי שהחסידים קוראים לזה וכאלה "שיחות" מתקיימות רק בהזדמנויות מסוג זה.

הרבי אומר משהו והציבור ממשיך בניגונים. שוב הרבי מדבר ושוב שרים מחדש...

כאשר החסידים נחים משירתם, גם ר' יוסל'ה רוזנבלט שר. ר' יוסל'ה שר ברגש, עם הלב, כפי שרק הוא יודע, אבל נראה שניגוני חב"ד המקוריים והלבביים מכהים אותו.

בשולחן שבו כל העדה הם מנגנים לביים כל כך, אפילו יוסל'ה רוזנבלאט לא יכול להתבלט...

הרבי מליובאוויטש מדבר תמיד בנעימות, כל כך בשקט שעליכם לאמץ את האזניים שלכם כדי לא לאבד את דבריו.

אבל הוא מדובר בירור ובחדות. הרעיונות שהוא מבטא בנויים היטב. כאשר הם יוצאים מפי הרבי, הם ישר אל הנקודה, למרות שהם נקטעים לעתים קרובות, ועם מה שמובן מאליו צריך להתמודד לבד.

הרבי בכלל לא נוהג לומר את מה שאין לו משמעות ברורה ולא מוביל למטרה מוגדרת.

ואכן, בתחילת דבריו בשמחת בית השואבה, ביום שלישי בלילה בסוכתו, הוא מציין בצער את העובדה שמילים לא תמיד מסוגלות לבטא את מה שקיים במחשבה ולעתים קרובות יש להאריך בדברים עד שהכל ברור לשומעים.

אפילו דיבור כמו שלו, כל כך בצמצום, כל מרוכז, נחשב בעיני הרבי כיתר על המידה...

ליבו של הרבי שותת דם בעד היהדות בכל העולם, ברוסיה ובמדינות אחרות, ואפילו על שפל המצב של היהדות באמריקה עצמה.

כי הרבי, שהגיע עם השליחות הגדולה לעורר את יהדות אמריקה לנחיצות ליצור את האמצעים הנחוצים כדי לרומם את המצב הרוחני של היהודים ברוסיה ובמדינות נוספות, לא נמנע מלהעיר, בזמן הקצר שבו הוא נמצא באמריקה, כי יהודי המקום רחקו מדרך התורה, וזה מכאיב לו וגורם לו צער.

צערו גדול עוד יותר מאחר שבעצם ליהודי אמריקה יש נשמות יהודיות בדיוק כמו ליהודים בארצות אחרות.

נשמות יהודיות הן נרות של ה', מבהיר הרבי. הן מפוזרות ברחבי העולם, אבל בכל מקום שבו הן נמצאות ומבלי להבדיל באיזה תנאים הם חיים, אסור לאפשר להם לכבות, אסור שהאור יכהה.

הרבי מדבר בצער עמוק על כך שיהודי אמריקה חלשים כל כך בשמירת היהדות. אילו לפחות היו חוטאים – אזי היו יכולים להפוך לבעלי תשובה, אבל הם הפסיקו לחשוב, הפכו לנגררים, נותני הסכמה לכל מה שאחרים עושים. וזו, אומר הרבי, ירידה גדולה ליהודי המדינה הזו.

אילו לפחות היו הורסים את האוצרות הגדולים לאט לאט, בכוונה... אבל הם משליכים אותם למטה ומאפשרים לדרוך עליהם ברגלים... ועל כך הלב מדמם...

***

כך, בצער רב, נחתם הדיווח על שמחת בית השואבה. יש לציין כי הדיווח על שמחת תורה (המופיע שם בהמשך הפרק), בהחלט יותר מלבב...

ג' בחשוון תשס"ח
החזן יוסלה רוזנבלט
החזן יוסלה רוזנבלט
 
הגב לכתבה

תגובות
3
1. עם טעם של פעם
תיאור מדהים, אלא שעריכה לשונית קלה כלל לא תזיק.
ג' בחשוון תשס"ח
2. תנו את המקור
בכל פעם שאתם מפרסמים משהו בתרגום, נכון ביותר הי' לפרסם המקור ג"כ.
ד' בחשוון תשס"ח
3. OLD NEWS
SEE TOLDOS CHABAD b'ATZOS HABRIS
כ"ג בטבת תשס"ט