פעמים רבות הדגיש כ"ק אדמו"ר הריי"צ את הכוח שניתן לכל יהודי, "לטהר את האוויר" בסביבה בה הוא חי. "כשנמצאים בחנות, הולכים ברחוב, נוסעים ברכבת – ואומרים אותיות של תורה, מטהרים את האוויר. כל אחד ואחד צריך לזכור דבר-מה בעל-פה (חומש, תהילים, משניות, תניא), כדי שבכל הזדמנות ובכל מקום יוכל להתבונן ולומר את האותיות הקדושות שבתורה" (היום יום י"א טבת).

*

"זוהי לא שאלה של אהבת ישראל, אלא שאלה של הצלת ישראל" קבע כ"ק אדמו"ר הריי"צ, באגרת שפרסם לקהילות ישראל בעולם כולו. אוהבן של ישראל נמנע ככל יכולתו מלפרש את חומרתם של אותם ימי-אימה, בה חרב המשחית השתוללה והכריתה את העולם היהודי. אולם ידיעות על המתרחש כבר הגיעו לאוזניו באותה שעה, ולא היתה זו עת להחריש.

"יהודים! הטו אוזן לדברים הנאמרים לכם: קשה ומר לדבר ולהגיד דברים לא טובים, ובפרט דברים רעים, חלילה. אין ברצוני להפחיד את מי שהוא ח"ו, באזהרה זו לא נאמר אפילו חלק מתוך זה, אשר – ירחם השי"ת ולא יעלה ולא יבא – יכול חס וחלילה – לקרות".

"הולכים ובאים עננים כבדים שחורים, שונאי ישראל חורקים שן, צוררי היהודים מפיצים עלילות איומות, הרפואה היחידה למצב הנורא היא: תנועה של תשובה אשר מוכרחת להיות מוצאת לפועל ע"י כל ישראל, גברים ונשים, ללא הבדל בין זקן לצעיר, עני לעשיר".

כדרכו בקודש, לא הסתפק בהדגשת חשיבות העניין אלא פעל להפצת הרעיון והשרשתו בחיי היום יום. בשנת תש"ב, ייסד הרבי "מחלקה" חדשה בתוך ארגון 'מחנה ישראל', אותה כינה בשם "חברה משניות בעל-פה". החסידים נקראו להירשם באופן רשמי לחברה זו, ולהשתתף בחלוקת לימוד המשניות.

מלבד הקמת ה"חברה" בארה"ב, הורה הרבי ליסד חברות כאלו "בכל תפוצות ישראל, ובראשן – בארצנו הק' תובב"א".

לפנינו מנשר מיוחד שהודפס והופץ באה"ק בעניין זה, ע"י בא-כח כ"ק אדמו"ר הריי"צ והממונה מטעמו על פעילות חב"ד בכלל ו"כולל חב"ד" בפרט, הרב שיל"א (שלמה יהודא ליב אליעזרוב) ע"ה.