ברגר
ברגר
ידידות חוקרים הנובעת מאהבת ישראל חסידית

וברגעים אלו התמיהה אחזה בי, והיא אוחזת בי עד עתה: מה ראה על ככה? ממתי ארכיוניסט אמיתי, מפזר אוצרותיו לחוקר אחר? ללא בקשת תמורה כלשהיא. הוא נתן ונתן והוציא עוד רשימות ועוד צילומים, ומבהיר על כל מסמך, מי הכותב, מי הנמען, מה התוכן, ועוד פרטים שונים, ולבינתיים התפתחו בינינו דין ודברים בנושאים רבים הקשורים למשפחת חן וכך במשך מספר שעות, הוא נתן ואני קיבלתי ולא ידעתי כיצד להודות לו וגם לא שיערתי במה זכיתי
מאת שניאור-זלמן ברגר

ידידי הרב מונדשיין? הבן שלו חבר כיתה שלי, ואיך אני הצעיר יכול לכנותו ידידי, ויותר מכך מי אני בכלל שאשתווה אליו במחקר, ידע בנגלה וחסידות, השכלה ועבודת ה' חסידית. ומלבד זאת, הרי הדיעות שלנו קוטביות בנושאים אקטואליים וגם היסטוריים, אך למרבה הפלא, בעשור האחרון, הפכנו לידידים בעיקר וירטואליים אך לא רק. הרציפות אמנם השתנתה לפי הצורך, לעיתים עשר פעמים ביום, ולעיתים פעם בשבועיים, אך כל העת היו לנו התכתבויות עניפות בנושאים היסטוריים בעיקר.

בדרך כלל אני שאלתי ור' יהושע השיב, אך מי שמכירו מקרוב יודע, כי מידת הגאוה רחוקה ממנו, וכאשר היה צורך הוא שאל, ביקש מידע וחומרים בנושאים בהם עסק, ובמקרים מסויימים ביקש עצות לחיפושים במאגרים אלקטרוניים חדשים.

הכל החל בכלל, כאשר דרך צד שלישי, ביקש לקבל מידע והוכחות בנושא ה"שיעורים", היה זה בעת שאך התחלתי להכין ספר אודות הגאון ר' חיים נאה, ומאז החלה התכתבות בלתי פוסקת, כשלעיתים, בצורה כזו או אחרת, בשו"ת או בפולמוסים, משתתפים גם אחרים. לא כעת הזמן להבהיר מדוע ולמה היה פורך סיפורים חסידיים, עובדות היסטוריות, אך יש לציין שבגין הידע העצום שהיה לו, והמקצועיות המיוחדת, הוא היה "תופס" טעויות לרוב, ולעיתים היה מתבטא בפניי על כאלו כאשר נמצאו אצל אחרים וגם אצלי, אך לא על אלו היה תוקף, אלא על מקרים שלדעתו מחבר הספר או המאמר מעוותים את העובדות בזדון, או כאשר דובר על ציוני דרך ביוגרפיים חשובים של רבותינו.

ולמרות הקשר הרצוף, הפולמוסים המתמשכים והתשובות שהיו מגיעות לעיתים תוך דקות ספורות, כל אלו לא הכינו אותי לרגע בו פתח את ארכיונו עבורי. היה זה בשלהי תמוז תשע"ג, אך לפני שנה וחצי, כאשר הזמין אותי לביתו ברחוב תחכמוני (סמוך ונראה לרחוב מלכי ישראל) בירושלים. ואקדים בתיאור השמירה הקפדנית שלו על ארכיונו היקר. הארכיון של הרב מונדשיין, הינו אוצר יקר מפז, ובו כתבי יד אורגינלים רבים, ומסמכים וצילומים נדירים ביותר, אשר אגר במשך עשרות שנות עבודתו כגדול החוקרים החב"דיים בימינו. ובשל חשש מפני אובדן מסמכים בלתי צפוי או איך שקוראים לזה בפשטות "א חסידישע גניבה", הוא השתדל להעביר חומרים לדורשים, בצורות שונות, העיקר שלא ישהו בביתו, וגם אם הגיעו דאג ששהותם יהיה לרגעים בודדים ותו לא. ומי שמכיר ארכיונים מסוג זה, יודע שחששותיו היו מוצדקים בהחלט.

אך, כאשר הייתי עסוק בהכנת הספר "אבני חן" תולדות משפחת חן החב"דית, ר' יהושע יצא מגדרו וסייע על ידי משלוח חומרים נדירים, מראי מקומות, וגם דאג להכוונה בנושאים מורכבים, ותמיהות היסטוריות, והוא עשה זאת כהרגלו, בחריפות ובשנינות. דאגתו לספר, היתה מכמה סיבות; עורכי הספר ר' אליעזר ליין ואנוכי, היינו עמו בקשרי ידידות כל אחד בזמנו ובסגנונו, וגם פינה חמה שמורה לו למשפחת חן, אשר במשך השנים עסק בתיעוד חלקים מתולדות רבנים וחסידים ממשפחה חשובה זו.

והנה לבקשתו, עליתי לעיר הקודש והגעתי לביתו. הוא קיבלני במאור פנים שלא כהרגלו, אך מיעט בדיבור וזה היה דבר שבשיגרה. אני המתנתי בסלון, ולאחר רגעים ספורים, הגיע אלי עם כרטיסים מתוך הכרטסת שלו, ועל כל כרטיס מצויין שמו של אחד מראשי משפחת חן, ופירוט מראי מקומות בהם מסופר אודותו או מופיעים תשובות בהלכה ממנו, וגם סתירות ובעיות בחקר תולדותיו, והכל בנקודות קצרות, אותן הבהיר לי בפרוטרוט, ועודדני לצלם את כל הכרטסות כדי להקל על העבודה.

כאשר סיים עם הכרטיסים, יצא שוב לאחד מחדרי הבית, והביא עמו ערימה של ניילוניות, ובכל אחת מהן מסמכים וצילומים הקשורים לאחד מראשי משפחת חן החב"דית, ומדובר בכתבי יד אורגינליים, צילומים, קטעי עיתונות, וגם רשימות של מראי מקומות, בין הדברים היו אגרות קודש מרבותינו, וגם מכתבי בני משפחת חן לרבותנו, ומהם כמובן רבים שלא פורסמו מעולם.

וברגעים אלו התמיהה אחזה בי, והיא אוחזת בי עד עתה: מה ראה על ככה? ממתי ארכיוניסט אמיתי, מפזר אוצרותיו לחוקר אחר? ללא בקשת תמורה כלשהיא. הוא נתן ונתן והוציא עוד רשימות ועוד צילומים, ומבהיר על כל מסמך, מי הכותב, מי הנמען, מה התוכן, ועוד פרטים שונים, ולבינתיים התפתחו בינינו דין ודברים בנושאים רבים הקשורים למשפחת חן וכך במשך מספר שעות, הוא נתן ואני קיבלתי ולא ידעתי כיצד להודות לו וגם לא שיערתי במה זכיתי.

והנה הכנת הספר התקדמה, ועמה הבשורה הנוראה כי ר' יהושע חולה במחלה ומצבו קשה. אך למרות זאת המשיך להתכתב במייל, ור' אליעזר ליין ואנוכי, מחברי הספר, שקיבלנו סיוע כה רב מר' יהושע, ייחלנו לעצמנו שעוד נספיק... אך גם אנחנו לא חלמנו שיקרה כפי שאירע בפועל.

יום שלישי, בשעות הצהרים הספר "אבני חן" הגיע מהדפוס לקה"ת, ובשעות הלילה ר' מני וולף מנהל קה"ת בארץ הקודש, מסר לי עותקים ראשונים, השמחה גדולה על סיום הספר עליו עמלנו מספר שנים, וגם שבהשגחה פרטית הצלחנו לסיים את הספר לפני ה' טבת חג הספרים. ולאחר קבלת העותקים הראשונים, התחלתי לעשות חשבון, מי הם אלו שסייעו להפקת הספר ואמורים לקבל עותק כאות הוקרה, ובראשם כמובן, ר' יהושע. ידעתי שמצבו בכי רע, אך אמרתי לפחות אולי יראה שיצא ספר, וישמח מעט.

חלף הלילה, ובשעה שמונה בבוקר, גיסו של ר' יהושע, ידידי הרב יוחנן גורארי' משגר לי מסרון: "ברוך דיין האמת. יהושע מונדשיין ע"ה". התחושה היתה נוראה, היה קשה להאמין, הספר יצא והוא הלך לעולמו, בודאי יפגוש למעלה את החסידים למשפחת חן, והם יודו לו בפה מלא תשבחות.

אסיים במה שפתחתי.

ידידי??? כן ידידי!!! לא בגלל גיל, לא בגלל דיעות, לא בגלל הסכמה לעקרונות היסטוריים, ידידות חוקרים הנובעת מאהבת ישראל חסידית.

 

ד' בטבת תשע"ה