עשרת הניגונים המופלאים

'המודיע' מפרסם היום כתבה נרחבת על עשרת הניגונים של רבינו הזקן נ"ע, לכבוד יום ההילולא כ"ד טבת. המאמר בכתבה המלאה (כללי)
י' רענן

במסגרת מוסף 'המודיע' של היום, מתפרסמת כתבה, כפולת עמודים, תחת הכותרת "עשרת הניגונים של בעת התניא זי"ע", המוגשת לכבוד יום ההילולא כ"ד טבת.

במהלך הכתבה סוקר הכותב את ניגוני חב"ד וסגנונם הייחודי, וכן מספר את סיפוריהם של עשרת הניגונים המיוחסים לרבינו הזקן נ"ע:

עשרת הניגונים של בעל התניא זי"ע

היום כ"ד בטבת חל יום ההילולא של האדמו"ר הקדוש והנערץ, בעל ה"תניא" והשו"ע זי"ע, ראשון לשושלת חב"ד המעטירה, מבני היכלא קדימשא של רבנו קדוש ישראל המגיד ממעזריטש זי"ע. מקום נתייחד לעולם הניגון במשנת חב"ד. הניגון כשפת הנפש וככלי בידי האדם לעלות ולהתעלות בעובדת הבורא יתברך. על ניגוניו המיוחדים של רבנו בעל ה"תניא" במדורנו הפעם.

מסורת בידי חסידי חב"ד, שהאדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע זי"ע, חיבר בעצמו עשרה ניגונים, אליהם הם מתייחסים בחרדת קודש ובהדרת קודש. גם גדולי עולם שיבחו והפליאו רוממותם של ניגונים אלו, אותם היו משוררים בעיתות רצון סגוליים ומיוחדים. במשנת חסידים בליובאוויטש מקובל, שהניגונים הללו רומזים לעניני מעלה, וסגולה מיוחדת להם להביא את האדם לידי התעוררות ותשובה.

עשרת הניגונים שונים אלו מאלו, באורכם ובתנועותיהם, אם כי מביני-שיר אומרים כי ניכר בהם כי ממקור אחד חוצבו. יש מהם ניגונים ארוכים יותר, ויש מהם קצרים, המכילים בבא אחת, או תנועה אחת בלבד. לכל אחד מההניגונים הללו, נשתמר מקום מיוחד ונועד זמן מיוחד - ואכן כן, הבעל התניא זי"ע שר אותם בזמנים קבועים.

בספר הניגונים-חב"ד מובא, כי כשם שתורת החסידות בכללותה לא הוסיפה ולא גרעה במשהו מחוקות התורה והמצוה, אלא שהכניסה והפיחה רוח חיים חדשה ורשפי אש שלהבת בעבודת הבורא של האיש הישראלי - כן היתה דרכה של ההסידות כלפי הנגינה היהודית.

והוא היינו: אל יחשוב שהחסידות יצרה דבר חדש שלא היה מעולם - משום שאין כן הדבר, גם לא בתחום הניגון. כבר נוכחנו לדעת, שהנגינה היתה קיימת בישראל בצורות שונות בכל משך ההיסטוריה העתיקה ואף בתקופת הגלות. אלא שבמשך שנות הגלות מרוב הנדודים והצרות נתייבשה נגינה זו מלחלוחיתה וכאלו נפסקה ממעיינה וממקור חיותה האמיתי.

עד אשר בא הבעש"ט הק" זי"ע ובאו תלמידיו הקדושים והפיחו בניגון היהודי רוח ונשמה מחודשים. החזירו את הניגונים למקורותיהם הראשונים, למקורותיהם הטהורים, והועידו לנגינה מקום מיוחד כדי להלהיב נפש האדם לעבודתו יתברך שמו, מתוך מחשבה, מתוך השתפכות הנפש וכמובן - מתוך שמחה, שהיא יסוד ובסיס איתן לכל החיים ופנימיותם.

והיו חסידים בבית מדרשה של ליובאוויטש אומרים, כי כה גדול כח הנגינה, עד אשר ניגונים שהושרו בהיכלא קדישא של הבעש"ט הקד" הוכנסו בהם מאותה קדושה ויופי ששרו עליהם בתקופת זמן המקדש. ולכן הנגינה תופסת מקום חשוב בחסידות והיחס אליה הוא אחד המרכיבים המובהקים בהנהגות היסודיות שהנהיג הבעש"ט הקד" זי"ע.

ואמנם כן, מעיקרי החסידות: שמחת הלב ודביקוה הנפש, בגעגועים וכיסופים לאבינו שבשמים. ולכל זאת ניתן להגיע ביגיעת נפש עצומה, המסתייעת גם בניגון החסידי, שבכוחו לרומם את הנפש ולהביאו למדרגות גבוהות.

השיטה החב"דית

מתוך התפתחותה של הנגינה החסידית לכל זרמיה וצורותיה השונות, מתגלית הנגינה החבדי"ת בכל תוקף זהרה בצביונה וסגנונה המיוחד. עוד מובא בספר הניגונים כי בכל זאת זכות יתירה לאדמו"ר הזקן, מחולל שיטת חב"ד ויוצרה, בזה שהעמיק והרחיב את המעיין ועשה אותו למעיין המתגבר ועולה מתוך מעמקיו הפנימיים.

ומה שאירע לניגון החסידי בכללותו. אירע לניגון התבד"י. הבעש"ט הקד" הטיל בו נשמת חיים; והאדמו"ר הזקן העמיק אותו וגילה לרבים הפנימיות שבנשמת הניגון. ומכאן נשתזרה נימה חדשה בנגינה החסידית. הנגינה החבדי"ת מופיעה יחד ובאותו זמן עם פתיחתו של בית המדרש החבד"י, אליו נהרו חסידים להסתופף בצילו הקדוש של האדמו"ר הזקן - בשנת תקל"ב תקל"ג בערך.

ובהיות האדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" זי"ע בעל מנגן ובעל רגש פיוטי ממדרגה גבוהה - חיבר גם בעצמו עשרה ניגונים. ניגונו המפורסם ביותר הוא "הניגון של ארבע בבות" הנקרא גם "ניגון הרב- או -הניגון של האדמו"ר הזקן". עשרת ניגוני אדמו"ר הזקן, כולם כאלו נובעים מלפני ולפנים של הנשמה ומשמשים בתור "משנה" לכל ניגוני חב"ד.

פירוט עשרת הניגונים

במשך הזמן הארוך מאז הסתלקות האדמו"ר הזקן, בכ"ד בטבת תקע"ג. נשתכחו במקצת הניגונים וקשה לברר ולעמוד על בוריין ודיקנותן של כל התנועות מעשרת הניגונים. אמנם מה שידוע בבירור הם הניגונים: ד" בבות, קלי אתה ואודך, קול דודי דופק, אבינו מלכנו, וניגון דבקות חב"ד לתפילות ר"ה.

ב"ספר הניגונים" מובא, כי שאר הניגונים, אע"פ שמיוחסים לאדמו"ר הזקן, היות ולא יכלו לברר בדיוק אלו הם הניגונים שנכנסים לכלל עשרת הניגונים לכן הביא, אחד עשר ניגונים, והם: כאיל תערוג. צאינה וראינה. לכה דודי, ניגון דבקות לתפילות שבת, בני היכלא וניגון ישן.

תשוב לציין כי הניגון ד" בבות. התקבל בכל קהילות ישראל. ולמשל, בספר "שלוחא דרחמנא". על הרה"צ ר" שרגא פייבל מנדלוביץ" זצ"ל, סיפר אחד מתלמידיו שאף היה נזיטיב נגן, כי "פעם אחת עליתי אל ביתו בשעה מאוחרת ומצאתיו מרוגש מאוד, אחוז בלהבות שלא מעלמא דין".

משראה אותי ביקש שאשיר לפניו את "ניגון הרב" הידוע המכיל "ארבע בבות", המכונות כנגד ד" עולמות. עשיתי כחפצו, שרתי את הניגון. אך לא השלמתי עד גמירא. החסרתי את ה"בבא" הרביעית.

והנה כל אותה עת הוא ישב בעינים עצומות, ונראה כמשוטט בעולמות עליונים, אך משהפסקתי לשיר מיד התעורר מדבקותו ויפן אלי: "אני מרגיש שעוד חסר משהו... הלא הניגון מיוסד על פי חלוקת העולמות, ועוד לא הגענו לעולם האצילות...".

הניגון "קלי אתה" נוהגים בליובאוויטש לשורר בעת שמחזירים היין לבקבוק מכוסו של אליהו בליל הסדר בחג הפסח. התנגינה עם המילים מקובלת בבירור מהאדמו"ר הזקן מעשרת הניגונים.

על הניגון "קול דודי דופק" - אמר האדמו"ר האמצעי מחב"ד זי"ע, כי אביו, בעל "התניא" "אז דער טאטע האט געקענט אריין קריכען בקרבו של החסיד און ארויס רייסען וואט טויג ניט, מיט חסידות אדער מיט א ניגון. און דער ניגון מאנט" (אבי היה יכול לחדור לקרביו של החסיד ולקרוע מתוכו את החלקים שאינם טובים - בכוח החסידות או בכח הניגון. והכוונה לניגון הנה).

הניגון "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה" - הוא בבירור מעשרת הניגונים.

על ניגון דבקות חב"ד לתפילות ר"ה - סיפר הרבי הצמח-צדק זי"ע בשם בעל התניא בשם המגיד הגדול, כי פעם אחת בליל ר"ה ביקש הבעש"ט מתלמידיו שהשי"ת רוצה לשמוע מעלות של בניו. ויספר ר" קהת - תלמידו המובהק, שהיה ג"כ חבר לצדיקים הנסתרים - מעשה שקרה לו כשהלך בדרך ושמע שיחה של שני עגלונים. האחד אמר לחבירו, כתוב בתהילים "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג" - הפירוש כי ה"פערד" (החמור) חושב שנותנים לו ה"מתג" (הרסן) בפה, כדי שלא תשתכח ממנו המלאכה של הלעיסה. אבל אתם אל תהיו כמו אותו חמור. אתם כן תבינו זאת.

כששמע הבעש"ט מתלמידו הסיפור, התלהב בדביקות עצומה וניגן בקול ניגון דבקות. וזהו מקור הניגון שהאדמו"ר הזקן מתפלל בו תפילת ערבית בר"ה, בדבקות עצומה ובבכיות מחרידות לב. כאדם שבוכה על אוהבו הנאמן שהלך.

שאר ניגונים

מלבד אלו חמשת הניגונים, לגביהם קרימת מסורת ברורה שאלו הם מתוך עשרת הניגונים, הרי שמובאים עוד ששה ניגונים המיוחסים לבעל התניא, למרות שאין מסורת מיוחסת שאלו היו מתוך עשרת הניגונים.

הניגון "כאיל תערוג": מלות השיר "כאיל תערוג על אפיקי מים, והיו לטוטפות בין עיניך". החסיד המפורסם ר" שמואל גרונם אסתרמן ז"ל שהיה משפיע בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, סיפר ששמע את הניגון מזקן מופלג שהיה בקבוצת המנגנים אצל האדמו"ר הזקן.

אותו זקן סיפר על עצמו, כי בהיותו ילד היה עיוור ל"ע, והביאו אותו לפני האדמו"ר הזקן בליאדי לבקש ברכה ורפואה. כשהציע אביו את בקשתו, הוציא הרב ספר הזוהר וביקש מהילד להתחיל ולקרוא מתוך הספר. בהתחלה לא ראה הילד רק כמה אותיות מטושטשות, אך הרבי ההל לגעור בו באומרו: "קרא בקול רם". ואז נפקחו עיניו והחל לקרוא כאחד האדם.

אביו השאיר אותו אצל הרבי ומאחר והיה בעל כשרון בשירה, סיפחו הרבי אל קבוצת המנגגים שלו. ובעת ההיא שמע מהרבי את הניגון "כאיל תערוג" שהיה מנגנו לעיתים קרובות בדבקות גדולה.

אותו חסיד הסביר הקשר של מילות השיר: "כאיל תערוג על אפיקי מים - והיו לטוטפות בין עיניך". בענין החיות "רצוא ושוב". בתחילה כאיל תערוג, לעליית הנפש לעולמות העליונים, ואח"כ המשכת אלקות למטה שהוא ענין התפילין שבראש.

הניגון "צאינה ודאינה", יש בו שתי בבות, אך בידי חסידי חב"ד נשתייר כיום רק בבא אחת, והיא מובאת בתווים בספר הניגונים. אולם הבבא הב" "שלא היה ביכולתנו לבררה, לכן לא באה בספרנו", כך מובא שם.

הניגון "לכה דודי": האדמו"ר הרש"ב זי"ע היה דרכו לשורר ניגון דבקות זה עם התיבות של פסוק ראשון של ק"ש בתפילות ימי החול ולפעמים גם בשב"ק כשהיה מתפלל יחד עם המנין (עפ"י רוב בהיותו בימות הקיץ על נאות הדשא).

ניגון" דבקות חב"ד לתפילות שבת": בניגון דבקות זה התפלל ביחידות האדמו"ר הרש"ב זי"ע בכל שבת קודדש, וגם האדמו"ר מחב"ד זצ"ל היה מתפלל בו, והוא מיוחס להאדמו"ר בעל התניא. בפורים תש"ג ציווה הרבי הריי"צ זי"ע לנגן הניגון, ואמר כי כאשר מתפללים באריכות ובעבודה, אזי הניגון מגיע בדרך ממילא.

הניגון "בני היכלא", מיוחס לבעל התניא ניגון זה מנגנים עם הזמירות "בני היכלא" בסעודה שלישית בכל בתי כנסיות חב"ד בנוסח האר"י. וי"א שמחבר הניגון הוא רבי הלל נזפאריטש.

ו"ניגון ישן", שהוא אינו ברור אם הנהו מעשרת הניגונים, אך מקובל ומיוחס להאדמו"ר בעל התניא והשו"ע זי"ע.

פנינים על הנינון ד" בבות

מתוך כתבי האדמו"ר הריי"צ זי"ע

* ידוע בשם הרבי ה"צמח צדק", שניגונו של רבנו הזקן בעל ארבע הבבות, שרים רק בזמנים ידועים, כבחודש אלול, ימי הסליחות, המעוררים לתשובה, וכן בשמחת תורה. כששרים ניגון זה בשמחת תורה נעשה למעלה ששון ושמחה. בפורים וי"ט כסלו אפשר גם כן לשיר ניגון זה, אבל בימות החול שירת ניגון זה יכולה לעורר קיטרוגים חלילה.

* אין אנו יודעים כל הכוונוה שבניגון זה, ומשום כן צריכים לשיר אותן בפשיטות, והשי"ת יעזור. העיקר הוא לשיר אותו בלי כוונה פרטית, כי אם בפשיטות ותמימות, שכן כוונה הרי תלויה באופן ואיכות כוונתו, לכן טוב יותר לשיר ניגון זה בפשיטות ותמימות.

* אבי [הרש"ב] אמר שהרבי מהר"ש אמר "בשעה ששרים את ניגונו של רבנו הזקן בן ארבעת הבבות, הוא זמן מוכשר לתשובה, שכן עת רצון אז למעלה, וחסידים יודעים מה פירוש עת רצון".

* אמר הרבי ה"צמח-צדק" - הרבי הסבא, רבנו הזקן, סידר את הניגון בעל ארבע הבבות כנגד ארבעת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ולכן הבבא הרביעית המכוונת כנגד עולם האצילות, אין לה סוף, והסוף חוזר לבבא המכוונת כנגד עולם העשיה.

* כששרים ניגון זה בהתעוררות פנימית, זהו הזמן המוכשר לתשובה ולהתקשרות, וכאשר שרים את הניגון בטהרת הלב, אחרי "תרומת הדשן" אמיתי בהעבודה עול תיקון חצות, אחרי קריאת שמע שעל המיטה אמיתית ותפילה עמוקה מתוך יגיעה רבה - יכולים לפעול ישועה פרטית בבני וחיי.

לחצו על התמונות להגדלה.

ניגונים

 

 

הניגונים

כ"ד בטבת תשס"ו