ב"ה ערב ש"ק, י"ט תשרי תשפ" | 18.10.19
פיקוח נפש דוחה שבת

ישנו כלל שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, מדוע אם כן צריך לימוד מיוחד "וחי בהם" בנוגע לשבת? רעיון בנגלה לפרשת השבוע משיחות הרבי
הרב שנ"ז דייטש, מינסק

"ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" ( יח, ה)

מפסוק זה נלמד הדין שפיקוח נפש דוחה את השבת, כמבואר בגמרא (מסכת יומא פה, ב): "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – "וחי בהם ולא שימות בהם".

עוד מובא בגמרא (שם) לימוד נוסף על כך שפיקוח נפש דוחה את השבת, "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגו', אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".

ויש להבין: הלוא כלל הוא בכל התורה כולה, ש"אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים" (מסכת יומא פב, א). ואם כן, מדוע זקוקים ללימוד מיוחד מהפסוק "וחי בהם" בנוגע לשבת.

ויתירה מזו: הרי פסוק זה – "ושמרתם את כל חוקותי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" נאמר לגבי כל המצוות, ולא במיוחד לגבי שבת. ומדוע אם כן מביאה אותו הגמרא לגבי שבת דוקא.

וניתן לבאר זאת, ע"פ הסבר ההבדל בין שני הלימודים המובאים בגמרא – מהפסוק "ושמרו בני ישראל וגו'" ומן הפסוק "וחי בהם":

לפי הלימוד הראשון – "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", משמע שישנה כאן פעולה של חילול שבת, אלא שהתורה אומרת שאעפ"כ חייבים לחלל שבת זו מצד כללות מצות שבת, "שבתות הרבה".

משא"כ בפסוק "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", אשר מכך למדים "וחי בהם ולא שימות בהם", הרי מדובר בו אודות קיום המצוות, ולא לגבי מעשה החילול. כלומר: החילול באופן זה הרי הוא פרט בקיום המצות. ובנידון של מצות שבת: חילול שבת עקב פיקוח נפש אינו אי-חילול שבת בלבד, אלא עצם מעשה החילול עניינו הוא שמירת שבת.

ובביאור הדבר יש לומר:

בנוגע לשבת נאמר (תשא לא, יג): "את שבתותי  תשמורו  כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם". ופירש רש"י: "אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה". היינו, שתוכן מצות שביתת שבת היא אות בין בני ישראל לקב"ה על שבחר בנו. לפי זה נמצא אפוא, שכאשר יהודי נמצא במצב של סכנת נפשות קיים חסרון בעניינה של השבת עצמה, ועל כן כאשר מחללים את השבת מקיימים לא רק מצות פיקוח נפש, אלא אף ענין עיקרי בשמירת שבת – "אות היא ביני וביניכם".

ענין זה נלמד מהפסוק "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", המדבר אודות כל המצוות. שכן ענין זה קיים בכל המצוות, וכלשון החינוך (מצוה לב מצות שביתת שבת): "לפי שסיבת עשיית המצוה היא האדם וקיום הסיבה הוא קיום הכל". כלומר, כל המצות "סיבתן" היא האדם, שכן כולן מהוות אות לבחירת הקב"ה בישראל.

אלא שבאופן מיוחד ובמפורש, כתוכנה המיוחד של מצוה מסויימת, נאמר הדבר בשבת דוקא – "כי אות היא ביני וביניכם". ועל כן אף הלימוד מהפסוק "וחי בהם" מובא בגמרא כלימוד מיוחד לענין שבת – "מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת".

מעובד ע"פ לקו"ש חכ"ז פרשת אחרי מות עמ'  133

ט' באייר תשס"ז