ב"ה יום חמישי, כ"ה מנחם-אב תשע"ד | 21.08.14
גלגולם של קמצנים קדושים

ממולדוביה לבוהמיה ועד לקראקא, מיעקב לשמעון ועד ליצחק ולישראל, מר' יצחק עד ר' יום-טוב ור' קלמן. גלגולים רבים עברו על סיפורו של "הקמצן הקדוש", עד שבא על תיקונו בדורנו. כיצד שבו צאצאיו של מי שלא היה ולא נברא, אל צור מחצבתם • הרב יהושע מונדשיין בפרק ל"ט בסדרת "סיפורים וגלגוליהם"
הרב יהושע מונדשיין
בפרק הקודם היינו עדים לגלגולו של סיפור חזרתו ליהדות של נכד "הקמצן הקדוש" מקראקא, הוא יוסעלע (לחד מאן דאמר), או "ישראל גוי קדוש" (לאידך מאן דאמר).

נחזה עתה בגלגולו של האי סבא קדישא ממקום למקום, מזמן לזמן ומאיש לאיש (בבחינת עולם, שנה, נפש).

[א]

בספר "פטירת רבינו הקדוש מבעלז", לעמבערג תרנ"ד (עמ' יח):

בארץ מאלדוי, בעיר קטנה, היה עושר אחד מחסידי בעלז, אשר היה נותן צדקה בסתר למען לא ידע איש אם הוא נותן. וצדקתו הגדולה היתה, כי נתן מעות לאחד ממכיריו כי יחפש אם ימצא יולדת עניה, יתן לה כל מה שצריכה למענה ולמען הברית מילה. והאיש נשבע להגביר כי לא ידע איש כי הוא נותן זאת.

האיש נתן לכל היולדות מהעיר הזאת, וגם מהסביבות, כל הנצרך. כן היה הרבה שנים ולא ידע מזה איש כי ממעות הגביר הוא נותן. ולבד זה לא היה נותן לצדקה שום דבר. ואנשי העיר שנאוהו.

לימים חלה הגביר ומת. באותו היום שמת היה הצדיק [ר' יהושע] מבעלז נאנח, ואמר: היום מת במלאדוי יהודי שהחיה אלפים יולדות עניות.

וכשמת העושר הלכו קרוביו להחברה קדושה לעשות לו צרכי קבורה. אמרו הגבאים של החברה קדושה, כי חפצים הם שני מאות אדומים בעד מקום קבורתו, מפני כי לא נתן לצדקה כל ימיו מאומה, ועל העיר לא נתן מאומה בחייו.

בקיצור, מוכרחים היו ליתן להגבאים את הכסף, וקברו אותו אצל הגדר.

ואחרי הקבורה חלו הגבאים מאד, ושלחו להצדיק מבעלז שליח כי יבקש רחמים עליהם.

ויאמר הצדיק, כי זה העונש בא עליהם מפני שביישו את הגביר ולא קברוהו על מקום מכובד. ויספר הצדיק את כל הצדקה אשר עשה הגביר עם יולדות עניות ואיש לא ידע מזה.

ויבך השליח מאד לפני הצדיק כי יעשה להגבאים טובה. ויען הצדיק כי אין לו רשות למחול כבודו של אותו הגביר, רק הגבאים בעצמם בחוליים יסעו עם עשרה אנשים על הבית עלמין, לבקש מחילה מהגביר כי ימחול להם מה שביישו אותו. ובזכות זה יתרפאו רפואה שלימה.

השליח בא לעירו ויספר זאת להגבאים, ויסעו הגבאים עם מנין על בית הקברות ויבקשו מחילה מהגביר.

בלילה בא הגביר בחלום לכל אחד מן הגבאים, ויאמר להם כי לא חפץ למחול להם, אך שמע ברקיע כי כן הוא רצון הצדיק מבעלז כי ימחול, ולכן הוא מוחל להם ויהיו כולם בריאים. אך יבקש מהם כי יעשו חברת צדקה ליתן להיולדות העניות כל הנצרך להם. ואת השני מאות אדומים שלקחו אצלו בגזילה בעד קברו, יהיו גם-כן על הצדקה הזאת.

הגבאים נתרפאו, ויעשו אסיפה וכל אחד מהם נתן מאה אדומים לצדקה הזאת, ויעשו חברה גדולה בעיר אשר תתנהג עוד עד היום. ויקראוה על שם הגביר "נחלת יעקב".

[ב]

בספר "אמונת התחיה", ברדיטשוב תרנ"ו(?) [1897] ('פתח השער' דף יד, א הע' כד):

מעשה היה בשנים קדמוניות במדינת ביהם, בעשיר אחד מה שהיה נקרא בשמו "שמעון קמצן", עבור כי לא נתן שום צדקה לעניים. והיה שמו ללעג לכל עובר ושב. ולעומת זה היה בעיר זה קצב אחד, מה שהיה מחלק בכל ערב-שבת לכל עניי העיר חלות חיטים ובשר כמה שנים.

כשנפטר העשיר ר' שמעון קמצן, ובערך שנה אחרי פטירתו פסק הקצב מלחלק. והיה רעש גדול בין העניים, עד שהיה מוכרח להודות כי כל מה שנתן וחילק עד כה, היה הכל מכסף העשיר ר' שמעון, "כי סמך עלי, כי הכל היה באמונה אצלי. ולא 'שמעון קמצן' שמו, אלא שמי המכונה נאה לו לקרותו בשם ר' שמעון ק'צ'ב' שהוא ראשי-תיבות 'קיים 'צדקה 'בסתר". ואז ראו כל נכבדי העיר כמה היה גדול כח חכמתו בצדקתו.

[ג-ד]

בספר "פאר וכבוד", מונקאטש תרע"א (דף מז, ב):

עוד סיפרו לי, כי נכתב שמה בפינקס הקהל [של קהילת קראקא], כי הי' שם איש אחד והי' נקרא ר' יצחק פויר, והיה גביר עצום וגבר אלים ובנים לא היו לו, וצדקה לא נתן מימיו. וכאשר בא עתו ונחלה בחולי אשר מת בו, שלח אחר אנשי החברה ושאלו מאתו אלף אדומים, והוא לא רצה ליתן רק מנה או מאתיים.

כאשר נעדר לעולמו ישבו על מדין החברה קדושה, כדת מה לעשות עמו, כי כל ימי חייו לא נהנו מאתו לא עשיר ולא רש ולא איש תככים וכהנה וכהנה. ובא הדבר לפני הה"ג הנ"ל [ר' יצחק לאנדויא זצל"ה, אב"ד ור"מ בקראקא], וגם הוא הסכים לעצת אנשי החברה כי יקברוהו כמו הפחות שבפחותים. ומסרוהו להקברן ר' ליב והוא עשה עמו את אשר עשה, וקבר אותו על-ידי בזיונות רבות.

ככלות שבועיים בא עני אחד אצל הה"ק דמתא הנ"ל, כי יתן לו על צורכי שבת. כמו כן בא שני ושלישי עד לא יחדל. וחקר על הדבר, ונמצא כי נשמע קול רעש כי יש כ"ד אלפים יהודים אשר אין להם על צורכי שבת וחול.

התחיל לחקור על הדבר כי מאין היה להם עד עתה. עדי נשמע פשר הדבר ובאו על המחקר, כי הכל ממקור אחד היה, כי ר' יצחק פויר נתן לאיש אחד מעות כי יקח להם קמח, ולאיש אחד נתן מעות כי יתן להם על בשר וכדומה וכדומה.

וראה הה"ג הנ"ל כי טעה בדמיונו ולא ידעו משיחת יצחק הנ"ל. וגזר צום תענית ומספד על גודל הבזיון אשר ליצחק הצדיק הלז. ובא אצלו (ר' יצחק הנ"ל) בחלום הלילה מלובש כמלאך ד' צבאות ואמר לו: אל תדאג עבור זה מאומה, כי מד' נסבה זאת, כי הי' ר"ל איזה גזר-דין לא טוב על העיר קראקא, והוא (ר' יצחק הנ"ל) קיבל עליו כל הבזיונות אשר עשו לו למען יכפר עון הדור הזה בסבלותו בזיונות הנ"ל.

ושמעתי הסיפור פעם שנית, כי איש הנ"ל הי' שמו ר' ישראל, והי' נקרא "ישראל גוי" וכן חקקו על מצבתו. לאחר המעשה הלז חקקו על מצבתו עוד תיבת "קדוש", ונרשם שמה: פ"נ ר' ישראל גוי קדוש.

[ה]

בספר "זכרון לראשונים", פיעטרקוב תרע"ב (דף מז, ב):

מצאתי כתוב; מעשה היה בשנים קדמוניות במדינות ביהם, בעשיר אחד מה שהיה נקרא בשמו "שמעון קמצן"... ולא 'שמעון קמצן' שמו, אלא שמי המכונה נאה לו לקרותו בשם ר' שמעון ק'צ'ב' שהוא ראשי-תיבות קיים צדקה בסתר". ואז ראו כל נכבדי העיר כמה היה כח חכמתו בצדקתו.

[והוא העתקה מלה במלה מהספר "אמונת התחיה", שם נמצא כתוב הדר הוא].

[ו]

ב"ספר המעשיות" שלו, ממהדורת תשי"ז-תשי"ט ואילך (במדור "מעולם האמת"), הרחיב הסופר מרדכי בן-יחזקאל את הסיפור בדרכו הנעימה, כשכל המקורות הנ"ל היו לנגד עיניו.

בסיפורו זה ("הקמצן") נקט הסופר לעיקר את הגירסה השניה שבספר "פאר וכבוד", כך שהסיפור מתרחש עם "ישראל גוי" בקראקא, אך ללא ציון שמו של הרב, שגם אינו מבקש כלל להיקבר בסמוך לקברו של "הקמצן". כשבאו לקברו ביום ה"שלושים" ראו והנה קרש עץ למראשותיו, ועליו רשום "פה נטמן ישראל גוי". הרב והפרנסים ציוו למחוקק המציבות להכין מציבה גדולה על חשבון הקהילה, ולחקוק עליה את הנוסח הראשון בתוספת המלה "קדוש". "ועד היום הזה חקוק על מצבתו: פה נטמן ישראל גוי קדוש. תנצב"ה".

[ז]

ב"שמועסן מיט קינדער און יוגנד" (כסלו תשל"ט) ובעקבותיו ב"שיחות לנוער" לשנה הבאה (כסלו תש"מ), התפרסם נוסח דומה בקוויו הכלליים, שרבים ידמו לראות בו בוודאי את "נוסח חב"ד" של הסיפור (ואולי גם "נוסח מוגה").

גם כאן – כבנוסח "ספר המעשיות" – גיבור הסיפור הוא "ישראל גוי", אלא שלא צויין שמו של הרב דקראקא, שאינו מבקש להיקבר בבוא יומו ליד "ישראל גוי קדוש".

חידושו של נוסח זה הוא, ש"הקמצן" עצמו פונה אל אנשי ה'חברא קדישא': יש לי רק בקשה אחת מכם, בבקשה, תכתבו על המצבה שלי: "פ"נ (פה נטמן) ישראל גוי"...

ביום ה"שלושים" ציוה הרב לקיים את דברי המת, אך בתוספת המלה "קדוש".

[עוד חידוש מעניין ומרענן מצינו בנוסח ה"שמועסן", לפישרו של הכינוי "ישראל גוי"; וכך נאמר שם (בתרגום):

בקשר לכך היו שתי דיעות, שתיהן קשורות לקמצנותו הגדולה. לפי הדיעה הראשונה נבע הכינוי מכך, שאותו גביר לא היה יכול לסבול כשבאו "לקרוע" ממנו כסף, וכשהיה מישהו עוצר אותו ברחוב ומבקש ממנו נדבה, היה גוער בו: "גיי, גיי געזונטערהייט" [לך! לך לשלום!]. כך נדבק בו הכינוי "ישראל גיי" שהפך ל"ישראל גוי"... אחרים טענו, שהכינוי בא לו פשוט מכך שהיה לו "לב של גוי"...

המעתיק לעברית עקף את הקושי הלשוני הכרוך בתרגום מדוייק שיהיה מובן לילדים, מיזג את שני ההסברים לאחד ו"ארכביה אתרי רכשי":

הסיבה לכינוי הלא-סימפטי היתה נעוצה בתכונה הבלתי סימפטית אף היא של ישראל: הוא היה ידוע כקמצן וכילי, החס על ממונו ואינו מוכן להוציא פרוטה למטרות צדקה. כאשר היו עוצרים אותו ברחוב ומבקשים ממנו כסף לצדקה, היה פוטר את המבקש באומרו "לך לחיים ולשלום" ולא היה נותן אפילו פרוטה. אמרו עליו איפוא, כי לבו לב אבן, ממש כמו לב של גוי, וכך נדבק בו הכינוי "ישראל-גוי"].

גירסת הספרון "ישראל גוי קדוש" (שבפרק הקודם) מושתתת בעיקרה על נוסח ה"שמועסן" וה"שיחות לנוער", אלא שהוטמעו בה גם שני המרכיבים המחודשים (שבנוסח 'שיחת השבוע'): [א] רבה של קראקא הוא בעל ה'תוספות יום טוב', [ב] שביקש לקבוע את מקום קבורתו ליד "ישראל גוי קדוש".

הפרט של מיקום הקבורה אינו שולי כלל וכלל, מפני שהוא חלק אינטגרלי מהסיפור בשלושת גלגוליו האחרונים ('שיחת השבוע', הספרון הנ"ל ונוסח הגב' וייסברג, בתו של הרב שוחט). לנוסח האחרון, זהויו של הרב כבעל ה'תוספות יו"ט' חיוני גם הוא ל"סגירת המעגל".

* * *

הפעם הראשונה שמצאתי איזכור למעורבותו של בעל ה'תוספות יום טוב' ולקבורתו בסמיכות ל"קמצן", הוא בספר "בדרכי פולין האבלות" (ירושלים-ת"א תשמ"ז, עמ' 339-338), ללא ציון מקור קודם, אלא רק שבהיות המחבר ליד קברו של בעל ה'תוספות יום טוב' "שמענו את הסיפור המופלא הבא":

כאשר נהג בעל 'תוספות יום טוב' ברמה את הרבנות בק"ק קראקא, היה ממונה גם על כל עניני הצדקה בעיר... גם כאשר צריכים היו לאסוף כסף עבור הכנסת כלה או עבור יתומים, היה הוא הרוח החיה... היה משוחח עם עשירי העיר למען יתרמו אף הם מכספם לצדקה...

בעל ה'תוספות יו"ט' התפלא על אחד מעשירי העיר, שהיה נוהג בכל הענינים בצורה נאה, אולם, בעניני הצדקה היה נותן מעט מאד ואף פעם לא נאות להרבות בצדקה.

פעם יצא הגאון ה'תוספות יו"ט' לאסוף מעות למטרה מסויימת, ואולם משימתו לא עלתה בידו... בצר לו פנה הגאון ה'תוספות יו"ט' בשנית לאותו עשיר קמצן וביקשו כי יוסיף עתה מתנה חד פעמית ויתן לצדקה כפי הראוי לעושרו, אך העשיר עמד כל העת בסירובו...

כאשר ראה ה'תוספות יו"ט' כי לא יוכל לו, פנה אליו ואמר: "הריני מזמין אותך למחר לבית הדין..." למחרת, כאשר נשאר העשיר בעקשנותו, אמר לו בעל ה'תוספות יו"ט': "...הריני מודיע לך על דעת בית הדין, כי אם לא תתן נתינה כפי הראוי לך לתת, יקברו אותך לאחר פטירתך ליד השער"... העשיר, בשומעו זאת, השיב: אף על פי כן, לא אוסיף!...

זמנו של העשיר הגיע והוא נלקח לבית עולמו. נכנסו אנשי החברה קדישא אל בעל 'תוספות יו"ט' בשאלה – היכן לקוברו? ויען להם הרב: "למען ישמעו וייראו חייבים לקיים את פסק בית הדין". הפסק נתקיים, העשיר נקבר כאמור ליד השער...

כעבור מספר חדשים הבחין הגאון בעל 'תוספות יו"ט' כי העני, שכנו של העשיר, שהיה מתווכח עמו תמיד למען יטלו ממנו נדבה הגונה הפסיק לתת... קרא אליו את העני וגזר עליו כי יספר לו את כל האמת. אז סיפר העני דברים כהווייתם: "העשיר שהיה גר מולי... היה בא אלי לפני כל מגבית שנערכה בעיר ובידו סכום כסף רב למען אתן אותו לרב... הוא השביע אותי למען לא אספר על כך לאיש"...

כאשר שמע בעל ה'תוספות יו"ט' את הדברים, נחרד מאד, שכן הבין, כי העשיר הנפטר לא היה עיקש אלא היה בעל צדקה וחסד, ורק רצה שמתנתו תהיה כמתן בסתר. ואם-כן, על מה ולמה הגיע לו עונש שכזה, להקבר ליד השער?...

יש רק דרך אחת ויחידה לכפר על העוול שנעשה לו, אשר על-כן כתב הגאון בעל 'תוספות יו"ט' בצוואתו כי לאחר פטירתו ייקבר ליד השער בסמוך ליהודי עשיר זה...

* * *

סבורני שיש בכל הגלגולים הללו כדי טיעון משתמע, ש"יוסעלע קמצן קדוש" ו"ישראל גוי קדוש" לא היו ולא נבראו אלא משל היו. וגם אם אולי היו ביום מן הימים – בשם זה או בשם אחר – אבל ודאי שליד קברו של בעל ה"תוספות יום טוב" אין שום מציבה (וגם לא היתה לפני מלחמת העולם השניה) של "ישראל גוי קדוש".

גם לגירסתו של ר' שלמה קרליבך, ש"בקרקוב יש קבר מיוחד, קצת לבד וקצת באמצע... ועל הקבר מונחת אבן, מצבה קטנה. וכך כתוב עליה: פה נטמן יוסל'ה קמצן קדוש", אין שום סימוכין במציאות.

צאצאיהם של דמויות שלא היו ולא נבראו, גם הם מן הסתם לא היו ולא נבראו.

אף על פי כן אמשיך להאזין לסיפורו של ר' שלמה קרליבך "יוסעלע קמצן קדוש", גם אהנה מלבביותו ורגשו, אפילו אם אין לו תימוכין היסטוריים לא בעבר ולא בהווה.

להקדמה והבהרה, לפרק א', לפרק ב', לפרק ג', לפרק ד' , לפרק ה', לפרק ו', פרק ז', לפרק ח' , לפרק ט', לפרק י', לפרק י"א, לכניסה לפרק י"ב, לפרק י"ג, לפרק י"ד, לפרק ט"ו, לפרק ט"ז, לפרק י"ז, לפרק ח"י, לפרק י"ט, לפרק כ', לפרק כ"א, לפרק כ"ב, לפרק כ"ג, לפרק כ"ד, לפרק כ"ה, לפרק כ"ו, לפרק כ"ז, לפרק כ"ח, לפרק כ"ט, לפרק ל', לפרק ל"א, לפרק ל"ב, לפרק ל"ג, לפרק ל"ד, לפרק ל"ה, לפרק ל"ו, פרק ל"ז, פרק ל"ח

ו' בשבט תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
15
1. אינטרעסאנט
לא ידעתי שהרב מונדשיין נמנה על אוהדי שלוימל'ה קרליבך.
ו' בשבט תשס"ז
2. מסקנה
אם יש ריבוי גדול של מקורות לסיפור מוכח שהיה, רק מה נתגלגל ונתוסף עליו כדרך כל הסיפורים, הלא כן?!
ו' בשבט תשס"ז
3. עגנון וביאליק
כפי שציינתי בשבוע שעבר בן יחזקאל מודה בהקדמתו לשני הסופרים ו/או לסופר ולמשורר על עזרתם בעריכת הסיפורים.
אולי יש גם כאן טביעת אצבעותיהם.
כמובן שאינני מתכוון לבדוק.
ו' בשבט תשס"ז
4. שני יוסף בן שמעון
מרצף הסיפורים ניכר כי הכותב הנכבד רואה סיפור המתגלגל בנוסחאות שונות בהם הוא מקבל את תדמיתו, אך למען האמת אינני מבין מה השייכות בין הנוסחאות השונות:
המצב בו עשיר הנותן צדקה משתדל להסתיר את מעשיו ומבליג לנוכח גילויי ניכור ושנאה מהסובב אותו הוא די נפוץ, פעמים לא מעטות נפגשים בהספדים על גילויי צדקנות והידורי מצוה שנעשו ע"י הנפטר בסתר. אולי אפשר להגדיר זאת כחלק מהמנטליות של העשיר 'יענה עזות' שלא אכפת לו ממה שיאמרו, נוגע לו המוטל עליו.
ולעניננו נוסחת בעלז אין שום שייכות עם הנוסחאות 'שלנו' אין אדם המתואר כ'גוי' ולא כאחד שהצדיק נקבר על ידו, אלא חלום קצת מקביל לסיפור ג, אלא שכאן הוא שלילי, וכאן הוא חיובי, סיפור ב' (וה') בהחלט עלול להיות מעשה שאינו קשור עם המסורות האחרות, ההעשיות אינם מורכבות מכדי להתרחש שוב, אין שם חלום, ולא קבורה עם צדיק וכיו"ב.
הנוסחאות היחידות שלכאורה יונקות זו מזו אלו הם ג' מקביל מעט לא' וסיפור ד' ו' ז' כדיר שלג המתגלגל.
ז' בשבט תשס"ז
5. ברור
ברור שזה בא בהוראת השליח הרב אסי שפיגל בנו של החוקר הידוע מר שפיגל.
ז' בשבט תשס"ז
6. תמימות
כותב 2 משול לכל כך הרבה נוסחאות של הכומר טדיאוס והמגדל המחומש.
כולם מקורם אחד רוזנברג הזייפן!
וכנ"ל עם אבני החושן בלונדון.
ואלה רק דוגמאות.
ולמס' 4 כמה עשירים כאלה אתה מכיר?
הלא לסיפורים יש מסר שלילי.
יש עניין גדול של מתן בסתר אבל לא באופן זה.
האם הוא התייעץ עם הרב שלו על זה?
ז' בשבט תשס"ז
7. עשירים קמצנים, למגיב 4
אתה מדבר על "גילויי צדקנות והידורי מצוה שנעשו ע"י הנפטר בסתר" ונתגלו רק בהספדים.
זה ההבדל "הקטן". רק בהספדים שומעים על הנדיבות הזו.
אבל בסיפורים הנדבנות היתה גם במציאות.
ח' בשבט תשס"ז
8. שני כתובים הבאים לאחד
אבהיר את כוונתי (4):
הסיפור בדרך כלל מורכב מתיאור דמות, ואז בא הרכב הסיפור שהוא התרחשות סביבו. ולמשל אם נאסוף את הסיפורים אודות גאונים, או צדיקים, לא בגלל שכולם סביב דמות גאונית הסיפורים הם גילגוליו של אותו סיפור.
ולעניננו המצב בו נמצא עשיר המסתיר את מעשיו בצורה קיצונית, הוא ציור הדמות. וסביבו נרקמת העלילה. בין הסיפורים שציינתי אין קווי דמיון בהתרחשויות, אלא בדמות, כשבכולם נמצא אחד המסתיר את מעשיו, ובמותו מתברר האמת (כמובן). ואת נקודה זו צריך לבדוק האם משום שהדמות דומה, כשהסיפור סביבו איננו שוה - זה מספיק להגדירו כ'גלגולו של האי סבא קדישא'. אם בעיני עשיר אחד מוצאת חן התנהגות זו, מדוע מושלל בכל תוקף שעשיר נוסף לא יחפוץ להתנהג באופן זה. וכמשוואה בלבד מדוע מתקבל על הדעת שיהיו ריבוי של צדיקים נסתרים שבחייהם יהיו הבטלנים, וה'עמי הארץ' (אקוה שלא תבקשו דוגמאות אף על כך) ובמותם התגלו בשיעור קומתם. כך גם חשקה נפשם של כמה עשירים. כדי להעיד על גילגולו של סיפור צריך שאף בהתרחשויות יהיה דבר משותף.
ול6 -'כמה אני מכיר כאלה' - לדעתי כל צדקה בסתר שזור בו רגש דומה, במינון נמוך יותר כמובן (ודרך אגב נדמה לי שיש איזה סיפור ב'מחניים' הלקוח (צריך שוב בדיקה) משיחות לנוער על שלשה דיני תורה שהתקיימו אצל רלוי"צ מברדיטשוב ואף שם יש קווי דמיון לתיאור הדמות).
-אין שום מסר שלילי עכ"פ בעיניהם, אדרבה כך הם קיימו מצוות צדקה בטהרתה.
-איזה רב צריך לשאול, ומדוע שישאלו, אם נראה להם שהם מקיימים מצוה, מנין שהם יודעים שעלול להיות כרוך בזה בעיות של 'והייתם נקיים' האם על כל מתן בסתר אתה שואל רב, הם מספיק עשירים כדי להחליט לבד.
ח' בשבט תשס"ז
9. הרב מונדשיין, מהו גרעין האמת בסיפור
מכובדי הרי"מ
לענ"ד, כל שניחן בחוש ביקורשתי כלשהו מכיר מיד שהסיפור אין לו על מה לסמוך, ולו בגלל שלא התפרסם בסמוך לזמן "התרחשותו".
אלא, הוא עבר גלגולים שונים, מאנקדוטה שהיתה או לא היתה, הפך להיות סיפור רב-פרטים ומעוטר באישים מפורסמים, כמו כל סיפור.
מה שברור: באחד הגלגולים ניתוסף לו התוספות יו"ט.
וכאן אני מצפה שיבוא הרי"מ
ט' בשבט תשס"ז
10. המשך להודעה הקודמת
(בטעות שוגרה ההודעה בעומדה על מחציתה)
ובכן, ידוע שבכל שקר יש גרעין של אמת.
מה שאני מצפה מן הרי"מ אינו לומר שהסיפור כולו בדיה, שכן לתובנה זו אני מסוגל להגיע בכוחות עצמי. אני מצפה שיחשוף מהו גרעין האמת שבכך. כגון, למה הודבק דוקא בעל תוי"ט לסיפור זה ולא רב אחר. שמא אכן נטמן התוי"ט בשולי בית העלמין? אם כן, יש לברר הסיבה.
אגב, ראוי גם לברר כיצד זה מופיע על מצבתו "גרשון שאול יו"ט ליפמן" בעוד שבספריו אין השם הארוך הזה מופיע. אולי גם כאן מסתתר סיפור מסתורי?

(קטונתי מלומר לרי"מ כיצד לכתוב את מדורו הנפלא הזה. אין בשורותי אלא משאלת לב להחכים יותר באמצעות המדור).
ט' בשבט תשס"ז
11. ל"קורא נאמן" (תגובות 10-9)
א] בעל התויו"ט אכן נקבר במקום קצת מוזר, לא בין כל רבני קראקא, אלא בסמוך למה שהיה פעם שער כניסה. אבל לא במקום של בזיון ח"ו.
ב] לא רק ששמו של בעל התויו"ט נדבק פתאום לסיפור זה, אלא גם ענין בקשת הרב (יהיה מי שיהיה) להיקבר ליד "הקמצן הקדוש".
ג] בעיה "קטנה": שום "יוסעלע קמצן קדוש" אינו קבור לידו וגם לא "ישראל גוי קדוש". כמדומני שאיש אינו קבור בסמיכות לו.
ד] לבירור האמת זקוקים אנו לבעל רוה"ק או קרוב לנבואה. קטונתי.
ה] אודות שמו המלא של בעל התויו"ט, כבר עמדו על כך כותבי תולדותיו שבדורנו. הם לא מצאו בזה שום מסתורין.
י' בשבט תשס"ז
12. האם הרב זוין לא מביא סיפור דומה ?
כמדומני ששם זה עם הרב מברדיטשב זי"ע.
על ג' דיני תורה. ג' מעשיות על יהודי שהיה נחשב לקמצן גדול ולבסוף התברר שהיה בעל צדקה מופלג.
אנסה לחפש.
י' בשבט תשס"ז
13. אכן מסר שלילי
אין זו הנהגה ראויה וכמדומה ששום רב לא היה מאשר להתנהג כך.
ממציאי הסיפורים הם לא בהכרח גדולי תורה או מדריכים בעבודה.
מי שהוא יצביע על איזה עשיר חבד"י שהרבי אמר לו להופיע כקמצן בוטה שאינו פותח את ארנקו לשום עניין אבל בדרך נסתר תרם מיליונים.
אני מבין שעדיף לא לפרסם "הנגיד הגדול והדגול" [רק בהוראה של רב, לא אם הוא מתיר] אבל מכאן ועד לשלילה רחוקה הדרך. שלושת דיני התורה הוא פחות חריף, ולכן המסר ממנו אינו כה שלילי.
י"ח בשבט תשס"ז
14. נהנתי לקרוא
לכותב המאמרים תמשיך לכתוב, מעורר מחשבה! רק הערה אחת: אולי יותר חשוב להדגיש סיפורים שמעודדים עשיות נגד ההלכה שאותם יש ממש מצוה ("לפני עור") לחשוף כדי שלא ילמדו מהם (או שיחשבו פעמיים לפני שלומדים מהם)
י"ח בשבט תשס"ז
15. עוד גלגול?
להרב מונדשיין, מצאתי כתוב ב'שמועות וסיפורים' ח"ב סיפור קפ"ה משהו שמזכיר ביותר וביותר את הסיפור הנ"ל ומעניין לציין שאף שבכלל הספר בנוי על בעלי שמועה הנה סיפור זה מופיע בלי מקור ברור רק בשם ה' סגל...
רק שאם אכן כן הוא צ"ל מפני מה הכניסו הר"נ כהן לספרו, ושמא אפשר לברר אצל בנו הר"י כהן את מקור ומהימנות השמועה?!
לתועלת אלה שאין הספר ת"י עתה אעתיק הסיפור ככתבו:
"קנה קבר ליד צדיק וקבלו"
למשרד של ה"חברה קדישא" שבקרקא נכנס אברך צעיר וביקש לדבר עם הגבאי שרוצה לקנות לו מקום בבית הקברות שיהי לו מן המוכן לאחר אריכות ימיו, ואומר שרוצה את המקום ע"י קבר של מחבר ספר "מגלה עמוקות" ומוכן לשלם כסף רב ונקב סכום כזה שהגבאי נזדעזע לשמוע סכום גדול כזה, ואף שמובן שמקום חשוב כזה אין מוכרים בשביל כסף, אפי' בסכום גדול, כי הוא מקום קדוש, וראוי רק לאיזה צדיק מפורסם, שיהיה כמו ה"מגלה עמוקות", אבל סכום הכסף שהציע, משך את לבו והתחיל לחשוב ע"ז, כי היו הרבה דברים בבית הקברות הצריכים תיקון, וגם גדר חדש, שכל זה עולה הרבה כסף, ועכשיו בכסף רב כזה יוכל לסדרם.
הוא התבונן על האברך שהינו צעיר לימים, ובדרך הטבע עד פטירתו יארך הרבה זמן, ולמה לו לחשוב מה שיהיה אחרי הרבה שנים, ונתרצה, ומכר לו את המקום שביקש, קיבל את הסכום, ונתן לו את שטר המכירה.
אחרי זמן קצר נכנסו להגבאי אחדים מאנשי ה"חברא קדישא", וסיפרו שבאו להודיע שנפטר צעיר אחד אלמוני, ושואלים מהגבאי באיזה חלקה לחפור עבורו קבר, לאחר ששאל את שם הנפטר, זיהה שהוא הצעיר שקנה את החלקה.
העולם חשך בעדו, מה יעשה עתה, האם באמת יקבור איש אלמוני ע"י ה"מגלה עמוקות" בעד בצע כסף, הרי כל העיר תרעש, ולא ידע מה לעשות?
לבסוף גמר בדעתו שלא יספר ולא ידבר ע"ז, ואמר להם לתת לו מקום רגיל באיזה חלקה. והם עשו כמו שאמר, וקברוהו שם.
אחרי כמה ימים והנה האברך הצעיר בא בחלום אל הגבאי, ותובע אותו לדין, ודורש בכל תוקף להעבירו לקברו אשר קנה בכסף מלא.
הגבאי נבהל הלך וסיפר לרב את כל העניין, ושאל מה לעשות. ענה הרב, שבאם יבוא אליך שנית, שלח אותו אלי.
וכן היה, הוא בא שנית באותו דרישה, וענה לו שילך לרב.
הרב אמר לו, שמע אדוני, אתה מבין שמקום ע"י הצדיק כבעל "מגלה עמוקות" א"א להניח לאיש פשוט, הרי זה יהיה בזיון לצדיק ואסור לעשות ככה, והיה זה מקח טעות, הכסף הרב העבירו על דעתו,ואם באמת ראוי אתה להיות שכן קרוב ליד הצדיק, כי הרי איננו מכירים אותך, בא בעצמך לשכב שם, לאחר שאנחנו נחפור שם, ונתרצה האברך הנפטר.
למחרת התקינו קבר ליד קברו של ה"מגלה עמוקות" ולאחר כמה ימים מצאו שהאברך שוכב בקבר זה, והקבר הראשון היה ריק.
אז כולם הבינו שזה היה אחד מגדולי הצדיקים, על מצבתו כתבו "יגיד עליו רעו" וד"ל.

(זאת שמעתי מה' סגל שראה את המצבה בקרקא, ושם מפורסם סיפור זה).ע"כ.


כ"א בשבט תשס"ז