שירת המקונן ושירת המנחם

בעקבות פטירת הרה"ח צבי מאיר שטיינמץ ע"ה (הסופר צבי יאיר), בנימין ליפקין במאמר מיוחד לשטורעם על פרק שלמד ממנו בהלכות כתיבה
בנימין ליפקין

 

הימים היו ימי שלהי תמוז תשנ"ד. ימי תהייה ומבוך עברו על כל אשר בשם חסיד חב"ד יכונה. השריפה הנוראית אשר שרף ה' צרבה בעור הבשר. תחושת היתמות הקשה חלחלה אל כל פינה והולידה יגון ואנחה. החושך הגדול שבא לעולם מאז רגע ההסתלקות, בשעה אחת וחמישים של ליל מוצאי שבת, ג' תמוז, מצא את ביטויו גם בוויכוחי הסרק שהחלו לצוץ, מפה ומשם. כל הרוצה ליטול את השם, לו רק הצטייד בקול רם ובשצף שפתיים, בא ונטל.

בשעת ערב חייגתי אל המשורר צבי יאיר, הלא הוא הרה"ח ר' צבי מאיר שטיינמץ ע"ה, שנתבקש לפני יומיים לישיבה של מעלה. הטלפון שלי אליו היה בשליחות המערכת, במצוות הרב אהרן דב הלפרין, עורך 'כפר-חב"ד', שבשירותו הייתה לי הזכות לכתוב באותם ימים נוראים. בפי הייתה בקשה. מתכוננים לגיליון ה'שלושים'. ה'שלושים' של הרבי, הטעמתי. ואנו מאוד רוצים לפרסם שיר שלך.

על השירים של צבי יאיר גדלתי כמו רבים וטובים. שיריו המופלאים על הרבי, אשר הוגהו על-ידי הרבי, היו שגורים בפי בגיל צעיר. עתה ביקש העיתון, שופרו של הרבי, לזכות ולהזדכות בשיר מיוחד שייכתב לקראת השלושים.

לשונו הציורית-לירית של צבי יאיר נשמעה היטב גם בשיחה טלפונית. ראה נא, אמר לי מיידית. אני כבר בעיצומה של הכתיבה. נדרכתי בעודי חש כמי שהתפרץ לדלת פתוחה. עוד אני מהרהר להשיגו והנה המשורר כבר שרוי בעבודתו. ואז שוב בקע קולו החמים. "אבל המלאכה הזאת קשה, קשה מאוד".

מדוע? תמהתי בקלילות-מה. ואלו היו מילות התשובה שלו החקוקות בתודעתי עד עצם היום הזה. "אני מחלק את השיר הזה לשניים. קינת המקונן ושירת המנחם. קינת המקונן, הרי היא ארוכה מני ארץ ורחבה מני ים. אבן מקיר תזעק. מי לא יב?כ??ה את השבר הנורא. את דברי המקונן סיימתי ועתה אני שרוי בכתיבת שירת המנחם. השירה הזאת מושתתת על דבריו הקדושים של הרבי, שדבר מהם לא יפול ריקם ועל האמונה שלנו. אף על פי כן, אני מאמין". אלו היו דבריו.

אז מה הבעיה? הקשיתי בתמימות נערית. יש עוד שבוע ויותר עד יום רדת גיליון השלושים לדפוס. וכי לא תספיק עד אז לסיים את כתיבת שירת המנחם?

"או", היסה אותו קולו של צבי יאיר שנימת לגלוג קלה נמהלה בתוכו. "אין זה פשוט. שירת המנחם צריכה להיות תקפה לא פחות מזו של המקונן. על כך אני צריך לעבוד. אני צריך להשריש את דברי הנחמה בליבי ואז יימצאו בפי המילים הנכונות, הכנות, המשקפות את הנחמה האמיתית".

אני עוד המשכתי להתבונן בדברים ששמעתי זה עתה ור' צבי סיים את השיחה באומרו: "דומני, אם-כן, שלא אספיק לסיים את השיר עד השלושים. עצתי היא, אפוא, פרסמו בינתיים את השירים שכתבתי במרוצת השנים בגיליון הזה, והשיר הזה, בוא יבוא".

לגיליון השלושים אכן לא הופיע שירו החדש של צבי יאיר אלא לאחר איזה זמן. ואני נותרתי עם לקח מאלף של כתיבה אמיתית מהי.

י"ד באלול תשס"ה
תגובות
2
1. איש יקר ומיוחד
יהי זכרו ברוך. בדרכו נלך
ט"ז באלול תשס"ה
2. קינה, או שירה?
צבי יאיר אמר: קינת המקונן. שלא כמו בכותרת.
התרגשתי לקרוא, בנימין. וגם למדתי משהו: לא לעולם קינה וקינונים. צריך גם קצת שירה מנחמת...
ז' בחשוון תשס"ו