הרב גופין ובית כנסת גבעת ליובאוויטש
הרב גופין ובית כנסת גבעת ליובאוויטש צילום: אילוסטרציה, שטורעם.נט
מילה של חסיד: המשפיע הרב שמעון גופין, כפר חב"ד

הרב שמעון גופין, רב ומשפיע בית כנסת 'גבעת ליואוויטש' בכפר חב"ד, מתארח השבוע במדור 'מילה של חסיד' במגזין 'עונג חב"ד' ועונה על שורת מושגים: ראש בני-ישראל? להכנס ליחידות באוהל ולחזור ● 770? "בית חיינו" ● חסידים? 'ליובאוויטש וחייליה' ● תלמידי התמימים? חוט השדרה של החסידות ● כפר חב"ד? מכיל בתוכו אנשים חסידיים ● מילה של חסיד >>>
מערכת שטורעם
ראש בני-ישראל

ידוע פתגם החסידים על מאמר חז"ל: "רבי לא שנה – חייא מנין", אם לא נוסעים לרבי – מהיכן שואבים חיות. והנה, יש הסוברים כי לפני ג' תמוז, היו זקוקים לשהות תקופה ארוכה אצל הרבי, כדי להספיק להשתתף בעוד התוועדות, לשמוע עוד שיחה, להתפלל תפילה נוספת, לעבור ליד הרבי בחלוקת דולרים, וכמובן להכנס ליחידות ועוד. אך כיום די לנסוע למספר שעות, להכנס ליחידות באוהל ולחזור.
לעומתם, יש הטוענים כי כשם שמצות כיבוד הורים כוללת בתוכה לבקר את ההורים, ולא רק בשביל לדווח, לשפוך שיח ולקבל עצה, אלא גם כדי להיות עם ההורים, וככל שנמצאים איתם עוד שעות, המצוה גדולה יותר.
כך הנסיעה לרבי גם כיום, היא נסיעה הביתה, ומקיימים בה את מצות כיבוד הורים, ועל כן גם כיום, חשוב לנסוע לתקופה יותר ארוכה. "אלו ואלו דברי אלקים חיים" – אפשר לנסוע גם כך וגם כך. העיקר לנסוע לרבי.

770

המקום הזה הוא "בית חיינו", וכולנו מצפים שבתי כנסיות שבבבל יעלו ויתאחדו עם בית המקדש השלישי. ובנוסף להתרגשות המציפה את הלב בכל פעם שנכנסים ל770. היתה לי הזכות להיות שותף בבניית בית 770 בכפר חב"ד, והייתי בין אלו שהניחו את אבן הפינה, וכילדים, אף זכינו לסייע לבנות אותו.

מעניין, כי בנו של הקבלן שבנה את 770 מר אסף מררי, תושב סביון ומקורב לבית חב"ד שמה ולומד חסידות עם אבי מורי מדי פעם.

יו"ד שבט


חרוט בזכרוני י' שבט תש"נ, שנת הארבעים לנשיאות הרבי. במשך תקופה ארוכה הרבי דיבר על מאמר רז"ל "עד ארבעים שנין קאים איניש אדעתא דרביה", וכולם ציפו לאותו מועד. חסידים רבים נסעו אז לרבי. ואכן בליל י' שבט, הרבי פתח את השיחה ואמר "ויהי בארבעים שנה", המעמד היה מרגש ביותר.

"הסתלקות"

בג' תמוז תשנ"ד הייתי בחור ב770, חוינו את התקופה הקשה לפני ג' תמוז, ומאוד קשה לדבר עליה.

חסידות

היא נשמת אפינו. אני נזכר בילדותי, אבי היה מרבה לקחת אותי ואת אחיי להתוועדויות חסידיות. כך נהג גם באחת מלילות שביעי של פסח, ולאחר שהוא סיים להתוועד בבית הכנסת נחום יצחק בשיכונים (בו הוא משמש משפיע), הוא הוביל ('ממש גרר') אותי ואת אחי שלום שי' (השליח בלוגנסק) לבית מנחם שם התוועד המשפיע ר' מענדל ע"ה פוטרפאס.

אני זוכר שהשחר הפציע, ומתפללי 'בית מנחם' החלו להגיע לבית הכנסת לתפילת שחרית, וההתוועדות בעיצומה. במהלכה, ביקש המשפיע מאבי שי' לומר כמה מילים, והוא נענה לבקשתו ואמר כי אברך שלמד בתומכי תמימים, ולא לומד חסידות לפני התפילה, דומה ללחם שלא נאפה בתנור, הוא נותר בצק חסר טעם וצורה. כך הוא תבע מכולם ללמוד חסידות ובמיוחד לפני התפילה.

חסידים

באחת היחידויות שאל חסיד את הרבי כיצד מתוועדים, והרבי אמר לו, כי יש לפתוח את ההתוועדות בסיפור מחסידים, והסביר שבשעה שמספרים סיפור על רבי, השומעים אומרים לעצמם, נו, רבי, יכול לנהוג בדרך מופלאה, אך אנו חסידים פשוטים – אין לנו אפשרות לנהוג כך. אך כאשר מספרים סיפור על חסיד, שנהג בדרך מסוימת בעבודת ה', או על מסירות נפשו וכו' – אין לשומע שום תירוץ, ואף הוא מוכרח ללמוד מאותו חסיד וללכת בדרכיו.

אני זוכר כיצד לפני הבר-מצוה שלי, אבא שלי לקח אותי לר' פאלע ע"ה קאהן (אביו של החוזר ר' יואל שיחי') כדי שיברך אותי לקראת הבר מצוה. הוא ברך אותי ונתן לי מתנה את הספר 'ליובאוויטש וחייליה' עם הקדשה בחתימת ידו. המעמד צרוב במוחי, וכל אימת שאני נזכר בפגישה איתו אני מתרגש כאילו היא מתרחשת עכשיו.

מאמר טוב

לאמיתו של דבר, כל מאמר שלומדים אותו, מבינים ומתבוננים בו לעומק, אורך ורוחב, חוקקים אותו בראש ובסופו של דבר מתפללים איתו – הוא מאמר טוב.

אך אם רוצים לחיות עם 'מאמר' אחד, המאמר "לא תהיה משכלה" תשי"ב הוא מאמר מיוחד הנוגע לכל חסיד, וחייב להיות חקוק אצל כל אחד.

אוהל

המקום הקדוש שלנו כחסידים. יש שמגיעים לשם מתוך תחושה של יום כיפור, ולדעתי זה גם מקום של שמחת תורה. הרבי התבטא על האוהל בקשר עם הרבי הקודם: "אז דא ער איז" – 'כאן נמצא הרבי'.

התוועדות

זמן איכות שבו מחברים את לימוד התורה עם המעשה בפועל על-ידי החלטות טובות.

תלמידי התמימים

שח בפניי אחד מגדולי השלוחים בעולם, שעם כל המעלה בעבודת השליחות, סוף-סוף התמימים הם הבנים של הרבי, אותם הוא מברך בברכת הבנים בערב יום כיפור והם יקרים אצלו מהכל. וכמו שכל שליח שפועל גדולות ונצורות בעבודתו, בכל זאת את הנחת-רוח הגדולה ביותר והאושר עד אין קץ – הוא שואף דוקא כאשר בנו חוזר שיחה בשולחן שבת, או שהוא רואה את בנו מתפלל באריכות.

כך ויותר מכך, אצל הרבי, התענוג הגדול ביותר שיש לו, היא כאשר הוא מקבל דו"ח מתמים שלמד מאמר בעל-פה, הצליח במבחן, מתוך שמירת הסדרים בצורה מלאה.

תומכי תמימים היא חוט השדרה של החסידות, ואם אין קמח אין תורה. ובהזדמנות זו אני רוצה לבקש מכל חסיד באשר הוא, להיות שותף לישיבת תומכי תמימים, לרגל היום הגדול י' שבט, לתרום ולהתרים בהתרמה הקרובה לטובת הישיבה, וגדול המעשה יותר מן העושה.

כפר חב"ד

פעם שאל הרבי מהורש"ב נ"ע את אחד מחסידיו תושב העיר אודסה, "מה נשמע באודסה?" והחסיד השיב – שמצב החסידות והיהדות לא בכי טוב. השיב לו הרבי: "מה קורה באודסה – אני יודע בעצמי, רק רציתי לראות באיזו אודסה אתה נמצא...".

כפר חב"ד שבו אני נמצא, הוא מקום חסידי, מכיל בתוכו אנשים חסידיים, השואפים למלא את רצון הרבי, מלא בבתי כנסת והתוועדויות חסידיות ועולה מעלה מעלה.

לא מזמן אמר לי אברך בכפר חב"ד (תושב ותיק) – כי מצבו הרוחני של כפר חב"ד בימים אלו טוב בהרבה מזה שלפני עשרים שנה. אני מאמין לו. הרבה מאוד בזכותו של הרב אשכנזי שליט"א.

גבעת ליובאוויטש

אחת מפנינות החמד בכפר חב"ד, המזמין ומקבל אל תוכו את כל המעוניין להתפלל בכוונה, ללמוד שיעורי תורה ולהתוועד בשבתות וביומי דפגרא – כולם מוזמנים. הגבאים המסורים והמתפללים החשובים, מקדמים את המקום הן מבחינה רוחנית והן מהפן הגשמי. תודה רבה לכולם.

הרב אשכנזי ז"ל שהיה בין הדוחפים לפתוח את בית הכנסת, ראה בעיני רוחו את הימים הללו, ועשה כל שביכולתו להקים ולפתח את המקום.

חינוך

חינוך-עצמי. ישנם אנשים שחושבים לחנך את ילדיהם, והם בעצמם ממשיכים להתנהג כמו ילדים. כאשר האבות יתנהגו כמו חסידים – הילדים יהיו חסידיים.

פעם שאלו את ר' לויק אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע: "בחסידות מדובר רבות אודות מעלותיו הגדולות של אבא, הקשר שלו עם הבן, האהבה ביניהם וכו'. ומדוע לא רואים את זה אצל אבות רבים?".

הוא השיב באידיש: אלץ ריכטיק אויב דער טאטע איז א טאטע, אבער אויב דער טאטע איז א שמאטע..." ובתרגום ללה"ק (למרות שהחרוז נאבד): הדברים נכונים אצל 'אבא שהוא אבא'. אך אם האבא 'סמרטוט' .... אין על מה לדבר.

'מבצעים'

אמרו חז"ל: "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק", חושבני, שיותר ממה שפועלים עם הזולת במבצעים, פועלים על עצמנו. אברך שיוצא למבצעים, פועל על עצמו להיות יותר חסיד, להתפלל בעבודה וכו'. בהשפעה על הזולת משפיעים על עצמנו.

'תא שמע'

פרויקט מבורך שמעודד אברכים לקבוע עיתים לתורה ולהוסיף בלימוד לנח"ר כ"ק אדמו"ר ובעז"ה יצליח ויעלה. אצלנו בבית הכנסת יש שיעור מידי מוצ"ש הנמסר על-ידי ר' מנחם שרון – כולם מוזמנים.

הרב זלמן גופין

אבא לדוגמא, חסיד אמיתי, משפיע התובע מעצמו ולא רק מאחרים.

אוכל לספר אחת ממעלותיו כאבא: כל אימת שאנו, הבנים, צריכים סיוע כזה או אחר – לפני שהוא מסייע לפתור את הבעיה – הוא שומע, מאזין, מקשיב ומתעניין.

אני חושב שבימינו, נדיר למצוא הורים השומעים את ילדיהם בסבלנות מרובה עד אין קץ כמו שלו.

לא אחת שמעתי ממנו את הפתגם "חרשו – נותן לו דמי כולו" – המזיק את חברו ועושה אותו חרש – משלם לו דמי כולו כאילו הרגו. כי אדם שאינו מסוגל לשמוע את השני, אלא רק את עצמו – נחשב לאדם מת שאינו שווה כלום.

צריך 'להתרגל לשמוע'.

ונזכה לביאת משיח צדקנו תיכף ומיד.
ה' בשבט תשע"ו